שבוע האופנה במילאנו, שנפתח ביום שלישי שעבר בתצוגת האופנה של דיזל, עוד התקיים בעולם הישן – זה שלפני המתקפה המשולבת של ארצות הברית וישראל נגד איראן. משלחת גדולה מישראל שכללה מפורסמות כמו עדן פינס ודנה זרמון אף הספיקה לצאת ולחזור ארצה יומיים לפני תחילת המלחמה שסגרה את השמיים במזרח התיכון. נסיבות יוצאות דופן אלו הדגישו מחדש את הבועה שבה פועל עולם האופנה במנותק מהמתרחש מחוץ לחללי התצוגות.
24 צפייה בגלריה
דנה זרמון בתצוגת סתיו-חורף 2026-27 של דיזל בשבוע האופנה במילאנו
(צילום: דניאל סיני שבדרון)
משחק הכיסאות המוזיקליים שעובר על עולם האופנה בשנים האחרונות הזניק השבוע ארבעה בתי אופנה עם מנהלים אמנותיים חדשים: דמנה בגוצ'י, מריה גרציה קיורי בפנדי, מריל רוגה במארני וסילבנה ארמאני בג'ורג'יו ארמאני – היחידה שהציגה בינואר קולקציית הוט קוטור למותג ועכשיו מתנסה באופנה מוכנה ללבישה. כולם, ללא יוצא מן הכלל, סיפקו קולקציות מגובשות ודיונים ממושכים בעד ונגד ברשתות החברתיות.
בתצוגה המדוברת של דמנה לגוצ'י, קשה היה שלא לחוש ברוחו המנשבת מעל של טום פורד, שעיצב לבית האופנה בשנים 2004-1994. פורד, אז מעצב אמריקאי אנונימי וצעיר, הפך את בית האופנה האיטלקי המנומנם לאימפריה עולמית יוקרתית והחזיר את הסקס לאופנה. עכשיו זהו דמנה שרוכב על ההצלחה ההיא מתוך רצון לשקף את רוח הזמן. האם זה יעזור לבית האופנה שנמצא בקשיים כלכליים? כדאי לזכור כי פורד עצמו לא הצליח לשחזר את אותו קסם כשניסה שוב בתקופה מאוחרת יותר. זהו מהלך שמכיל בחובו סיכון אמיתי.
(צפו בתצוגת סתיו-חורף 2026-27 של גוצ'י)
התצוגה נפתחה עם דוגמנית לבושה שמלת מיני בגזרת קולר לבנה וצמודה, שהזכירה את השמלה המפורסמת שלבשה שרון סטון בסרט הקולנוע "אינסטינקט בסיסי" מ-1992 – אמירה שיש בה שילוב של אייקוניות, סקסיות מתפרצת וממד של סכנה. אותה שמלה מקורית עוצבה על ידי המעצב ריצ'רד טייר, והסצנה שבה נלבשה הפכה לאחד הרגעים המצוטטים ביותר בצומת שבין אופנה לתרבות הפופ. בבחירה זו, דמנה אינו רק מצטט – הוא שולף ביודעין קוד תרבותי מובן לכולם, ממוצב בין זיכרון קולקטיבי לפרובוקציה.
יותר משהקולקציה הציגה בגדים – היא הציגה גופות חטובים ושריריים עטופים בלבוש צמוד וקצר. היו שם שמלות מיקרו-מיני, פריטי עור שנלבשו כמו עור שני, שפה מינימליסטית וקייט מוס אחת שחתמה את התצוגה בשמלת מקסי שחורה וחושפת ישבן שנארז בחוטיני עם לוגו ה-GG של בית האופנה, כחלק ממגמת רוחב שאנו רואים בשנה האחרונה על המסלולים והשטיחים האדומים. הופעתה של מוס אינה מקרית – היא מחזקת את האות ששולח דמנה, ומתנגשת חזיתית עם השיח של השנים האחרונות על גיוון מודל היופי.
הביקורות ברשתות החברתיות היו מקוטבות. רבים תיארו אותה כקולקציה חלשה, נטולת יצירתיות, שמחזירה אל האופנה את העיסוק בגוף בלבד, ומתאימה את עצמה למודל היופי הבולט משנות ה-90: רזון קיצוני במינימום בד. אחרים שיבחו את האנרגיה והנוכחות התרבותית שהביאה הקולקציה, והחיבור בין מורשת המותג לבין דיאלוג עכשווי.
העיתונאית קתי הורן מ-The Cut סיכמה זאת בשאלה שהתשובה לה תתגלה בדו"חות המכירות של המותג: "דמנה ניסה להחזיר את גוצ'י לזירה התרבותית. אבל האם הוא עשה זאת באופן שיצר משמעות אמנותית או רק רעש גדול?"
ומה עוד התרחש על המסלולים ובשורה הראשונה של שבוע האופנה במילאנו? כל הרגעים הגדולים בתמונות בראש הכתבה.
