בשבת בבוקר, עם פתיחת המהלומה שהנחיתו ישראל וארצות הברית על איראן, עזבו מעצבת האופנה מאיה בש ומשפחתה את דירתם שבמרכז תל אביב אל בית הוריה הממוגן שבכפר סבא. מלבד דרכונים, חפצים אישיים וקצת בגדים, היא אספה שמלה שרכשה אותו שבוע בהודו, כשהתלוותה לנסיעה לימודית של החוג לאופנה באוניברסיטת חיפה. "זו שמלת משי דו צידית יפהפייה של המעצב סוקט דהיר, שהשקעתי בה את מיטב כספי", היא מספרת היום. "ותהיה ירושה לשתי בנותיי".
בדיעבד, מדובר בהחלטה שכמו ניבאה את עצמה. כמה שעות לאחר מכן נפגע בית המשפחה במרכז תל אביב. לאחר ששבו לעיר, פונתה המשפחה למלון הנמצא מרחק הליכה קצר מהסטודיו שלה בגן החשמל, אותו היא מפעילה מזה 20 שנה.
"כל הרחוב ניזוק מהנפילה שהייתה והבניין כרגע לא ראוי למגורים - אין חלונות, הקירות נסדקו, כל הבניין דורש תיקון", היא מספרת ל-ynet. "אנחנו בסטטוס 'צהוב', שמאפשר לנו להיכנס אליו ולקחת מעט חפצים אישיים. מאחר וזה בניין לשימור, השיפוץ יכול להתעכב. כרגע אנחנו במלון לשבועיים עד שנדע לאן נמשיך. כל המצב בחוסר ודאות מוחלט, שום דבר לא בטוח".
הצלחת להציל חפצים אישיים?
"כשיצאנו להוריי בשבת בבוקר אספתי שק מלא בגדים וחפצים. כנראה שהייתה לי תחושה מסוימת. כל המשפחה צחקה שלקחתי את השמלה מהודו, אבל היא נשמרה. שמלה אחרת שנותרה בבית מלאה כולה זכוכיות מההדף".
בימים האחרונים זוכה בש לתמיכה מצד לקוחות, חבריה לתעשייה ומפורסמות כמו נועה קולר, שמסייעים לה להמשיך ולהפעיל את העסק עם משלוחים חינם שיוצאים מהסטודיו. מכירות סוף העונה הן רק בונוס. "כולם שואלים איך אפשר לעזור, ואני חושבת שהעזרה הכי טובה היא שלפחות העסק ימשיך לתפקד. כי הבית נהרס ובמקביל גם העסק סגור לפעילות, אז לפחות שתהיה תחושת חיים מסוימת".
בין הפריטים הנמכרים בהנחות גדולות תוכלו למצוא חולצת טי לבנה עם רקמה של הספרה 2022 משיתוף הפעולה שלה עם המעצבת נסטיה פייביש ("המהגרת") במחיר 250 שקל במקום 550 שקל; מכנסי ברמודה כחולים ב-250 שקל במקום 470 שקל; וחצאית עיפרון שחורה עם פסי סיכה ב-500 שקל במקום 690 שקל.
היא עצמה מנסה לשמור על שגרה מסוימת בין פגישות עם מס רכוש לסטודיו, שם היא מנסה לאסוף את עצמה כדי לעבוד על הפרויקט הבא שלה עם להקת המחול באופרה הלאומית בווינה, אוסטריה. "ביום שני האחרון היינו צריכים להתחיל להניע את הפרויקט שיתמקד בסיפור של הנסיך הקטן. אבל המוח שלי לא יצירתי כרגע", היא אומרת. "אז אני מגיעה לסטודיו לכמה שעות, גם כדי להשתדל לעבוד, וגם כדי לעשות כביסות למשפחה. בווינה מאוד סבלניים איתי. אולי אם זה היה בלט בהשראת 'המחברת הגדולה' של אגוטה כריסטוף הייתי יכולה לעשות את זה", היא מסכמת בחיוך.
