מאות תושבים במרכז תל אביב פונו למלונות בעיר בעקבות הנפילה שהייתה אמש (יום ראשון). הם מנסים להבין מה נשאר מבתיהם וכמה זמן יצטרכו לשהות במגורים זמנים.
הטיל האיראני פגע בבניין ישן בלב העיר, שבו אין מרחב מוגן. מרי אן דה ורה, מטפלת סיעודית בת 32 מהפיליפינים, נהרגה מהירי. פגיעת הטיל גרמה נזק לכ-40 מבנים.
פינוי ואיתור לכודים במבנה שנפגע בתל אביב
(צילום: יריב כץ )
שחר צמח, בת 28, גרה ממש מול מקום הפגיעה. בזמן הנפילה היא ובן זוגה לא היו בדירה. ״היינו אצל אחותי, ואז התחילו לכתוב לנו שנפל ליד הבית שלנו. הלכנו לראות מה הנזק. רוב הנזק הוא מההדף, אבל לא משהו שאפשר להיות בו כרגע. המקלחת נופצה לחלוטין, ברז מים הציף את כל הדירה. כל החלונות התנפצו״, היא מספרת. בן זוגה, שחר גולדשטיין בן ה-29, מספר שחדר העבודה שלו בדירה נהרס: ״החלונות פנו החוצה, ומההדף הם עפו לגמרי פנימה. הכל זכוכית. הקירות התפרקו קצת. יש לי שם מחשב, רמקולים, כלי נגינה, אני אפילו לא יודע מה נשאר״.
צמח וגולדשטיין פנו לחמ"ל הקהילתי שהוקם לנפגעים. ״מטעם העירייה הכל תוקתק״, אומרת צמח. ״בשתיים בלילה כבר קיבלנו אישור שאנחנו זכאים לפינוי למלון. הגענו לפה לפני שעתיים, קיבלנו חדר. נהיה פה לפחות שבוע. באתי לפה מבוהלת לגמרי. אתמול לא ידעתי איפה אני הולכת לישון. כשנכנסתי לדירה ממש בכיתי״.
״ברור שיש מי שנפגעו הרבה יותר, אבל זה קשה", אומרת צמח. "הבית צריך שיפוץ מסיבי. גם המקלט שהיינו הולכים אליו נפגע. הוא מוצף, מלא זכוכיות. לפחות פה במלון יש מקלט. יש פה נציגות של ביטוח לאומי, העירייה, מס רכוש. מסגרת מקצה לקצה", אומרת צמח, ומספרת שהגופים השונים כבר "מתורגלים" מהמלחמה הקודמת שהייתה מול איראן.
במלון אחר בעיר שוהה גם אמיר קמינר, כתב ynet וידיעות אחרונות, שמתגורר ״כמה מטרים מהפגיעה הישירה״. קמינר חזר מפסטיבל ברלין הישר למציאות אחרת. ״כל אתמול רצתי. אני גר בקומה שלישית וחצי, והייתי צריך לרוץ כמה בלוקים טובים. בשלב מסוים התעייפתי ונשארתי במקלט. הייתה הפוגה, הלכתי לנוח, לאכול משהו. כשהתעוררתי החלטתי שאישאר בבית ולא אצא למקלט, ואז הייתה אזעקה והכרחתי את עצמי ללכת. מזל, כי לא הייתי שורד את ההדף והזכוכיות״. קמינר מספר שהוא הגיע למקלט "ממש ברגע האחרון".
״שמעתי את הבום הכי מחריד ששמעתי בחיי. היה ברור שזה קרוב. יצאנו וראיתי את הלובי של הבניין והבנתי שמשהו זוועתי קרה. נכנסתי לדירה, וזה היה טראומטי. מזעזע. הלם״. קמינר גר בדמי מפתח כבר 32 שנה. ״אני לא יודע איך העירייה תתמודד עם זה. לקחתי כמה דברים ובאתי לפה. לאט לאט אני קולט איזה קשיים עוד עומדים בפניי. עברתי הרבה בחיי, אז אני יחסית חסין״.
בזמן הביקור במלון נשמעת אזעקה. כל המפונים ירדו יחד למקלט, בהם גם רינה גרמן - שהחזיקה את בתה התינוקת נעה. יחד איתן היו דויד, בן זוגה של רינה, והכלבה סימונה. "הבית הרוס לגמרי", מספרת רינה. ״הכל מלא זכוכיות. כל החלונות התנפצו, היה קפוא בפנים״.
בלילה שלפני הנפילה הם כבר התמקמו לישון במקלט של בית ספר סמוך. ״נעה בת ארבעה חודשים, ולא רצינו לרוץ איתה בלילה״, מספר דויד. ״זה שוק שאנחנו מפונים עם תינוקת. באיראן הקודמת היא עוד לא הייתה, רינה הייתה בהריון. אז זה היה דרמטי. עכשיו זה פשוט מתיש״.
הם נשארו לישון במקלט גם אחרי הפגיעה. ״החשמל נפל, הביוב עלה, היה קפוא. היינו בשק שינה שפרסנו״, אומרת רינה. ״רק כשהגענו למלון התחלתי לעכל את האירוע. להבין איך ננהל פה שגרה עם תינוקת. בכלל לא חשבתי מה אני צריכה לפני שבאנו״.
"רוב הבניינים פה בלי ממ"ד או מקלט", מספר דויד על מצב הדירות באזור הפגיעה במרכז תל אביב. "זו בנייה ישנה". על המשך המערכה באיראן, והמצב של משפחתו, הוא אומר: "אני מאמין שהפעם צריך ללכת עד הסוף, אבל כרגע אנחנו פשוט מנסים להבין איך חיים מפה".
