טיפול השיניים שכמעט הרג את אורטל
מה שהתחיל כעקירת שן פשוטה הסתבך לזיהום חמור בגרון ובצוואר והוביל לדום לב. רק אחרי שעתיים של החייאה ממושכת הצליחו הרופאים בסורוקה להשיב את אורטל לחיים. אמה מודה: "הם נלחמו עד טיפת הדם האחרונה"
אורטל פרץ (36) מדימונה הייתה במרחק פסיעה מהמוות. היא הגיעה לבית־החולים סורוקה בבאר־שבע לאחר שעקרה את אחת משיניה וחטפה זיהום. כעבור כמה ימים, בעודה בבית־החולים, לקתה בדום לב. הרופאים לא ויתרו ובצעו בה פעולות החייאה במשך כשעתיים עד שהצליחו להציל את חייה.
לפני כחודש עברה אורטל ניתוח לעקירת שן במרפאה בדימונה. יום לאחר מכן היא התעוררה עם כאבים עצומים ונפיחות באזור הצוואר. "רופא משפחה הפנה אותנו מיד לחדר מיון בסורוקה", סיפרה אמה ז'קלין. "עברנו מהר את כל הבדיקות, והחליטו להעביר אותה בבהילות לטיפול נמרץ", היא מוסיפה.
בבית־החולים זיהו שאורטל סובלת מזיהום חמור באזור הגרון והצוואר וביצעו סדרה של ניתוחים לניקוז הזיהום. "אמרו לנו שאם היא לא תעבור ניתוח דחוף, ייחסם לה נתיב האוויר והיא בתוך כמה שעות לא תוכל לנשום", סיפרה האם. "הרופאים העריכו שבזמן העקירה התפזר זיהום בכל הפה ולכן היא הייתה בסכנת חיים".
העקירה שהסתבכה. עברה החייאה(צילום: shutterstock)
"הרופאים נלחמו על חייה"
לאחר סדרת הניתוחים התחילה אורטל להתאושש — הצוות הרפואי ניסה לגמול אותה בהדרגה ממכונות ההרדמה וההנשמה, ונראה היה שמצבה הרפואי משתפר. אבל אז באופן פתאומי, בעקבות קריש דם, קיבלה אורטל דום לב, וצוותי היחידה לטיפול נמרץ החלו לבצע בה החייאה.
"מצבה הרפואי עקב הזיהום השתפר, אך לפתע היא קיבלה דום לב ונזקקה להחייאה ממושכת. המזל הגדול היה שהאחות שהייתה בחדר שמה לב שאורטל מתמוטטת לה מול העיניים", סיפר פרופ' מוטי קליין, מנהל טיפול נמרץ כללי בבית־החולים, על הדרמה שהתחוללה.
לעיתים כשאדם שוכב הרבה זמן רב במיטה עלולים להתפתח אצלו קרישי דם שגורמים לחסימה של עורקים בריאה. כתוצאה מכך עולה בפתאומיות העומס על החדר הימני של הלב, הוא מתרחב, וישנה ירידה בהתכווצות של הלב. תסחיף ריאתי עלול לגרום להתמוטטות, ללחץ דם נמוך מאוד ולעיתים אף למוות.
הרופאים שלא יכלו לנייד את אורטל תוך כדי ההחייאה לבדיקות הדמיה בגלל מצבה הרפואי חשדו שהיא סובלת מתסחיף ריאתי. הצוות הרפואי החליט לתת לה טיפול שממיס קרישי דם. אחרי כעשר דקות הדופק חזר ואורטל שבה לחיים.
"מדובר באחת ההחייאות הכי ארוכות וממושכות שהייתי בהן בימי חיי, וכמעט אין תיעוד בספרות הרפואית למקרי התאוששות של מטופל אחרי החייאה כל כך ממושכת", מסביר פרופ' קליין. "העובדה שמדובר באישה צעירה בלי מחלות לב גרמה לנו להמשיך לנסות ולא להרים ידיים".
אורטל השתחררה בתחילת השבוע הביתה. "היא עדיין תשושה, כאובה, אבל מצבה הרבה יותר טוב", סיפרה אמה ז'קלין. "הרופאים נלחמו עד טיפת הדם האחרונה", הוסיפה בהתרגשות וביקשה להודות לצוות הרפואי המסור.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
