מיכל אביתר (מימין), כרמל בר והתאומים

לא ילדתי, כן הינקתי: עברה "השראת הנקה" לאחר שבת זוגה ילדה תאומים

תכירו את בנות הזוג מיכל אביתר וכרמל בר. מיכל ילדה לפני חמישה חודשים את התאומים שלהן. כרמל, שרצתה לקחת חלק מהותי בחוויית האימהות, החליטה גם להיניק את התינוקות, למרות שלא ילדה. לצורך כך עברה "השראת הנקה", טיפול הכרוך בנטילת תרופות ושאיבת חלב שמונה פעמים ביום. ספוילר: היא הצליחה

פורסם: 13.02.22, 10:28
הפעם הראשונה שבה עבר בראש לכרמל בר ומיכל אביתר, זוג נשים מתוק ואוהב, שאולי שתיהן יניקו את התאומים שעומדים להיוולד להן, היה כשגילו שמיכל בהיריון כפול. עד אותו הרגע זו הייתה המחשבה הרגילה, שרק מיכל, האם הביולוגית, תיניק. אבל כשהבינו שמדובר בשניים, מהר מאוד היה ברור להן שהן בזה ביחד, כמו בכל פרויקט שהן לוקחות. "התברר שמיכל פורייה מאוד", מחייכת כרמל וחוזרת אל הרגע ההוא בחדר של הרופא שבו נודע להן שיש שני שקי היריון ושני דפקים.
מיכל: "נכנסתי להיריון בהזרעה השנייה. כששמענו אצל הרופא שמדובר בתאומים, היינו בשוק. עד שהוא לא כתב את זה במחשב, חשבנו שהוא צוחק".
ואז הבנתן שמדובר בהתגייסות אחרת?
כרמל: "לקח לנו איזה חודש לעכל. התחלנו לחשוב איך אנחנו נערכות".
מיכל: "אני הייתי עסוקה במחשבה שייגמרו לנו החיים. אבל אז נזכרתי שקראתי פעם כתבה על אם שלא ילדה והיניקה את התינוק. התחלנו לגגל וגילינו שבאמת יש דבר כזה. באמצעות הליך רפואי, 'השראת הנקה', אישה שלא ילדה יכולה להיניק.
כרמל: "אז זה נשמע לי מוזר, פקפקתי קצת בכך שזה יכול להצליח, אבל אמרתי ששווה לשמוע. בהתחלה פנינו ליועצת הנקה שהמליצו לנו עליה. היא סיפרה לנו שפרוטוקול השראת הנקה כבר קיים 20 שנה. הוא מקובל מאוד בקרב נשים שילדן נולד באמצעות פונדקאית או נשים שמאמצות תינוק. גם במגזר הערבי יש לכך דרישה. שם מקובל שכשאישה מאמצת תינוק ומיניקה אותו, התינוק נחשב ביולוגית כשלה. לבסוף, היא שאלה אותי למה גם אני רוצה להיניק".
מה עניתן לה?
כרמל: "שמיכל ואני תמיד עושות את הכל ביחד. החלטנו שמיכל תלד ראשונה כי היא גדולה ממני בשנתיים. אבל אז היו לי חששות לגבי המקום שלי כאמא שלא יולדת את הילדים ושאין לה קשר גנטי אליהם. הרגשתי שההנקה היא הדרך שלי להיות אמא באופן פיזי ממש".
מיכל: "גם אני חשבתי שהנקה תחבר יותר את כרמל לילדים. בנוסף, היה לי חשש להיניק שני תינוקות לבד. זה נראה לי מופרך. הרגשתי שאני אהיה מסונדלת לגמרי סביב זה. אם כרמל לא הייתה נרתמת להנקה, כנראה שהייתי נותנת לתינוקות תחליפי חלב".
כרמל: "היה פה גם שיקול כלכלי, כי זה כפול אוכל וחוץ מזה, הנקה נחשבת בריאה יותר לתינוקות, ואם שתינו יכולות, אז למה לא?".
באיזה חודש מיכל הייתה כשנכנסתן לתהליך השראת הנקה?
מיכל: "הייתי בחודש חמישי־שישי, טיפה מאוחר. ממליצים להתחיל קצת קודם, כי זה הליך ארוך ומורכב".
כרמל: "אני זוכרת שכששמעתי במה הוא כרוך וכמה הוא מחייב, נבהלתי".
איך זה באמת מתנהל?
כרמל: "מתחילים לקחת גלולות למניעת היריון במשך ארבעה חודשים ברצף, בלי הפסקה, במטרה לרמות את הגוף שיחשוב שיש היריון".
מיכל: "אצל לסביות הגוף נקי מהורמונים. גלולות למניעת היריון לא רלוונטיות אצלנו, ועכשיו, כרמל צריכה להתחיל לקחת".
איך עבר השלב הזה?
כרמל: "למזלי, לא היו לי תופעות לוואי הורמונליות במיוחד. חודש לפני הלידה הייתי צריכה להפסיק את הגלולות ולהתחיל ליטול תרופה בשם 'מוטיליום'. במקור זו תרופה נגד כאבי בטן ובחילות, אבל גילו שיש לה תופעת לוואי, היא גורמת לגוף להפריש פרולקטין (הורמון המסייע בייצור חלב בבלוטות החלב שבשד). לקחתי שמונה כדורים ביום. אני זוכרת שהרוקח ראה את המרשמים ואמר, 'מה זה? הכמות לא הגיונית'. הסברתי לו שזה לא לכאבי בטן אלא כדי לייצר חלב. לפני חודש באתי לבית המרקחת עם התאומים, ואמרתי לו, 'אתה רואה איזה שמנמנים הם בזכות החלב שלי?'".
מיכל: "למוטיליום יש עוד תופעת לוואי שהלחיצה אותנו: היא עלולה לגרום להפרעה בקצב הלב. לפני שכרמל החלה לקחת אותה, היא הייתה צריכה לעשות אק"ג. אחרי שהוא יצא תקין, המשכנו בתהליך".
כרמל: "לאחר הלידה, באחד הביקורים בטיפת חלב, הרופאה אמרה לי שהיא לא הייתה לוקחת את הכדורים".
מלחיץ משהו.
"כן, אבל רופאת המשפחה ורופאת ההנקה הרגיעו אותנו".
4 צפייה בגלריה
 מיכל אביתר, כרמל בר והתאומים
 מיכל אביתר, כרמל בר והתאומים
מיכל (מימין): "חשבתי שההנקה תחבר יותר את כרמל לילדים וגם חששתי להיניק שני תינוקות לבד".
(צילום: דנה קופל)

"בהתחלה לא יצא כלום, זה היה מייאש"

מיכל אביתר (37) גדלה במשפחה חקלאית במושב כרם־מהר"ל שבחוף הכרמל. כרמל בר (35) גדלה בתל־אביב, להוציא שש שנים שבהם משפחתה גרה באיטליה, שם האב למד להכין גלידה. כשחזרו, פתחו גלידרייה ובתי קפה נוספים. הן הכירו לפני שמונה שנים, כשהיו סטודנטיות בירושלים.
כרמל: "מיכל למדה עיצוב תעשייתי בבצלאל ואני - בבית הספר לתיאטרון חזותי. אחותי הייתה בת זוג של חבר שלמד עם מיכל בבצלאל. יום אחד הן נפגשו, ומיכל סיפרה לה שהיא רווקה כבר מלא זמן ורוצה להכיר מישהי. אחותי אמרה לה, 'יואו, גם אחותי לסבית'. היא לא הייתה מציעה אותי לכל אחת. היא בחרה לי טוב".
מיכל מוסיפה: "אין לי פייסבוק, כך שזה היה בליינד דייט אמיתי. לא ראינו תמונות אחת של השנייה".
כרמל: "לא היה לי נעים לבקש תמונה, ולא היה לי מושג עם מי אפגש. דיברנו קצת בטלפון לפני זה. סיפרתי לה שאני רוצה לטוס לפריז לראות תערוכה. חודש אחרי כבר נסענו ביחד".
מיכל: "זה היה טיול מושלם. הלכנו לשוק, קנינו אוכל ובישלנו יחד. אחרי פחות משנה כבר עברנו לגור יחד בתל־אביב".
כרמל: "לאחר הלידה, באחד הביקורים בטיפת חלב, הרופאה אמרה לי שהיא לא הייתה לוקחת את כדורי המוטיליום". מיכל: "אבל רופאת המשפחה ורופאת ההנקה הרגיעו אותנו"
כבר שבע שנים שהן עובדות יחד בחברה שפתחו, MELA, לעיצוב אירועי אמנות שמשלבים פרפורמנס ומיצגים קולינריים. או כמו שהן קוראות לזה באתר שלהן: "אוכל. עיצוב. תנועה". "אנחנו עושות הרבה עבודות לתערוכות בארץ וגם בחו"ל", מסבירה כרמל.
"העלינו מיצגים בפסטיבלים בפראג, בטוקיו ובשווייץ. לקראת שבוע העיצוב בירושלים חקרנו מה השורש ההיסטורי של האוכל הישראלי, וגילינו שיטות לשימור מזון שהיו נהוגות פעם. למשל, ייבוש דגים במלח. יצרנו מיצב של 15 טון מלח בנויים כקירות וקברנו בתוכם דגים. במהלך האירוע היה פרפורמנס שבו שחקנים שגילמו ארכיאולוגים חצבו בקירות והוציאו את הדגים".
מתי התחלתן לחשוב על ילדים?
מיכל: "הרבה זמן חשבנו על זה. פתחנו תיק בבנק הזרע כבר לפני שלוש שנים, אבל תמיד יש פרויקט שנכנס ותמיד יש משהו, ואז הגיעה הקורונה, הכל התבטל ונהיה לנו זמן. ישבנו סוף־סוף לבחור תורם ויצאנו לדרך".
איך עבר ההיריון?
מיכל: "מצד אחד רצינו להספיק כמה שיותר לפני הלידה, אז לקחנו על עצמנו הרבה פרויקטים. מצד שני, היריון של תאומים הוא היריון בסיכון, אז זה גם חששות וגם אינסוף בדיקות. חיינו מבדיקה לבדיקה".
כמה זמן לאחר תחילת נטילת כדורי המוטיליום התבקשה כרמל להתחיל לשאוב חלב?
כרמל: "די מהר. לא יצא כלום בהתחלה. זה היה מייאש. לקח לפחות שבוע עד שמשהו זז. לאט־לאט הכמות גדלה. התחלתי בפחות מ־20CC, ואז הצלחתי להגיע ל־80 ו־100 בכל שאיבה. הקפאנו את החלב כדי שכבר יהיה מלאי.
"עם הזמן רכשתי מיומנות בלשאוב בכל מקום שאני נמצאת. ברכבת זה לשבת ליד שקע של חשמל ולהסתיר את עצמי בעזרת סווטשירט. תוך שבוע־שבועיים עמדתי על ארבע שאיבות ביום. המטרה הסופית הייתה להגיע לשמונה שאיבות ביום, רבע שעה בכל פעם".
נשמע קשוח.
כרמל: "זו הייתה חתיכת מחויבות. אין שום דבר ביום שאני עושה שמונה פעמים. זה גם לקום בלילה כדי לשאוב. לקום כשאין תינוק שמעיר אותך זה מבאס, אז קצת התרשלתי".
מיכל: "ישנתי רע לקראת סוף ההיריון, אז בכל פעם שקמתי הערתי את כרמל שתשאב".

ואז הגיע יום הלידה.

מיכל: "היינו חמישה ימים בבית החולים בהליכי זירוז. כל הזמן הזה כרמל שאבה וזרקה לפח. אבל אז הבנו שאנחנו זורקות זהב. בבית החולים נתנו לנו לשמור את החלב במקרר של הצוות. התאומים נולדו בשבוע ה־37 לאחר זירוז. רפאל נולד במשקל 2.700 קילו וגדול משמעותית מאוריה, שנולד קצת פחות משני קילו והיה חמישה ימים בפגייה".
כרמל: "כשעברנו סוף־סוף לחדר הלידה נתקענו גם שם יומיים. הייתי בתוך הדרמה והמתח, ולא הצלחתי להגיע בכלל לשאוב. נהיה לי גודש מטורף. איך שהם נולדו, ניסיתי להיניק את רפאל ולא הצלחתי. חששתי שההנקה נהרסה לי. אמרתי לעצמי שאחרי כל המסע הזה, הגיע סוף־סוף הרגע שאני יכולה להיניק את הבנים ואין לי מה לתת, ואיזו אמא מזויפת אני".
מיכל: "לי היה ציצי עצום ולא יצא כלום. הצלחתי איכשהו לסחוט קולוסטרום למזרק ולתת לאוריה. את השאר השלמנו לו עם תמ"ל".

"הבנים מקבלים את הנוגדנים של שתינו"

אבל לאט־לאט זה הסתדר. לאמהות של אוריה ורפאל בני החמישה חודשים היו כל הכוונות הטובות בעולם.
כרמל: "אוריה היה בפגייה ושם לא הסכימו שאיניק אותו. הם לא פגשו מקרה שהאם שלא ילדה מיניקה והציעו שאשלח את החלב שלי לבנק החלב כדי שיבדקו את הערכים התזונתיים והתכולה שלו. זה היה מסובך מדי, אז עד שאוריה השתחרר הינקתי רק את רפאל".
מיכל: "בינתיים רק אני הינקתי את אוריה, אבל הייתי מאוד מסכנה. גם תפרים, גם היה לי דלף מהאפידורל והייתי עם כאבי ראש משוגעים. לא כל כך הצלחתי".
כרמל: "בשלב הזה הינקתי קצת יותר ממיכל. זה היה ממש נחמד. לפני כן במשך חודש רק שאבתי, שזו פעולה מכנית ויש לה רעש מעצבן, ופתאום זה תינוק שיונק ממני וזה קרוב ואינטימי".
מיכל: "אחרי כל הפחד הזה שלא יצליח לנו, לא רק לכרמל, גם לי - וכעבור כמה ימים, שתינו פתאום מצליחות להיניק. זה היה מדהים".
עלתה לכן השאלה אם הערכים התזונתיים שהתינוקות מקבלים מהחלב של כרמל טובים מספיק עבורם?
מיכל: "אני מרגישה שיש יתרון בזה שהבנים שלנו מקבלים את הנוגדנים של שתינו. אותי עניין אם יש לתינוקות העדפה לחלב מסוים, אבל בינתיים זה לא נראה ככה. גם המשקל של שניהם זהה".
כרמל: "אותי השאלה הזו כן מעסיקה. החלב שלי לא נוצר מתהליך הורמונלי טבעי. גם התחלתי לייצר חלב חודש לפני שהילדים נולדו, אז לא היה לי מושג אם הוא תואם את הצרכים התזונתיים שלהם. שאלנו אנשי מקצוע אם החלב שלי מזין מספיק, הם אמרו לנו שאין סיבה שהוא לא יהיה טוב כמו חלב של אמא יולדת. הסבירו לנו שהמנגנון לייצור חלב קיים בכל אישה, התרופה רק עזרה להצית אותו. אני מודה שאין לי את הביטחון הזה שהגוף יודע לעשות את זה. לפעמים, אחרי ההנקה, אני שואלת את מיכל אם התינוק נראה לה עדיין רעב".
כרמל: "אוריה היה בפגייה ושם לא הסכימו שאיניק אותו. הציעו שאשלח את החלב שלי לבנק החלב כדי שיבדקו את הערכים התזונתיים והתכולה שלו"
את עדיין נוטלת כדורים?
כרמל: "ירדתי מעט במינון. הרופאים חלוקים בדעתם אם צריך להפסיק אחרי שההנקה מתבססת. הרופאה שלי אמרה לא להפסיק ואני מקשיבה לה. חבל לסכן את כל המאמץ".
מיכל: "הבנים נראים טוב והאחיות בטיפת חלב מרוצות מאוד. לפני שהגענו נורא פחדנו מהתגובות שלהן, אבל הן מרימות לנו. הן אומרות לנו, 'אנחנו אוהבים תינוקות שמנמנים'. מה שאנחנו עושות זה שכל יום כל אחת מאיתנו אחראית לילד אחד ומיניקה אותו, ואז ביום שאחרי אנחנו מחליפות בינינו. הילדים מקבלים את החלב של שתינו. גם הבנו מהר מאוד שרק ככה אנחנו יכולות להשתלט על סדר היום. בהתחלה היה בלגן, מי שהייתה פנויה היניקה והשנייה פתאום מצאה את עצמה עם גודש. רק ככה נהיה סדר".
הסידור שלכן הוא לגמרי סטארט־אפ.
מיכל: "החיסרון היחיד - אין מי שיביא לנו כוס מים או יקרב את הסלולרי כשאנחנו מיניקות. אם מישהו דופק בדלת, אנחנו אומרות 'הממ, מי קמה?'".
אם יהיה עוד ילד, אתן חושבות שגם אז תיניקו שתיכן?
מיכל מחייכת: "תהיה עוד ילדה. אנחנו חייבות עוד בת ג'ינג'ית מכרמל".
כרמל: "הכיוון הוא שלא. עכשיו שתינו פול טיים בזה. בסיטואציה עם שני ילדים גדולים ותינוק, לא נוכל להיות שתינו סביב ההנקה".
איך התגובות של הסביבה להנקה הכפולה?
מיכל: "המבוגרים במשפחה לא הבינו למה כרמל מיניקה אם היא לא חייבת. הם גם לא הבינו למה להסתבך עם הורמונים וכדורים. אמרו לנו, תינוק מתחבר לציצי ופשוט יונק. אבל כמו שגילינו, זה ממש לא ככה. מה שכן, המאמץ הוכיח את עצמו".
כרמל: "יש המון פידבקים טובים. חברה שלחה לנו הודעה שבת הזוג שלה בהיריון והיא תשמח לשמוע מאיתנו על התהליך שעברנו. אני מסבירה למי ששואל, שזו הייתה הדרך שלי, כמי שלא ילדה אותם, לקחת חלק. זה עושה אותי שלמה עם חוויית האימהות שלי. לגדל ילדים שאני אמא שלהם אבל לא ילדתי אותם זה משהו משונה, וההנקה הופכת את זה לשלם יותר. זה הפך את החיבור בינינו לעמוק יותר".
מיכל: "אנחנו חיות בשוויון ועובדות ביחד, וגם עכשיו, עם לידת התאומים, האיזון לא הופר. זה לא שמישהי בחופשת לידה והשנייה בעבודה וחוזרת מאוחר. שתינו מתחלקות בנטל".
כרמל: "בניגוד לזוגות סטרייטים, שאחרי הלידה נהיה מאזן כוחות שונה, פה שתינו בחופשת לידה, והמרמור של מי עושה יותר ומי פחות לא קיים. בגלל ששתינו עצמאיות אנחנו בעצם חיות עכשיו על החסכונות. לאט־לאט אנחנו חוזרות לקחת פרויקטים".
עוד כמה זמן תיניקו?
מיכל: "כשנחזור למשרה מלאה, סבא וסבתא ישמרו על הילדים לידנו, ואנחנו נמשיך להיניק. אנחנו גם מתכננות לעשות בעתיד מיצג שעוסק בחלב אם".
כרמל מחייכת: "אם זה תלוי בנו, ניניק עד הצבא".

שלב ראשון: בדיקות מקיפות

ד"ר רות גופן, רופאת משפחה ומנהלת שותפה במרפאה הגאה של "מכבי", "כיכר הבימה", ליוותה את התהליך של כרמל בר ומיכל אביתר: "השתיים פנו אלינו במאי האחרון וביקשו ליווי בתהליך של השראת הנקה. ברור מאליו שלא כל אחת חייבת להיניק, אבל מי שרוצה בכך, אנחנו שמחים לסייע לה.
4 צפייה בגלריה
ד"ר רות גופן
ד"ר רות גופן
ד"ר רות גופן
(צילום: ענבר הלפרין)
"עברתי עם כרמל על התיק הרפואי שלה וערכתי לה בדיקות מקיפות. היא גם נדרשה לעבור אק"ג, שכן תרופת המוטיליום שהיה עליה לקחת עלולה לגרום להפרעות קצב לב בנשים, ונתתי לה מרשמים לתרופות הנדרשות. היה משמח מאוד לשמוע מכרמל בתחילת ספטמבר שהתאומים נולדו, שהתהליך הצליח ושהיא מיניקה. להנקה יש יתרונות רבים, רגשיים ובריאותיים, והיא יכולה לסייע ביצירת הקשר של האם שאינה האם היולדת, עם התינוק. כאשר מדובר בתאומים, יש כמובן יתרון רב להנקה של שתי האמהות, שמפחיתה מהעומס על האם היולדת. אגב, מאז כרמל, פנו אליי שני זוגות נוספים וביקשו גם הם להתחיל בהליך השראת הנקה".

גלולות, תרופות ושאיבה: כך מתבצעת "השראת הנקה"

ד"ר מיכל מנסובסקי, מומחית ברפואת משפחה ומוסמכת ברפואת הנקה, ליוותה גם היא את כרמל בר ומיכל אביתר: "פרוטוקול השראת הנקה נכתב לפני 20 שנה על ידי ג'ק ניומן, רופא ילדים יהודי מקנדה שעסק גם בייעוץ הנקה. הוא נדרש לאתגר לאחר פנייתה של לנור גולדפרב, שציפתה ללידת בנה מאם פונדקאית והשתוקקה להיניק. לאחר שד"ר נוימן יצר פרוטוקול מוצלח שבסופו גולדפרב הצליחה לייצר חלב ולהיניק, כתבו השניים את 'המדריך להשראת הנקה'.
4 צפייה בגלריה
ד"ר מיכל מנסובסקי
ד"ר מיכל מנסובסקי
ד"ר מיכל מנסובסקי
(צילום: ענבל הלפרין)
"בישראל משתמשים בפרוטוקול הזה כבר שנים. בהתחלה זה נועד לנשים שאימצו יילוד והיו מעוניינות להיניק ולנשים שפונדקאית נשאה את ילדן. היום יש יותר ויותר פניות גם מנשים שבת זוגן הרה והן מעוניינות לחלוק איתה את ההנקה.
"מדובר בטיפול הורמונלי מורכב, ויש לעשות אותו רק בליווי רופא. אני מדגישה את זה כי אני בדיוק מטפלת באישה שניזוקה לאחר שהתחילה את השראת ההנקה לבד".
התחלת התהליך: "המצב האידיאלי הוא להתחיל את הטיפול סביב השבוע ה־24", אומרת ד"ר מנסובסקי.
הטיפול: "מתחילים בנטילת גלולות למניעת היריון - עדיפות לגלולות שבהן יש אחוז מסוים של פרוגסטרון. הרופא מביא בחשבון היסטוריה רפואית, גיל ומשקל כשהוא מתאים את הגלולות למטופלת. הגלולות מרמות את הגוף וגורמות לו לחשוב שיש היריון. הן גם מחוללות תהליך של ריבוי רקמה בשד. בשונה מנטילה לצורך מניעת היריון, פה לוקחים את הגלולות באופן רציף ללא הפסקות. במקביל, מתחילים טיפול תרופתי בכדורי ה'מוטיליום'. מדובר בכדור שנועד במקור לטיפול בהפרעות במערכת העיכול, אבל אז גילו שנשים וגברים שנטלו אותו התחילו להפריש חלב. התברר שהתרופה מעלה את רמות הפרולקטין בגוף והסבו את השימוש בה להליך השראת הנקה".
שאיבה: "כחודש לפני הלידה מפסיקים את נטילת הגלולות. זה מאפשר לפרולקטין שיוצר עד עכשיו, להשפיע על ייצור החלב, ואז מתחילים שאיבה. בהתחלה באמצעות סחיטה ידנית שהיא האפקטיבית להפקת קולוסטרום, שאותו ניתן להקפיא ולתת ליילוד בימיו הראשונים. לאחר מכן עוברים לשימוש במשאבות הנקה", מציינת ד"ר מנסובסקי. "החלק של הגירוי המכני הוא קריטי, שכן הוא גורם להפרשה של הורמון נוסף, האוקסיטוצין, 'הורמון האהבה', ושני אלה, הפרולקטין והאוקסיטוצין, גורמים לרפלקס שחרור החלב".
"תינוק שנולד אוכל 12-10 פעמים ביום, כך ששמונה שאיבות ביום הן המינימום הדרוש כדי להביא את החלב לכמויות הנדרשות. אני ממליצה לנשים להקפיא ולשמור את החלב ששאבו. הן לא עושות את זה לחינם".
ערך תזונתי: "החלב שנוצר זהה בהרכב התזונתי והאימוני (נוגדנים ממערכת החיסון של האם) לזה של אישה שילדה. נשים שואלות אותי: אם יש לי כמות חלב שמספיקה רק לחצי מהארוחות, כדאי להמשיך? אני עונה להן ששווה להן מאוד להמשיך. זה בריא לתינוק יותר מכל תמ"ל", מדגישה ד"ר מנסובסקי. "גם האישה המיניקה נהנית מיתרונות ההנקה. היא סובלת מפחות סוגי סרטן, אירועי לב, יתר לחץ דם, סוכרת ואירועי מוח.
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.