"רוצה מאוד שהן ישתלבו בעולם הטכנולוגי"
טניה ליבטר (40), ראש צוות בחברת kaltura, בזוגיות ואם לשתי בנות (13 ושמונה), תושבת אשקלון
טניה ליבטר לא תשכח לעולם את אותו הרגע שבו הייתה עם אמה ואחותה הקטנה בסופר. הקטנה ביקשה ממתק, ואמה הסבירה שאין לה כסף לקנות. אחד הגברים שעמד בקופה הוציא שטר של 20 שקל ונתן לאחותה. "אמא שלי, אישה מאוד חזקה, פרצה בבכי", נזכרת ליבטר. "לראות אותה ככה, זה היה רגע מאוד כואב בשבילי. הבטחתי לעצמי שלילדות שלי יהיו חיים הרבה יותר טובים משלי".
היא נולדה בבלרוס, הוריה התגרשו, וכשהייתה בת שמונה וחצי עלתה עם אמה ואחותה ארצה. "לא יכולנו למכור את הרכוש בברית־המועצות, אז הכסף היחיד שהיה לנו היה סל הקליטה. אמא עבדה בניקיון, ואחרי שלוש־ארבע שנים למדה עברית ומצאה עבודה במקצוע שלה כמהנדסת בניין. היא תמיד דחפה אותנו לרכוש השכלה שימושית, שהיא המפתח לעצמאות כלכלית, ואמרה שאסור לנו לסמוך על אף אחד מלבד על עצמנו".
בתיכון למדה ליבטר במגמת אלקטרוניקה, בצבא הייתה מפעילת מחשב, ואחרי השחרור למדה סמסטר אחד כלכלה, עד שהבינה שזה לא בשבילה. "בינתיים עבדתי בתמיכה טכנית של חברת אינטרנט. משם הגעתי לתמיכה בחברת 'תן ביס', והגעתי למסקנה שאני רוצה לקחת חלק בפיתוח מוצרים. הלכתי לקורס תכנות במכללת 'סלע' ותוך כדי הלימודים כבר עבדתי כמפתחת. כעבור ארבע שנים עברתי לתפקיד מפתחת ב'פרטנר', וכבר שש שנים אני ב'קלטורה', כיום ראש צוות, והעבודה מאוד מספקת אותי".
את מעודדת גם את הילדות שלך ללכת בעקבותייך?
"כן, הייתי רוצה מאוד שהן ישתלבו בעולם הטכנולוגי. שיתפתי אותן שלאחרונה סיימתי לגייס הרבה מפתחים לצוות שלי, ולצערי קיבלתי קורות חיים של שתי נשים בלבד מבין עשרות שהגיעו. אמרתי להן שמה שעושה אותן טובות ומוצלחות זה המקצועיות שלהן ולא המגדר, שלא ייתנו לגברים לשים אותן בצל. תמיד עבדתי בסביבה גברית, מעולם לא הרגשתי שאני פחות טובה מגברים ומעולם לא התביישתי להגיש קורות חיים למשרה שנראתה לי. אין מקצוע שהוא גברי! בכל מקצוע את צריכה להיות טובה במה שאת עושה".
מה את עושה כדי לקרב את בנותייך לעולם הטכנולוגי?
"הן רואות אותי עובדת מהבית ומתעניינות במה שאני עושה. אני מראה להן איך טקסט הופך לאלמנטים ויזואליים וזה מאוד מרשים אותן. עלמה בת 13 ולומדת בכיתת מופ"ת, שבה לומדים הרבה מתמטיקה, פיזיקה ומדעים. היא מאוד חדורת מטרה ושקדנית ומשתתפת גם בפרויקט של ממר"ם, שמאתר ילדים בעלי יכולות טכניות גבוהות ומלמד אותם תכנות. לא מזמן הם ביקרו במשרדי 'אמזון' בארץ ושמעו הרצאה על טכנולוגיית ענן, וכשהיא חזרה הביתה היא אמרה: 'אמא, אני רוצה לעבוד במקום כזה'.
"לעמית בת השמונה יש תפיסה מתמטית חדה ויש לה יכולות טכנולוגיות, אבל היא קטנה מכדי להחליט על הדרך שלה. בסופו של דבר, המטרה שלי היא שהילדות יהיו מאושרות, ואני לעולם לא אכריח אותן לבחור בתחום מסוים. מבחינתי שיהיו ממוצעות ומאושרות ולא כרישות הייטק ועצובות".
איך תגיבי אם עמית, שאוהבת לרקוד, תרצה להמשיך בזה בבגרותה?
"זה יהיה לי קצת קשה, כי אני חושבת שיהיו לה קשיי פרנסה. לא אחסום את הבחירה שלה, אבל אנסה לעודד אותה לשנות את ההחלטה. זו סתירה פנימית שאני חיה איתה: מצד אחד אני רוצה מאוד שהילדות יבחרו במקצועות טכנולוגיים ויחיו חיים נוחים מבחינה כלכלית, ומצד שני אני רוצה שיהיו מאושרות בעשייה שלהן".
יש לך מסר לאמהות לילדות?
"שדרו לילדות שלכן שכל דבר הוא בר השגה, שישאפו הכי גבוה שאפשר. כל העולם פתוח לפניהן, שלא ייתנו למגדר לעצור אותן".
"לא מזמן עלמה ביקרה במשרדי 'אמזון' בארץ ושמעו הרצאה על טכנולוגיית ענן, וכשהיא חזרה הביתה היא אמרה: 'אמא, אני רוצה לעבוד במקום כזה'"
"אנחנו שמים דגש על מתמטיקה, מדעים ואנגלית"
נועה פרנקו־אוחנה (40), מנהלת קבוצת חדשנות ב־Seagate Technology, נשואה ואם לבת ושני בנים (13.5, 11 ושש), תושבת אבן־יהודה
אצל נועה פרנקו־אוחנה ההכוונה להייטק התחילה כבר בילדותה, הרבה לפני שילדיה היו בתכנון. "אבא שלי, שעבד כמנהל הנדסת ייצור בתעשייה האווירית, תמיד עקב אחרי חברות טכנולוגיה בעיתונים ומאוד דחף אותי ואת אחותי להייטק, הוא אמר ששם העתיד", מספרת פרנקו־אוחנה.
"אחרי שעשיתי חמש יחידות בגרות במחשבים בתיכון, התקבלתי לקורס תכנות בממר"ם. יצאתי לקצונה, ניהלתי צוות של עשרה אנשים ובמקביל למדתי לתואר ראשון במדעי המחשב וניהול באוניברסיטה הפתוחה". התחנות הבאות בקריירה שלה היו: בנק דיסקונט, מיקרוסופט, IBM ולימודי תואר שני במִנהל עסקים באוניברסיטת בר־אילן. בשנתיים האחרונות היא מנהלת קבוצת חדשנות בענקית האחסון והדיסקים הקשיחים "סיגייט".
גם בן זוגך עובד בהייטק. אתם מעודדים את הילדים ללכת לאותו כיוון?
"לא, אבל אנחנו אומרים להם שאם יהיו להם ציונים טובים, כל האפשרויות יהיו פתוחות לפניהם, ושמים דגש על מתמטיקה, מדעים ואנגלית, שהם לדעתנו המקצועות החשובים ביותר. כשהם היו קטנים שאלנו אותם לפעמים חידות היגיון מהסוג ששואלים בראיונות עבודה. כשהם היו בתוכנית מצטיינים ומחוננים, הם נגעו קצת בעולם הזה. אני מספרת להם על העבודה שלי ועל סטארט־אפים שאני פוגשת, מכניסה אותם לעולם שלי ומנסה להראות להם שזה מגניב".
"בדיוק הבוקר לקחתי את דניאל בת ה־13 לבית הספר ובדרך עצרנו לקנות קפה. ישבנו כמה רגעים ופתאום בספונטניות בא לי רעיון - שנמלא לוטו יחד, משהו שאני אף פעם לא עושה. בחרתי מספרים, ופתאום דניאל אמרה: 'אבל אמא, אם את זוכה בפרס הגדול, לא תעזבי את העבודה שלך, נכון?'. הייתי מופתעת. אמרתי לה: 'אבל דניאל, את יודעת שאני עובדת נון־סטופ מהרגע שהתגייסתי לצבא. והיא ענתה: 'אבל את אוהבת את העבודה שלך, מה תעשי כל היום? תשבי בבית?'. מזה הבנתי שהיא מעריכה את העובדה שאני עובדת בהייטק ורואה בי דוגמה חיובית. זה שימח אותי".
אז את מכוונת אותה כבר מעכשיו?
"אמרתי לה שיהיה נחמד אם היא תהיה במגמת מחשבים בתיכון, כמוני, אבל בשום אופן לא אחליט בשבילה. אני לא אומרת להם כל הזמן 'הייטק, הייטק, הייטק'. אהיה שם כדי לייעץ, לכוון ולעזור, אבל חשוב שהבחירה תבוא ממנה, כי אז היא תשקיע יותר. לפני שלוש שנים עודדתי אותה להירשם לקורס פיתוח אפליקציות וסייבר בבית הספר, והיא אהבה חלק מהדברים. נכון לעכשיו היא מתעניינת ברפואה ורוצה להתנדב במד"א".
איך תגיבי אם בבגרותה היא תבחר ללמוד, למשל, בבצלאל?
"אני צריכה לשדר לה שהיא יכולה להיות כל מה שתרצה, ושמה שהיא תרצה, טוב לי. אם תהיה לה תשוקה אמיתית לתחום מסוים, שתנסה אותו. אם יהיו לה ציונים טובים בתיכון, היא תמיד תוכל לשנות מסלול".
"לפני שלוש שנים עודדתי אותה להירשם לקורס פיתוח אפליקציות וסייבר בבית הספר, והיא אהבה חלק מהדברים. נכון לעכשיו היא מתעניינת ברפואה ורוצה להתנדב במד"א"
"יש לה חשיבה מתמטית, אבל היא מעדיפה אמנות"
סוזי רוט (50), סמנכ"לית דאטה בחטיבת הטכנולוגיה של Playtika, בזוגיות שנייה, אם לשלושה (18, 15, 13), תושבת כפר־סבא
סוזי רוט נולדה ברומניה ועלתה עם הוריה בשנות ה־70 לנצרת־עילית. כבת לשני מהנדסים הייתה לה נטייה טבעית למקצועות הריאליים, ובתיכון למדה חמש יחידות מתמטיקה וחמש פיזיקה.
"עניין הלימודים היה חזק בבית", היא אומרת. "אם קיבלתי פחות ממאה במבחן, ההורים היו שואלים 'למה?', אבל גם הייתה לי מוטיבציה פנימית חזקה. בצבא הייתי פקחית טיסה וקצינת פיקוח בחיל האוויר וחשבתי שאלמד משפטים, אבל בסוף השירות הצבאי היה לי בן זוג חובל, ששירת בחיל הים בחיפה, והחלטתי ללמוד הנדסת תעשייה וניהול בטכניון. אחרי סמסטר אחד גיליתי שמקצוע התכנות מעניין אותי יותר ועברתי למסלול מערכות מידע. בשנה השנייה כבר התחלתי לעבוד ב'אינטל', וכשסיימתי ללמוד התקבלתי לעבוד שם כמהנדסת. משם התגלגלתי ל'סייטקס', ששלחו אותי לרילוקיישן לבוסטון, שם הכרתי את אבי ילדיי. אחרי שנתיים עברנו לוונקובר וכעבור שבע שנים חזרנו ארצה".
בהמשך עבדה ב"אמדוקס", ב"נטפים", והייתה סמנכ"לית מערכות מידע של חברת "אבן קיסר". לפני חצי שנה פנה אליה מנהל הטכנולוגיות הראשי של "פלייטיקה", שהכיר אותה מעבודתה באמדוקס, והביא אותה לתפקיד הנוכחי.
"בשלב מסוים עשיתי סוויץ' ואמרתי לעצמי: הילדה זו לא את, חשוב יותר שהיא תחווה הצלחה מאשר שתהיה מה שאת חושבת שמתאים לה"
בתך מאיה בת 18. יש לה זיקה כלשהי לעולם הטכנולוגי?
"היא משתמשת בטיקטוק, זה נחשב? בגיל צעיר מאוד היא הראתה חשיבה מתמטית מאוד מתקדמת, אבל הביעה חוסר עניין בתחום הזה והעדיפה להשקיע באמנות. היה שלב שהיה צריך להחליט על כיתה מדעית, מה שאני מאוד רציתי בשבילה והיא לא".
"בשלב מסוים עשיתי סוויץ' ואמרתי לעצמי: הילדה זו לא את, חשוב יותר שהיא תחווה הצלחה מאשר שתהיה מה שאת חושבת שמתאים לה או שיעזור לה בחיים. לא היה לי קל לשחרר - גם בגלל הבית שבו גדלתי וגם בגלל שאני בהייטק. אולי הורים קשוחים ממני היו לוחצים יותר בכיוון הזה, אבל אני לא. בהסתכלות לעתיד, ברור לי שיהיו הרבה מקצועות יצירתיים בהייטק, שהם לא מחשבים ואולי אחד מהם יתאים לה. כרגע אני לא מפעילה עליה שום לחץ. זו צריכה להיות הדרך שלה ולא שלי".
"חשוב לי שיהיו להם חוויות של הצלחה במתמטיקה"
רחל שוקרון (40), מתכנתת בכירה בחברת Imubit, נשואה ואם לבת ולשלושה בנים (12, תשע, שבע וחמש וחצי), תושבת ירושלים
אביה של רחל שוקרון היה פיזיקאי שעבד כמתרגם מדעי וחינך את בנותיו שאין דבר שהן לא יכולות לעשות. "על כל ציון טוב שהבאתי הוא תמיד אמר: 'זה בכלל לא מפתיע אותי'. היה לזה ערך עצום עבורי. גם אמא שלי שהייתה עורכת בהוצאת 'יד ושם' תמיד אמרה לי שאני צריכה ללמוד מקצוע שיש בו עבודה".
היא ואחיותיה למדו במגמת פיזיקה בתיכון "כפי שאבא ציפה", והיא עשתה גם חמש יחידות במתמטיקה. באוניברסיטה נרשמה לחוג לביולוגיה, "וכדי שיהיה משהו שימושי, הוספתי גם חוג מחשבים. באופן מפתיע, נדלקתי דווקא על המחשבים - האתגר שבמשימות הלימודיות, כתיבת קוד. נהניתי לייצר מוצרים שבאמת עובדים. בסוף הלימודים הבנתי שזה הכיוון שלי, והתחלתי לעבוד כמתכנתת ב'אורבוטק'. אחרי ארבע שנים עזבתי והתחלתי תואר שני באקולוגיה בשילוב מסד נתונים, מה שחיבר בין שני העולמות של התואר הראשון. כעבור ארבע שנים כמתכנתת בעמותת 'סנונית' עברתי לסטארט־אפ שנסגר כעבור שנתיים".
"כשהקטנים באמבטיה, אני חדה להם חידות מתמטיות או משחקת איתם משחקים מתמטיים"
בשנתיים וחצי האחרונות היא מתכנתת ב'אימיוביט', סטארט־אפ שעוסק באופטימיזציה של תהליכי ייצור באמצעות בינה מלאכותית ולמידת מכונה. "זו עבודה מאתגרת מאוד, שמצריכה חשיבה בלתי פוסקת", היא אומרת.
את מעודדת את הילדים ללמוד מקצועות ריאליים?
"כל מה שצריך לתת לילדים זה אמונה וביטחון שהם מסוגלים להצליח בתחום שיבחרו. אני מספרת לילדים מה אני עושה בעבודה, מראה להם את המוצר שלנו ואת הממשק, אבל לא לוחצת עליהם ללכת להייטק בעתיד. מה שכן חשוב לי הוא שיהיו להם חוויות של הצלחה במתמטיקה, ואני מעודדת את כל הילדים בצורה שווה בכיוון הזה. כשהקטנים באמבטיה, אני חדה להם חידות מתמטיות או משחקת איתם משחקים מתמטיים.
"אני גם מנצלת אירועים יומיומיים כדי ללמד אותם. אתמול, למשל, הדס (בת התשע) ואני היינו באוטו, והיא אמרה שחישבה כמה דמי כיס יש לאח שלה. שאלתי אותה איך חישבה והיא פירטה. כשהבנתי שחישבה נכון, נתתי לה פידבק חיובי. אבל בהמשך אעודד אותה לבחור מקצוע על בסיס מה שהיא אוהבת ולא על בסיס מה שהיא חושבת שהיא מסוגלת או לא מסוגלת. המון אנשים בוחרים מקצוע לפי הכישורים שלהם. אבל אדם צריך לשאול את עצמו לא רק במה הוא מוכשר אלא מה הוא צריך כדי להיות מאושר".
