מקפידות על ממלכתיות. מימין: שרון סופר, ליאת שמעוני־קוניצקי, אינדה נובומינסקי והודיה קין

מחתימה כרטיס וקופצת למליאה: 4 נשים שעובדות בכנסת בג'ובים שווים במיוחד

מנהלת הארכיון אינדה נובומינסקי נחשפה לתיעוד נדיר מהימים שאחרי רצח רבין, והאוצרת שרון סופר זכתה לטפל בציורים של דה וינצ'י. לרגל יום ההולדת ה-73 של הכנסת שחל בט"ו בשבט, תכירו את הנשים שהתברגו לתפקידים מעניינים

אורית מרלין־רוזנצוייג
פורסם: 13.02.22, 10:28
6 צפייה בגלריה
אינפוגרפיקה כנסת
אינפוגרפיקה כנסת
(איורים: shutterstock)


מנהלת הארכיון: "ברור שאני פוחדת שהכל יימחק"

אינדה נובומינסקי (53), נשואה ואם לשניים, תושבת מודיעין
6 צפייה בגלריה
אינדה נובומינסקי
אינדה נובומינסקי
אינדה נובומינסקי. מנהלת הארכיון
(צילום: יואב דודקביץ')

התפקיד, בתכלס: ניהול הארכיון הפרלמנטרי ההיסטורי שמתעד את פעילות הכנסת, קיטלוג ההיסטוריה של המדינה והתיעוד שלה לדורות הבאים, שמירת חומרים של מחלקות מנהליות בכנסת וניהול אוסף תצלומים של צלמי הכנסת, אוסף פריטים מוזיאליים ואוסף פרסומים - ספרים על ההיסטוריה של הבניין ויצירות האמנות. ההיסטוריה של המדינה נמצאת במסמכים ובתמונות שעברו בעשור האחרון דיגיטציה ומונגשים לציבור דרך אתר הכנסת. בארכיון יש 12 עובדים ושניים במשרת סטודנט.
פז"ם: חמש שנים בתפקיד. לפני כן הייתי שלוש שנים סגנית של מנהלת הארכיון, ד"ר רבקה מרקוס ז"ל.
איך הגעתי לזה: עליתי מארגנטינה ב־1989, למדתי בארץ תואר ראשון בסוציולוגיה ומזרח תיכון, תואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון ותואר שני בניהול מידע וידע. עבדתי 20 שנה בארכיון הסרטים של הערוץ הראשון.
יום טיפוסי: אני עובדת צמוד ללוח השנה הפרלמנטרי, מתחילה בשמונה בבוקר, עובדת עד שלוש ובימי מליאה עד שבע. עוברת על מיילים, מפזרת פניות בין העובדים, נמצאת בדיונים סביב דיגיטציה של חומרי חוץ וביטחון. לא פעם הייתי האישה היחידה שם.
"יש אספקט של בלשות בעבודה. את מוצאת משהו, חופרת, מחפשת עוד מסמך. אני מתרגשת למצוא תמונות של חברי כנסת בסנדלים ומכנסיים קצרים"
אירוע בלתי נשכח: יש אספקט של בלשות בעבודה. את מוצאת משהו, חופרת, מחפשת עוד מסמך. למשל, בשנת 57' נזרק רימון מהיציע למליאה. יש צילום של היציע הפתוח שהיה אז. אחרי האירוע הותקנה זכוכית משוריינת ביציע, ויש צילום עם הזכוכית החדשה. מצאתי גם הקלטת סאונד של הישיבה כששומעים בום, תמלילים של הדברים שנאמרו. יונה חצור היה קצין הכנסת הראשון, ובנו הביא לנו מכתב שאביו שלח ליו"ר הכנסת שנה לפני כן והתריע שדבר כזה עלול לקרות. הרכבתי את התמונה המלאה של האירוע בסאונד, תמונה ומסמכים.
הכי מאתגר: צריך לדאוג שתנאי הטמפרטורה והלחות במחסנים יהיו נאותים כדי שהנייר לא ייפגע. יש לנו תיקים עם קרטון חומצי שלא פוגע בנייר. השימור הדיגיטלי מאתגר, עושים הרבה גיבויים. ברור שאני פוחדת שיום אחד כל המידע יימחק, אך זו המציאות, עברנו לעולם בלי נייר. חוץ מזה, לפעמים העבודה סיזיפית, ויש חומרים שפחות מעניינים.
בשביל התפקיד הזה צריך: סבלנות, ידע במחשוב וגם תעודת ארכיונאי מורשה, אבל גם רקע בהיסטוריה, שידעו איזה חומר חשוב לשמור ומה פחות.
מסמך מרגש במיוחד: אני מתרגשת מתמונות ישנות של חברי כנסת בסנדלים ומכנסיים קצרים. באתר הכנסת יש מדור "מאוצרות הארכיון". בתחילת מגפת הקורונה, למשל, העלינו מסמך ממשלתי על חיסונים של פעם עם השאלה - האם לחייב חיסון. מצאנו גם נגטיבים ששמר צלם שעבד בכנסת בימי רצח רבין. פיתחנו את התמונות ומצאנו תיעוד נדיר מהימים שאחרי הרצח בכנסת".
את חשופה לחומר סודי? יש חומר של ועדת חוץ וביטחון שמסווג ל־30 שנה ול־50 שנה. לפני חודש הצטרף לארכיון עובד חדש במתחם מסווג, ותפקידו לחשוף חומרים ביטחוניים שכבר אפשר לפרסם גם אם צריך "השחרות" (צנזורה). 

אוצרת האמנות: "יש לי את התפקיד הכי שווה בכנסת"

שרון סופר (53), נשואה ואם לארבעה, תושבת מוצא־עילית
6 צפייה בגלריה
שרון סופר
שרון סופר
שרון סופר. אוצרת האמנות
(צילום: יואב דודקביץ')
התפקיד, בתכלס: טיפול באוסף האמנות של הכנסת שנוספו לו בשנים האחרונות יצירות אמנות ישראלית עכשווית, ייזום מהלכים להרחבת האוסף, אישור הצעות רכישה בקול קורא ובחירת אמנים שעומדים בקריטריונים. הכנסת קבעה בשנים האחרונות תנאי סף ריאליים - אמנים שפעילים בשדה האמנות לפחות חמש שנים ושהציגו בתערוכת יחיד במוזיאון או בגלריה.
פז"ם: ארבע שנים במשרה מלאה, כ־20 שנה במשרה חלקית.
איך הגעתי לזה: עבדתי תקופה בסוכנות היהודית והייתי עוזרת פרלמנטרית. במקביל למדתי תואר ראשון ושני בתולדות האמנות, לימודי תעודה באוצרות ולימודי תואר שני במדיניות ציבורית. משנת 2000 עבדתי במרכז המחקר והמידע של הכנסת כראש צוות (לצד הודיה קין, אמ"ר) ובמקביל הייתי בכובע נוסף בכנסת, אחראית תחום האמנות. לפני ארבע שנים היקף התפקיד גדל בעקבות הרחבת אוסף האמנות שדורש מענה של אדם במשרה מלאה, ועזבתי את המחקר.
יום טיפוסי: מתחיל סביב תשע, ויש לא מעט ימים של יציאה לשטח, ביקור במוזיאונים וגלריות. אני משתדלת להגיע לא רק למרכז תל־אביב. אני עוסקת גם בשימור יצירות אמנות, כרגע, למשל, אני עוסקת בשימור פסל שנמצא ברחבת הכנסת. היום ממשיך בחיפוש חומרי ארכיון לתצוגות אמנות בכנסת. כל יום נראה שונה מהשני, וזה ממלא אותי עניין. יש לי את התפקיד הכי שווה בכנסת, זכיתי.
אירוע בלתי נשכח: ב־2010 קיבלנו בהשאלה רישומים מקוריים של ליאונרדו דה וינצ'י שיצאו לראשונה מאיטליה והוצגו בתערוכה בכנסת. אני זוכרת את רגע הפתיחה של הקופסאות שהגיעו מספרייה במילאנו בליווי של בלדר מיוחד. זה היה מפגש עם גאון.
"קיבלנו רישומים מקוריים של ליאונרדו דה וינצ'י שיצאו לראשונה מאיטליה. אני זוכרת את רגע הפתיחה של הקופסאות שהגיעו מספרייה במילאנו בליווי של בלדר מיוחד"
הכי מאתגר: כשהכנסת הוקמה היה בה אוסף של 20 עבודות (בין היתר של שאגאל ושל דני קרוון). היום האוסף מכיל מאות עבודות, ותפקידי הוא להרחיב אותו עוד.
בשביל התפקיד הזה צריך: תואר בתולדות האמנות, תעודת אוצרות ויכולת לפעול נכון במורכבויות של הכנסת, באופן שמיטיב עם שדה האמנות ועם הרלוונטיות שלו.
עד כמה שיקולים חוץ־אמנותיים משפיעים בבחירת יצירות, למשל ייצוג מגזרים שונים? אמנות צריכה להיות טובה ולא להיכנס אף פעם לאוסף משיקולים פוליטיים. ברור שאחר כך אבדוק שיש איזון בין אמנים לאמניות ובין המגזרים. הרחבת אוסף האמנות לא נעשית כתיקון של עוול, ולשמחתי לא חסרים אמנים טובים.
מה לא תציגי בכנסת לעולם? יש דברים שאנחנו לא יכולים להציג כי הכנסת היא בית פתוח לכולם, כמו עירום מלא. יש מספיק דברים אחרים שאפשר, והם חשובים.

מנהלת מרכז המחקר והמידע: "מסיימת לעבוד באחת עשרה בלילה"

הודיה קין (45), נשואה ואם לשלושה, תושבת גבעת־זאב
6 צפייה בגלריה
הודיה קין
הודיה קין
הודיה קין. מנהלת מרכז המחקר והמידע
(צילום: יואב דודקביץ')

התפקיד, בתכלס: מנהלת יחידת המחקר המונה כ־50 חוקרים ואנשי מידע, ונועדה לספק לחברי הכנסת ולוועדות מידע מקצועי ניטרלי, ללא אג'נדה, כבסיס לחקיקה, מצב מדיניות מיושמת או לא, מידע אם חוק נאכף ועוד.
פז"מ: ארבע שנים בתפקיד הנוכחי, 13 שנה במרכז המחקר והמידע (ממ"מ), היחידה השנייה בגודלה בכנסת אחרי הלשכה המשפטית.
איך הגעתי לזה: לפני 20 שנה, אחרי לימודי תואר ראשון ושני במשפטים, התמחות ומבחני לשכה, התקבלתי כחוקרת לממ"מ, שהוקמה שנתיים קודם. זו אמנם לא עבודה משפטית, אך נשביתי בקסם. בהמשך הקמתי בתוך הלשכה המשפטית את אגף המחקר המשפטי ועבדתי שם שש שנים. חזרתי לממ"מ כמנהלת לפני ארבע שנים.
יום טיפוסי: מתחילה לעבוד בשמונה וחצי, ארבעה ימים בשבוע מסיימת מאוחר, סביב עשר או אחת עשרה בלילה. יום חמישי הוא יום קצר, שש עד שמונה שעות עבודה מהבית בגלל הקורונה. ימי העבודה דינמיים וכוללים השתתפות בדיונים של ועדות יחד עם חוקרים שמציגים מסמכים, פגישות עם ח"כים, ישיבות, כנסים והצגת העבודה שלנו בפני קהלים בארץ ובחו"ל.
"מאתגר להיות גוף ניטרלי בעידן פייק ניוז ובסביבה פוליטית שבה פועלים לוביסטים מטעם חברות. לעתים יש פער בין מה שחברי הכנסת רוצים לקבל מאיתנו ובין המציאות"
אירוע בלתי נשכח: לפני הקורונה עשינו כנס ייחודי, "הפריפריה במרכז", שבו נציגי פריפריה, חוקרים ונציגי ארגונים הגיעו לכנסת וניהלו פאנלים ודיוני ועדות. לכנס היו בזמנו ממצאים מעניינים על איך שהפריפריה תופסת את עצמה.
הכי מספק: הוצאנו מסמך על כך שדגימות שנלקחות מנפגעות תקיפה מינית בבית החולים מושמדות כעבור שלושה חודשים, וכך אובדות הראיות הפורנזיות וקשה יותר למצות את הדין עם הנאשמים. בעקבות המסמך עלתה הצעת החוק של ח"כ מירב בן ארי בעניין שמירת הראיות ללא הגבלת זמן.
הכי מאתגר: להיות גוף ניטרלי בעידן פייק ניוז ובסביבה פוליטית שבה פועלים לוביסטים שמספקים מידע מטעם חברות. לעתים יש פער בין מה שחברי הכנסת רוצים לקבל מאיתנו ובין המציאות. זו עבודה תחת לחץ - לספק צרכים של עשרות חברי כנסת שהם הלקוחות שלנו (המרכז לא מספק שירות לשרים ולסגני שרים, להם יש יחידות מקצועיות במשרדיהם, אמ"ר).
בשביל התפקיד הזה צריך: כדי לעבוד כחוקר בממ"מ צריך תואר שני במדעי החברה והרוח, עדיף דוקטורט, וחשיבה ביקורתית. לתפקיד שלי צריך גם כישורי ניהול מורכבים.
למה בעצם צריך גוף כזה? אין מספיק גופי מחקר אקדמיים בארץ? ידע הוא כוח, וכדי שעשייה פרלמנטרית תהיה אפקטיבית, ח"כים צריכים לקבל נתונים בתחומים הציבוריים.

ראשת אגף טקסים ואירועים: "לעולם לא יֵדעו למי הצבעתי"

ליאת שמעוני־קוניצקי (48), נשואה ואם לארבעה, תושבת הר־אדר
6 צפייה בגלריה
ליאת שמעוני־קוניצקי
ליאת שמעוני־קוניצקי
ליאת שמעוני־קוניצקי. ראשת אגף טקסים ואירועים
(צילום: יואב דודקביץ')
התפקיד, בתכלס: אחראית על הפקת אירועים. אנחנו 13 עובדים, תשעה קבועים, והשאר סטודנטים ובנות שירות, ובלי הצוות שלי אי־אפשר להצליח.
פז"ם: 15 שנה בכנסת, חמש שנים בתפקיד.
איך הגעתי לזה: באתי מעולמות ההדרכה והחינוך הבלתי פורמלי. התחלתי בכנסת כמנהלת מדור הדרכה, ובהמשך, במשך עשור, הקמתי וניהלתי את מרכז המבקרים של הכנסת, המקפצה לעיסוק הנוכחי. כאם עובדת לא נשענתי יום אחד על הטייטל כדי לקבל שעות עבודה מקוצרות.
יום טיפוסי: מתחילה בשמונה בבוקר ובימי מליאה מסיימת בשבע בערב. באירועי יום הזיכרון והשואה ובביקורי נשיאים אני עובדת לתוך הלילה. בעלי מוצא את עצמו כל יום עצמאות לבד. בלעדיו ובלי הילדים לא הייתי מצליחה לעשות את זה.
אני אחראית על הפקת טקסים ואירועים: יציקת תוכן, תיאום בין גורמי האירוע, תפריט, לוח הזמנים, האמנים, הושבה, ליווי המוזמנים, מתחמי צילום, ארגון קוקטייל, הנחיות לסדרנים, סידור פרחים, קוד לבוש, שת"פ מול המשטרה ומשמר הכנסת, תפעול ותכנון של כל האירוע. זו אופרציה עם פרוטוקול מקובע שכולל אלמנטים צבאיים ושמירה על מסורת וממלכתיות. לכל חבר כנסת מותר לקיים ארבעה אירועים בשנה, ובממוצע יש פה שני אירועים ביום, זה מאות אירועים בשנה. לפני כל אירוע יוצא ספרון של עשרות עמודים עם כל המשימות לכלל בעלי התפקידים, כל אחד בגזרתו, מה הציפייה שלי ממנו, כדי שהאירוע יעמוד ברמת דיוק של השעה שבה כוס היין תצא לשולחן ואיפה תעמוד, ומי ידאג למשקפיים של הנשיא כדי שלא ילכו לאיבוד. יש גם אירועי חוץ, סיורים מקדימים במקומות (למשל, מעון לנשים מוכות) לפני שמגיע לשם יו"ר הכנסת, כדי להחליט מה התוכן ומה לחלק מתנה. אני חברה בפורומים מקצועיים, והקמתי פורום בינלאומי לראשי טקס בפרלמנטים מקבילים בעולם. אני גם משתדלת לחבר את הצעירים אל הכנסת בדרכים יצירתיות. למשל, פרק הפתיחה של "המרוץ למיליון" לפני כמה שנים נפתח ברחבת הכנסת.
"לפני כל אירוע יוצא ספרון של עשרות עמודים עם כל המשימות, כדי שהאירוע יעמוד ברמת דיוק של השעה שבה כוס היין תצא לשולחן ומי ידאג למשקפיים של הנשיא כדי שלא ילכו לאיבוד"
אירוע בלתי נשכח: האירוח של ננסי פלוסי, יו"ר בית הנבחרים של ארצות־הברית, שאמרה שהיא לא יודעת איך תעשה עבורנו אירוע דומה. זו הייתה ארוחת צהריים עם אוכל ישראלי של השף מאיר אדוני. ישבנו באולם שאגאל, סלון האירוח של הכנסת שמכיל יצירות של שאגאל ו־12 פסיפסים יפהפיים.
רגע מרגש במיוחד: לפני כמה שנים הוצאנו ח"כים לטקסים של יום השואה הבינלאומי בפולין. השתלבנו בטקסים קיימים שהפולנים יצרו וגם יצרנו לעצמנו.
הפקה בימי קורונה: אירוע בזום הוא לא אותו דבר. כוחו של אירוע הוא במחיאות הכפיים, המגע וההתרגשות.
הכי מאתגר: בגלל המצב הפוליטי, בפרק זמן קצר השבעתי את הכנסת ארבע פעמים, וזה משהו שקודמתי בתפקיד עשתה בקריירה של שנים. בנוסף, את מתמודדת עם מורכבויות לוגיסטיות ולהניע צוות באירועים בומבסטיים פעם אחר פעם ברמת מוטיבציה גבוהה. הייתי בסיטואציות שיכתבו עליהן, ההיסטוריה מול העיניים, וזה נותן אדרנלין, אבל זו עבודה קשה.
בשביל להצליח בתפקיד צריך: דיוק, יכולת אלתור ויכולת לעבוד בצוות. אני מפעילה את כל המחלקות בכנסת, כולל חשמל וקשרי חוץ. וחשוב לא להיות אדם פוליטי. בכנסת לא יֵדעו לעולם למי הצבעתי.
את מקפידה על כללי הטקס גם בבית? בחגים יש על השולחן מפה ומפיות שמתאימות לצלחות, סידור קפדני של סכו"ם ותפריטים. אנשים נורמלים מכינים אוכל, אני מכינה "מנות מגוונות". כל השנים הילדים כתבו פתקים עם שמות המוזמנים והחליטו מי יושב ליד מי.
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.