המחאה עובדת
היציאה לרחובות תל-אביב שלשום סימנה כנראה את קו פרשת המים בעניין החקיקה המושחתת
הייתי שם למרות המארגנים, כמו גם רבים אחרים שביטאו תחושה דומה. זה דווקא מעיד על הפוטנציאל של המחאה המתגבשת, משום שהפעם זה באמת חוצה מפלגות וימין ושמאל ומרכז. כולם מרגישים שבעצם תהליך חקיקת "חוק ההמלצות" ו"חוק חקירת ראש ממשלה מכהן" תקעו להם אצבע מושחתת עמוק בעין וגם סובבו אותה, כאשר כצפוי, ולמרות ההכחשות וניסיונות ההרדמה, מחילים אותם בלחץ היסטרי על חקירת ראש הממשלה הנוכחי.
ההתקפלות של ביבי אתמול מראה את כוחו של לחץ ציבורי על פוליטיקאים. ברור שאין די בהתקפלות הזו, אבל זו התחלה חשובה והישג ראשוני למאבק הציבורי.
תמונות מההפגנה בתל-אביב במוצ"ש
שחיתות וטוהר מידות ניכרים לעין גם ללא חקירה משטרתית, ונבחר ציבור חייב שיהיו לו נורמות התנהגות מעבר לאזרח הממוצע מעצם היותו נבחר ציבור. לכן ראש הממשלה לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו כאשר האנשים המקורבים לו ביותר מעורבים בעסקת הצוללות והוא טוען שבכלל לא ידע, או כשהוא מקבל מתנות בסכומי עתק ומסתתר מאחורי טיעוני "מתנות לגיטימיות מחברים" או "מתנות הדדיות".
לשחיתות ולטוהר מידות אין גבולות פוליטיים. לכן, וכדי לשמור על איזון, אני סבור שגם מי ששמר על זכות השתיקה בחקירות משטרה בעבר מוטב שיקפיד לשמור על זכות השתיקה גם עכשיו ולא ינסה לרכוב על הגל. כך למשל לח"כ בוז'י הרצוג, ששמר על זכות השתיקה בפרשת "עמותות אהוד ברק", אין בעיניי זכות מוסרית להגיב ולשים עצמו כאחד ממובילי המאבק נגד השחיתות. אני בהחלט מכבד את זכות השתיקה כאחת מזכויות הנחקרים, אבל בעיניי נבחר ציבור אינו יכול להיות מי ששמר על זכות השתיקה, ואני סבור שכחלק מטוהר הכנסת ונבחרי הציבור צריך למנוע ממי ששמר על זכות השתיקה להיבחר לכנסת.
צריך לשמור על המחאה הזו עממית, חדה במסרים שלה ונקייה מרבב, ולא כזו שהופכת לעניין אישי (מני נפתלי), ובעיקר צריך להקפיד שלא תערב פוליטיקאים ונבחרי ציבור. היא צריכה לחזק את שלטון החוק במדינה, את הגופים שנלחמים בשחיתות דוגמת משטרת ישראל, הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה, מבקר המדינה ובתי-המשפט. אני סבור שהפגנות פתח-תקווה הפכו למחאה מיותרת ולא מוצדקת נגד היועמ"ש - וזו טעות. המחאה חייבת לבטא תמימות דעים החוצה גבולות מפלגתיים ולהביע את הקבס הציבורי מהאופן שבו השחיתות פושה במדינת ישראל והגיעה כבר אל תהליך החקיקה.
אסור לנו להבליג יותר על כך שאת החקיקה המושחתת הזו מובילים, כפי שנחשף בשבוע שעבר, ראש הממשלה החשוד בכמה פרשיות באמצעות ראש הסגל שלו (יואב "שניצלים וסלט" הורוביץ), ויו"ר הקואליציה שחשוד זה תקופה בפרשיית שחיתות בעיריית ראשון-לציון. עצם המעורבות שלהם בחקירות מחייבת נורמטיבית להרחיק אותם ממעורבות בחקיקה כזו לאלתר.
התופעה הבזויה כלשעצמה של "חקיקה אישית" היא סיבה טובה למחות בעוצמה הציבורית הרבה ביותר ולסמן לכמה מנבחרינו רחמנא ליצלן, שאינם מבינים את תפקידם, שעד כאן ויותר לא נקבל את זה. אני מקווה שאותם מחוקקים חסרי מעצורים ובושה לא ימציאו לנו בקרוב חוק לאיסור חקירת "חבר כנסת מכהן" או "חבר מועצת העיר לשעבר", בהתאם לצורך ולמקרה הספציפי. אני גם מקווה שההפגנות יחזקו את אלו מנבחרינו שחשים שהחקיקה המושחתת הזו חצתה את גבולות הטעם הטוב ושריח של שחיתות נודף ממנה ושיידעו להצביע על פי מצפונם ולא על פי עסקאות קואליציוניות מעוררות בחילה.
"מתוך ביטחון בצור ישראל", נאמר לפני כמעט 70 שנה בעת החתימה על מגילת העצמאות ברוטשילד 16 בתל-אביב, שם החלה אתמול ההפגנה הגדולה. המשפט הזה ביטא את הרצון לשמר את אחדות העם, והמונח "בצור ישראל" נבחר כי נועד לאוזניים דתיות וחילוניות כאחד, מי שרצה לקח ממנו את השם הנרדף לאלוקים ומי שרצה לקח את השם הנרדף לביטחון ולחוסן של עם ישראל.
אז גם אני, מתוך ביטחון בצור ישראל על כלל מובניו, של אחדות ושל ראיית המטרה המשותפת של שמירה על מדינת ישראל ועל כנסת ישראל נקיים משחיתות, מקווה שהמחאה הזו תימשך וביתר שאת בשבת הבאה, תוך הקפדה על שמירתה כמחאה ציבורית נקייה ותוך הפקת הלקחים מהפגנות פתח-תקווה.
המאמר פורסם ב"ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
יובל דיסקין
מומלצים
