הקשר הסודי של חמאס לעסקה של טראמפ
גורמים המקורבים לארגון לא הכחישו את מעורבותו במו"מ שמוביל נשיא ארה"ב להסדר עם ישראל – מאחורי גבו של אבו מאזן. בפועל, חמאס מוותר על המאבק הלאומי והשחרור מהכיבוש בתמורה לפתרון הבעיות הכלכליות שלו בעזה
נדמה שמדי יום נשמעת הצהרה חדשה מפי דוברים ישראלים רשמיים ומפי בכירים אמריקנים מממשל טראמפ בנוגע להקמת פרויקטים גדולים ברצועת עזה, שיהוו חוליה ראשונה בעסקת המאה. היוזמות האלה מבקשות לעקוף את יו"ר הרשות אבו מאזן ואת ההנהגה הפלסטינית, ולכפות תוכנית לשיפור המצב ברצועה כשלב ראשון של העסקה האמריקנית הנרקמת. דברים ברוח זו נכתבו בעיתונות העברית וכתבו גם גורמים אמריקנים. אחד מהם אף אמר ישירות כי "התוכנית לשיקום עזה נוצרה כדרך להתעלם מהרשות הפלסטינית וכאמצעי להיפטר מפתרון שתי המדינות, באמצעות שלום אזורי בין ישראל לעולם הערבי שיתחיל מרצועת עזה. התוכנית נותנת קדימות לבנייה מחודשת בעזה בתמורה לשלום ארוך טווח עם תנועת חמאס".
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
אדריכלי העסקה הגדילו לעשות וסיפרו על שורה של תוכניות ופרויקטים כלכליים תחת הכותרת "מניעת קריסה הומניטרית וביטחונית ברצועה", בתמיכה כלכלית של מדינות ערב ושל ארגונים בינלאומיים. מדובר בין היתר בהקמת נמל ימי בקפריסין תחת פיקוח ישראלי, או באל-עריש תחת פיקוח מצרי; בחווה סולארית בסיני; באזור סחר חופשי וחמישה אזורים תעשייתיים בסיני, ואף בהקמה עתידית של שדה תעופה.
רעיונות אלו – חלקם גלויים יותר וחלקם פחות – נדונים בשיחות שבין ארה"ב וישראל ובין הצדדים הערביים, אולם ההנהגה הפלסטינית הרשמית אינה חלק מהם בשל התנגדותה הנחרצת לעסקה ולמונופול האמריקני על התהליך המדיני. חשוב אפוא להבין בכל זאת מי מבין הגורמים הפלסטיניים מוכן לקבל את העסקה, ברמה כזו או אחרת, ולמי יש תפקיד מרכזי במשא ומתן העקיף הנוגע לתוכנית "הצלת רצועת עזה". התשובה לכך פשוטה: תנועת חמאס.
פרגמטיזם של חמאס או נטישת המאבק?
על פי גורמים המקורבים לחמאס, התנועה אכן מנסה להסיר את המצור מעל רצועת עזה ולחתום עם ישראל על הסכם הפסקת אש (הודנה) קצרת טווח או ארוכת טווח. זאת ועוד, השגריר הקטארי לעזה, מוחמד אל-עמאדי, הדגיש את מעורבות חמאס במציאת דרכים לקידום שלום, ועוד קודם לכן – את מעורבותו במציאת דרכים לשיפור תנאי החיים ברצועה והסרת המצור הישראלי עליה.
לדבריו, התנאים שמציבה תנועת חמאס להחלת הפסקת אש ארוכת טווח הם הסרת המצור, בניית נמל, פתיחת המעברים, הכנסת סחורות, חופש תנועה, ופתרון לבעיות החשמל והמים. הוא הוסיף כי חמאס מוכן להפסיק את הפרחת הבלונים ועפיפוני התבערה בתמורה להיתרי עבודה בישראל ל-5,000 פועלים עזתים.
הנהגת חמאס לא מכחישה את מעורבותה במשא ומתן העקיף שמקיימים העומדים מאחורי עסקת המאה. אולם חשוב להדגיש את הסייגים הברורים לגבי האופן שבו מתנהלים העניינים בנוגע לפרויקטים השונים לטובת "הצלת עזה".
ראשית, אין היגיון בכך שצדדים שהאינטרסים שלהם מנוגדים עקרונית יסכימו על אותן מטרות. במילים אחרות, יש לשאול כיצד ירוויחו מהעסקה, בעת ובעונה אחת, כל הצדדים – חמאס, ממשל טראמפ וישראל - בעיקר על רקע הניסיון המוכר ורב השנים של מו"מ שמובילות ארה"ב וישראל ושלא הועיל לעם הפלסטיני, ולמעשה התכחש לזכויות הלאומיות, המדיניות וההומניטריות של עם שלם.
מדוע שדווקא עכשיו טראמפ ונתניהו יאמצו לפתע גישה הומנית כלפי הפלסטינים? לא מזמן פרשה ארה"ב מאונסק"ו לאחר שהאחרון הכיר בחברותה של פלסטין, ואז ממועצת זכויות האדם של האו"ם כאשר זו גינתה את ההפרות שנקטה ישראל. מדוע דווקא עכשיו אפשר לצפות להתייחסות אחרת במשא ומתן שמנוהל על ידי ישראל וארה"ב?
הרי צריך לשאול: מה לגבי ירושלים? ומה לגבי הפליטים? ומה לגבי סיפוח של חלקים גדולים בגדה המערבית? השאלות האלה חייבות להישאל. מתי הוסכם שהסוגיה הפלסטינית תוגבל לשאלת תנאי המחיה ולסוגיות כלכליות? הרי בעבר העמדה הפלסטינית דחתה כל ניסיון להגיע לפתרון כלכלי עוקף שביקש להימנע מהתמודדות עם הסוגיות הלאומיות הבוערות – כך היה בתוכנית מרשל ברצועת עזה בשנות ה-50, באגודות הכפרים, ובתוכנית השלום הכלכלי של נתניהו בעשור הקודם.
תשובה אפשרית לכך היא שמנסחי עסקת המאה הניחו כי תנועת האחים המוסלמים – וכמוה גם שלוחתהּ תנועת חמאס – פשוט יכירו ביחסי התלות הקיימים. אדריכלי העסקה כנראה האמינו שעסקה שתבטיח לחמאס להישאר בשלטון, ובה בעת תהיה לשביעות רצונם של האמריקנים והישראלים, תוכל לעבור מבלי לסתור את ההיסטוריה והעיקרון של פעילות האסלאם הפוליטי ברחבי העולם הערבי.
ניתוח זה עשוי באמת להסביר את היעדר הרגישות שמפגין חמאס כלפי הסוגיות הלאומיות, ואת רגישות היתר שהוא מפגין כלפי סוגיות של מעמדות וכלכלה. ההישארות בשלטון קודמת לכול. זה גם יכול להסביר את ההשקעה של חמאס במאבק, אבל לא מאבק שיביא לשחרור לאומי אלא כזה שנועד לשלוט בחברה, ובמינופו לחיזוק השלטון.
זה גם יכול להסביר את החרם של חמאס על המועצה הלאומית הפלסטינית, ואת הכרזת המלחמה של חמאס על הרשות הפלסטינית ועל אש"ף. מפליא עד מאוד שחמאס בוחר לפעול כך בדיוק כאשר אש"ף מנהל את הקרב הפוליטי החשוב ביותר של הפלסטינים נגד חיסולה הסופי של הסוגיה הפלסטינית הלאומית.
- מוהנד עבד אלחמיד הוא חוקר פלסטיני ועיתונאי המתגורר ברמאללה. המאמר המלא התפרסם ביומון אל-איאם הרואה אור ברמאללה. בגרסתו זו הוא מתפרסם בחסות "אופק לתקשורת הערבית". תרגמה מערבית: ז'נאן בסול
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
