הארכיון לא ינקה את הוותיקן מהתנהלותו בשואה
הודעת האפיפיור על חשיפת המסמכים לא תחדש הרבה. לא הייתה יוזמה של הכס הקדוש להצלת יהודים. הוא בעיקר דאג לשמור על קשריו עם הנאצים
ד"ר סטיבן ד. סמית' הוא בריטי, נוצרי בן הכנסייה המתודיסטית, שב-1993 הגיע ליד ושם. הוא היה אז בן 26 והביקור הזה שינה את חייו. סיפור שואת העם היהודי לא הרפה ממנו, וכששב לעיר הולדתו שבמחוז נוטינגהמשייר שבצפון אנגליה הוא הקים בתמיכת משפחתו את "בית שלום", מרכז חינוכי ומוזיאלי להוראת השואה. בכישרון יוצא דופן ובאמביציה מעוררת השתאות הפך סמית' עד מהרה לגורם המרכזי ולבר הסמכא בבריטניה בתחום הוראת השואה.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
בשנות עבודתי ביד ושם כמנהל בית הספר הבינלאומי להוראת השואה נפגשתי איתו פעמים רבות ונרקמה בינינו חברות אישית ומקצועית. בקיץ 1999 ביקרתי בביתו ובמרכז החינוכי שהקים בסמוך. הוא סיפר לי אז ששקל להתגייר מתוך הזדהות עם העם היהודי ועם סבלו בשואה – אבל החליט שלא לעשות זאת משום שהיה סבור שתרומתו הייחודית לזיכרון השואה תהיה משמעותית יותר מעצם היותו נוצרי מתודיסט.
באותה שיחה העליתי בפניו אתגר מיוחד. האפיפיור יוחנן פאולוס השני עמד לבקר ביד ושם ב-23 במרץ 2000, ולקראת הביקור הצעתי שיחד נוציא ספר על הכנסייה הנוצרית והשואה. סמית' נרתם בהתלהבות. הוקם צוות בו היו שותפים גם פרופ' קרול ריטנר, נזירה קתולית ומרצה מאוניברסיטת סטוקטון בניו ג'רזי, וכן אירנה שטיינפלד מבית הספר להוראת השואה (שלפני חודשים אחדים פרשה לגמלאות אחרי עשור בתפקיד מנהלת המחלקה לחסידי אומות העולם ביד ושם). הם עמדו באתגר והספר אכן יצא ערב ביקור האפיפיור.
.jpg "הספר \"השואה והעולם הנוצרי\"")
השבוע התבשרנו על החלטת הוותיקן לפרסם בעוד שנה את כל מסמכי ארכיון שלו מתקופת השואה – היא תקופת כהונתו של פיוס ה-12. אכן יש לברך על ההחלטה, אף שהיא באה באיחור של שני דורות, אולם אין לצפות לדרמה גדולה בספרות המחקר על אודות הנושא בעקבות פתיחת הארכיונים.
לפני כעשור התקיימה סדנת חוקרים בינלאומית ביד ושם בראשות פרופ' דוד בנקיר ז"ל שעניינה פיוס ה-12 והשואה. בלטה בהופעתה באותה סדנה החוקרת הנזירה האיטלקייה לופרקו loparco)) שחקרה את מסמכי הקצה שנשלחו מהוותיקן למנזרים וכנסיות שביקשו לדעת את עמדת הכס הקדוש ביחס להצלה והסתרת יהודים. התמונה שהסתמנה בסוף הסדנה לימדה, פחות או יותר, את הדברים הבאים:
א. שתיקת הכס הקדוש בתקופת השואה היא עובדה מוכחת שפתיחת הארכיונים לא תתרום דבר כדי להכחיש אותה. משהוצע לוותיקן להצטרף להצהרה המשותפת של בנות הברית מ-17 בדצמבר 1942 המדברת על השואה, על ממדיה ועל העמדתם לדין של מבצעיה בגין פשעי המלחמה – החליט האפיפיור שלא להצטרף. תחת זאת, ימים אחדים לאחר מכן, ערב חג המולד, נשא פיוס ה-12 דרשת חג שבה דיבר בלשון רפה על סבלם של בני אנוש במלחמה בשל מוצאם הלאומי. הוא לא הזכיר יהודים ולא הזכיר גם נאצים..
ב. לא הייתה יוזמה פומבית של הכס הקדוש להצלת יהודים. לא בפנייה אל השלטונות הנאציים, לא בקריאה למאמינים להציל ולהסתיר יהודים ולא בשום דרך אחרת. נראה שהאפיפיור ביקש לשמור על ניטראליות כדי להבטיח את קשריו עם השלטון הנאצי ולהגן על הכנסיות. חשוב לציין בהקשר זה שהכנסייה הקתולית בפולין הכבושה נרדפה קשות על ידי הנאצים שטבחו ברבים מאנשיה. ידוע גם שכאשר בהולנד נשמעה מחאה של ראש הכנסייה, עצרו הגרמנים יהודים מומרים ובהם אדית שטיין ושילחו אותם לאושוויץ. יש להניח שיש לעובדה זו משקל ביחס לעמדה הזהירה שנקט האפיפיור.
ג. היו בהחלט יוזמות מקומיות של אנשי כמורה, כנסיות ומנזרים שהסתירו יהודים. ראוי לציון בהקשר זה הארכיבישוף של העיר טולוז, סלייז', שקרא למאמינים הנוצרים להציל יהודים והוכר כחסיד אומות העולם ביד ושם. ככל שהיו מקרים כאלה, הם לא נבעו מהנחיה או מעידוד של הכס הקדוש. ואולם נראה שככל שנשאל הוותיקן על עניין זה הוא תמך בהצלת יהודים – לא כמדיניות אלא בתשובה ישירה למה שנשאל.
ד. אם יש תקווה מפתיחת הארכיונים היא לדעתי בין השאר בחשיפת סוגיית הילדים שהוסתרו במנזרים או במשפחות נוצריות או במקומות אחרים בחסות הכנסייה. אם ייחשף חומר חדש בהקשר זה, הוא בוודאי יהיה מעניין גם ציבורית וגם אנושית.
לסיום, כשנשאל פעם פרופ' יהודה באואר אם יכול היה פיוס ה-12 למנוע את השואה וכמה יהודים יכול היה באמת להציל, הוא השיב: "אינני יודע כמה יהודים היה יכול להציל, אבל את נפשו יכול היה להציל".
- ד"ר מוטי שלם הוא סמנכ"ל תוכן ופיתוח במרכז הבינלאומי שם עולם
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
