"האם כשהעיניים שלנו פקוחות אנחנו באמת רואים? והאם כשהן עצומות אנחנו בהכרח לא רואים?" זה המוטו שלי שאני מאוד אוהבת להסביר באמצעותו את חשיבות ההתבוננות וההקשבה פנימה, כיבוי רעשי הרקע, הקולות, הביקורות, הטו-דו ליסט ושאר ירקות. במסעדת החושך, במרכז נא לגעת- פגשתי את אריאלה טוחולוב, עיוורת מלידה, שהוסיפה לי על המשפט את המקום של 'אם אנחנו לא רואים- אנחנו עדיין רוצים שיראו אותנו'. והחלטתי להזמין אותה לשיחה מרתקת שכל אחד יכול ללמוד ממנה- איך אנחנו אלה שבוחרים איך לחיות את חיינו, על אף המוגבלות היחסית שיש לכל אחד, אנחנו אלה שמניחים על עצמנו מגבלה. ה-20/2 הוא יום הצדק החברתי שמזוהה עם אנשים עם מוגבלויות, שהגיע הזמן להסיר את הסטיגמות וההגדרות שאנחנו מניחים עליהם ועל עצמנו, אז ליחצו פליי ובואו ללמוד מאריאלה איך לעשות את זה.