מתי בפעם האחרונה חיכיתן בתור בסופר או בקופ"ח, בלי לבהות ולגלול במסך הטלפון? מתי רק ישבתן, בהיתן בקיר ונתתן למחשבות שלכן להיות אלה שישעשעו אתכן?  דור הסמארטפונים לא היה אמור לדעת שעמום מה הוא, אבל מסתבר שבדיוק ההיפך. היום אנחנו לא יודעות להשתעמם, לא יודעות להכיל שעמום ולא יודעות לצאת מהשעמום ולצמוח מתוכו אל תוך העשייה. שעמום זו אחת התחושות שאנחנו הכי מהר נרצה לפוגג, היא לא נעימה לנו והיא בעיקר מפחידה אותנו שעוד רגע ונאלץ להתמודד עם הרגש שמסתתר מאחוריה, אז אנחנו בורחות אל כל דבר שיסיח את דעתנו.  מבריחה של חצי שנייה בתור בסופר ליצירת ההרגל, והשיכחה של המיינד שלנו איך להשתעמם, אנחנו מרגילות אותו להיות מוכן לפעולה בכל מצב, מנטרלות ממנו את היכולת לנשום ולהירגע ומבטלות את היכולת הכי בסיסית שלנו: היכולת להיות רגע בשקט עם האמת העירומה שלנו, בלי קישוטים ובלי פילטרים. אנחנו פשוט שוכחות איך לפגוש את עצמנו. אז מה טוב בשעמום? איך אפשר להשתעמם במודע או לפחות להתרגל לשעמום? ליחצי פליי ובואי להאזין ושיהיה לך יום משעמם! אבל פרק מרתק, ואל תשכחי לדרג :)