הכסף ניצח את הנשמה

48 נבחרות, 16 בתים של 3 נבחרות כל אחד ושני משחקים לכל קבוצה בשלב הבתים. זו הבשורה שיצאה היום ממועצת פיפ"א, בשורה שאמנם יכולה לשמח אותנו בתור אוהדי ישראל מתוך מחשבה שאולי סוף סוף נזכה לראות את הנבחרת שלנו בטורניר גדול, אך צריכה מאוד להעציב אותנו בתור אוהבי הענף.

האינטרסים, האישיים והתעשייתיים, נמצאים בכל החלטה שמתקבלת על ידי הגופים הגדולים. במקום לגרום לעלייה ברמה, במקום לדאוג לצמיחה של כדורגלנים צעירים, דואגים מקבלי ההחלטות אחד לשני, לבחירות הבאות ולתמיכה מצד המדינות הקטנות, אותן מדינות שהיום אומרות תודה על מהלך הגדלת מספר הנבחרות שמשתתפות במונדיאל ל-48 ב-2026.

(צילום: ראובן שוורץ)

במתכונת של 48 נבחרות ורק שני משחקים לכל נבחרת בשלב הבתים, הסיכוי לראות משחק גדול לפני רבע הגמר שואף לאפס. משחק כמו ניו זילנד נגד טוגו, משחק שאפשרי שיקרה במתכונת החדשה, לא בטוח שיעניין אפילו אם הוא יקרה בחצי הגמר. הרמה של הטורניר תרד, רמת העניין תהיה בשפל ומי שיחגגו על הגדלת הרווחים הם אלה שקיבלו את ההחלטה.

החקירות שבוצעו ומתבצעות כנגד הבכירים בפיפ"א מדאיגות. הכל נע סביב כסף ועוד יותר כסף. הכדורגל שכולנו אוהבים נרמס תחת אינטרסים של בעלי עסקים. סכומי ההעברה בעולם, ואפילו בארץ, מרקיעי שחקים ובעקבות המעבר המרובה של שחקנים מקבוצה אחת לאחרת, החיבור בין הקהל לקבוצות פוחת ופוחת. הכסף ניצח מזמן את הנשמה. אז נכון, הסיכוי שנראה את נבחרת ישראל בטורניר גדול עלה, אבל האם זה בכלל ייחשב עדיין כטורניר גדול?