עשרת השופטים הגדולים בכל הזמנים

מאות אלפי שקלים ואולי מיליוני שקלים עולה הפקת משחק כדורגל בצמרת ליגת העל שלנו. המרכיב הראשי, כמובן, הוא חוזי השחקנים, שאמורים לייצג את יוקרת המועדון. מי שיכול להכריע ביניהם, לכאן או לכאן, בהחלטה שנקבעת בשברירי שנייה ובלי יכולת להסתייע במכשורי הטלוויזיה הוא השופט שמקבל, מה לעשות, 2,500 שקל. הקוונים - מחצית הסכום. כזה היה היחס בין הכדורגלנים לשופטים גם בימי שליטת החובבנות.

ניסינו לעבור על רשימת שופטי הליגות הבכירים לאורך השנים, למצוא ולהחליט על עשרת הטובים בהם. לא משימה קלה בכלל, במיוחד כאשר ההבדלים בין רוב השופטים זעירים למדי. כל אחד יכול לדרג אחרת באופן לגיטימי, זו (רק) הבחירה שלנו.

ספוילר: גם הוא ברשימה. יפת(צילום: אורן אהרוני)

למעט עשרת הנבחרים ברשימה, מצאנו עוד עשרות ראויים וזוהי רק רשימה חלקית: חיים ליפקוביץ', דני קורן, אהרון ורנר, יהושע לויה, לאון בן רובי, ראובן פריזנר, יעקב שיינר, אוטו פריד, נפתלי איתן, שמואל הנדוורג, יוסף פינקלשטיין, דני שפירא, רחמים דינאצ'י, עובדיה צבי, אהרון גאון. כל אחד והסיפור שלו. למשל, שמואל הנדוורג שופט מצויין וגם חביב בזמנו, נהג לייעץ לשחקנים מהם המהלכים הנכונים במשחק. אהרון ורנר הכפר סבאי היה ענק קומה, הגבוה בשופטים הישראליים בכל הזמנים.

שאלנו את יריב טפר, מנכ"ל איגוד השופטים, מדוע שופטי ישראל בעת הזאת לא יכולים לקבל מינויים במשחקים בכירים בכדורגל העולמי, כפי שקיבלו בזמנם אברהם קליין ומנחם אשכנזי ז"ל? "היום, המדיניות של פיפ"א היא להעדיף שופטים מהליגות המשוחקות ברמות הגבוהות ביותר", ענה. אנחנו נוסיף שפה ושם יש חריגים בדמות שופטים מושלמים מהמדינות הקטנות יותר, אבל הם המיעוט.

10. לירן ליאני

נציג הדור החדש. מהראשונים בארץ שהפך להיות שופט מקצועני. למרות שהוא רק בן 40, ליאני מצויד ב-16 שנות ניסיון, שבשילוב האינטליגנציה הטבעית שלו הפך כבר מזמן לאחד הטובים בתחום. שמונה שנים הוא שופט בינלאומי בדרג 1, ושפט לא מעט משחקים גדולים בחו"ל. בעל תואר ראשון בתקשורת ותואר שני במשפטים.

נציג הדור החדש. ליאני(צילום: אורן אהרוני)

9. אריה פרוסט

הופעה מרשימה, ניידות, החלטי מאוד ובדרכי נועם. ניהל שלושה גמרים ושפע משחקים בארץ ובחו"ל בצורה הטובה ביותר. איכותי מאוד. בנו ערן הלך בדרכיו והפך לשופט בינלאומי.

איכותי מאוד. פרוסט(צילום: יוסי רוט)

8. עובדיה בן יצחק

מצד אחד, לא היה שופט בארץ שעורר כל כך הרבה חילוקי דעות. מצד שני, עובדיה (אחד מבין שני הבן יצחקים בשיפוט, ואין קשר ביניהם), היה שופט שבני הדור שלו לא יוכלו לשכוח. מי הרחיק שחקן בדקה השנייה בגמר הגביע ב-1991, כאשר שלף אדום לגיא גת מהפועל פ"ת במשחקה מול מכבי חיפה, אחרי שפגע באיל ברקוביץ? רק עובדיה בן יצחק. מי אישר שער שהובקע בידו של גילי לנדאו בדרבי גמר הגביע ב-1983? עובדיה. היה בעל כושר גופני גבוה, דק גזרה ושלט במשחקים. לטענת מתנגדיו, שלט יותר מדי והשאיר חותם על המשחקים. שפט בהצלחה בחו"ל.

לא היה שופט שעורר כל כך הרבה מחלוקות. בן יצחק(צילום: יוסי רוט)

7. מאיר לוי

נציג הדרום בצמרת השיפוט. בסקר סודי שנערך ב-2012 בין שחקני ליגת העל, נבחר מאיר לוי כשופט המוערך ביותר. אחריו הופיעו בסיכום התוצאות אלון יפת ולירן ליאני... הסקר העיד על מקומו של בהירארכיה של השופטים .לוי שפט 28 שנים והיווה אוטוריטה במגרש. מכיוון שנמצא תמיד קרוב לכדור, היה בדרך-כלל קושי לערער על פסיקותיו. אחד הרגעים המביכים שלו בקריירה היה כאשר איל ברקוביץ', בעונת הגלאקטיקוס במכבי ת"א, קילל אותו - אבל לוי לא המציא את ההתעמתויות עם הקשר הבינלאומי האימפולסיבי. משמש לאחר פרישתו לפני חמש שנים כמשבץ השופטים.

נציג הדרום. מאיר לוי(צילום: עוז מועלם)

6. יצחק בן יצחק

רב נגד במשטרה ביום יום, וספר חוקים מהלך בשעות הפנאי. לעתים המציא פרשנויות מקוריות למקרים פרטניים. שופט בכיר ומדויק במידת האפשר, שהפגין נוכחות במגרש ולעתים נטה לתיאטרליות מהנה. טובי מלאך, מי שהיה אחד הקוונים שלו בתקופות שונות, סיפר כי באחד המשחקים פגע בו אחד השחקנים בשוגג והוא נפל ארצה. "בן יצחק ביקש ממני להישאר על הקרקע והבטיח שבכך אני מסדר לעצמי את הכותרת הראשית בעיתון של מחר וזו באמת הייתה הכותרת הראשית". בנו של שופט העבר רחמים בן יצחק ואביו של שופט ההווה רמי בן יצחק. המשרוקית נשארה במשפחה.

יצחק בן יצחק (מימין). פרשנויות מקוריות(צילום: יוסי רוט)

5. צבי שריר ז"ל

לפני שנתיים נערכה בבית מסיבה ליום הולדתו ה-70 ואחד האורחים המרכזיים היה, איך לא, גילי לנדאו, חלוץ הפועל ת"א לשעבר. אחת הסיבות: ב-1986 לנדאו היה מעורב בשריקה החשובה ומעוררת המחלוקת של בקריירה של שריר. היה זה במשחק האליפות, במחזור האחרון, בין הפועל ת"א למכבי חיפה. משחק על כל קופת העונה ההיא. חיפה של שלמה שרף הייתה זקוקה לתיקו בבלומפילד כדי להיות מוכתרת בפעם השלישית ברציפות, הפועל ת"א של דוביד שוייצר ז"ל הייתה חייבת ניצחון.

בדקה ה-84 הכניע לנדאו את אבי רן ז"ל והקנה לאדומים את הניצחון. במהלך ההתקפה נמצא אלי יאני, מת"א, בנבדל פסיבי. בתקשורת ובין הצופים פרץ וויכוח אם הנבדל הפסיבי של יאני לא הפך את השער לבלתי חוקי, שריר פסק: למרות יאני, השער חוקי. שריר חי את המהלך במשך 30 שנה. התחיל את הקריירה הספורטיבית כמתאבק בשם צבי גלידמן וסיים כשופט הבינלאומי צבי שריר. הוא קיבל כבוד מהשחקנים והקהל ונחשב כשופט מדויק והגון.

קיבל כבוד מהשחקנים. שריר(צילום: יוסי רוט)

4. אלון יפת

השופט הבכיר במילניום הנוכחי, שאוטו-טו-טו יסיים את הקריירה במגרש מכיוון שעבר את הגיל הקבוע בתקנון, 45. מומחים שעקבו אחרי שיפוטו טענו שניחן באינטליגנציה רגשית בלתי רגילה (היכולת להעריך ולנהל את רגשותיו, וגם את רגשות האחרים). כלומר, הוא הרגיש את השחקנים וכך ניהל את המשחקים. בגיל 30 מומחי השיפוט של פיפ"א גילו אותו והעריכו שרמתו גבוהה מאוד, דבר שסלל לו מיידית את הדרך להיות שופט בינלאומי.

יפת, עובד חברת החשמל בנתניה לפרנסתו העיקרית, ניהל משחקים בינלאומיים רשמיים במסגרת מוקדמות המונדיאל והיורו וליגת האלופות, אבל הוא עלה לכותרות דווקא במשחק ידידות. היה זה כאשר פורטוגל וברזיל נפגשו ב-2003, 1:2 לפורטוגל הייתה תוצאת הסיום, כשיפת הרחיק את מגן הסלסאו הנודע רוברטו קרלוס. הוא דיווח כי קרלוס התקרב לעברו בצורה מאיימת מדי.

יפת. השופט הבכיר במילניום הנוכחי(צילום: ראובן כהן)

3. משה אשכנזי ז"ל

הצעיר מבין שני אחים שכבשו את השיפוט בכדורגל הישראלי. שופט אינטליגנטי ואלגנטי, כולו אומר סמכות. טובי מלאך, שופט לשעבר וקוון לבכירים ברוב הקריירה: "רק בודדים, אם בכלל, העזו לערער על פסיקותיו שנחשבו למדויקות במיוחד. בשריקה ארוכה וחדה, המעידה על ביטחון רב, היה מסיים כל מצב מזדמן". בזמנו סיפרו באגוד השופטים כי גם את בעיית הכושר הגופני (אז לא חייבו את השופטים בבוחן בריצת 3,400 מ') נהג לפתור באופן מקורי: כאשר התעייף, נהג לפנות לספסלי הקבוצות כדי לעשות שם "סדר" וכך הרוויח אוויר להמשך המשחק.

משה אשכנזי. אלגנטי(צילום: דוד רובינגר)

2. מנחם אשכנזי ז"ל

השופט הראשון מיבשת אסיה ששפט במונדיאל. קודם לכן, ניהל לא פחות מארבעה משחקים בטורניר אולימפיאדת טוקיו 1964, בהם את רבע הגמר, חצי הגמר והגמר! בהחלט מינויים שלא נהוגים כיום. בגמר בשיפוטו ניצחה הונגריה את צ'כסלובקיה 1:2. לשיאו הגיע במונדיאל 1966, כאשר ניהל את אחד המשחקים הסנסציוניים ביותר בתולדות גביע העולם: פורטוגל הגדולה מול צפון קוריאה המדהימה ברבע הגמר.

לאחר שצפון-קוריאה הקטנה הדהימה את איטליה 0:1 בשלב המוקדם והותירה בחוץ את האזורי, היא התמודדה מול פורטוגל הגדולה של אז. לא חלפו אלא 25 דקות והקוריאנים הובילו 0:3 (!). כאן נכנס יוזביו לפעולה, ניצל שני פנדלים (החלטות נכונות של מנחם אשכנזי) וסיכם רביעייה אישית בדרך ל-3:5. מנחם היה אוטוריטה בלתי ניתנת לערעור בחו"ל ובארץ. יחד עם הידע והסמכות, אשכנזי גילה אנושיות וכששחקן פנה אליו בטענה על החלטה כלשהי הוא היה מסביר לו באדיבות משולבת בפסקנות מדוע החליט כפי שהחליט.

הראשון מיבשת אסיה ששפט במונדיאל. אשכנזי(צילום: דוד רובינגר)

1. אברהם קליין

כיום, כשמבקשים להסביר את את ההבדלים ברמת הספורט בין הארץ למקצוענות בחו"ל נוהגים לומר: "אל לנו להיתלות באילנות הגבוהים". מקסימום מקטלגים את הצטרפותו של עומרי כספי לגולדן סטייט אלופת ה-NBA. בשנות ה-60', 70' וה-80' היה ישראלי אחד באילנות הגבוהים מאוד: השופט אברהם קליין. ניהל שלושה מונדיאלים וכמה משחקים שנכנסו להיסטוריה, כמו גם משחקים באולימפיאדת מקסיקו 1968.

תארו לכם: ברזיל הגדולה מול אנגליה במקסיקו 1970. קליין סיפר כי לפני המשחק התגנב כאנונימי לאימון נבחרת ברזיל ולמד שפלה הענק תירגל נפילות ברחבה. במשחק הוא יישם את מה שהתאמן בו, נפילות, ופנה לקליין: "ארביטרו, ארביטרו (שופט, שופט)". קליין לא נענה. ברזיל ניצחה במשחק המסקרן 0:1. ב-1976 שפט את המשחק הטעון ביותר במוקדמות המונדיאל בין איטליה לאנגליה (0:2) ואז עבר למקבץ לא ייאמן בטורנירי הגמר. ניהל את משחק הפתיחה במונדיאל 1978 בין ארגנטינה לאיטליה, 0:1 לאיטלקים בבואנוס איירס לעיני החונטה הצבאית ששלטה שם והקנתה סממנים להתמודדות. באותו טורניר ניהל גם את המשחק בין מערב גרמניה לאוסטריה (2:3 לאוסטרים), ולבסוף את המשחק על המקום השלישי שבו ניצחה ברזיל את איטליה.

אברהם קליין במונדיאל 1970. הגדול מכולם

אבל כל זה היה הכנה לגדול מכולם: שיפוטו בספרד 1982 בין איטליה לברזיל בשלב הבתים השני, 2:3 לאיטליה שסיים לברזיל הפייבוריטית את הסיכוי לזכות במונדיאל. שימש כקוון בגמר בין איטליה לגרמניה (1:3 לאיטליה שזכתה במונדיאל). לעתים נטען נגדו שבארץ שפט פחות טוב ולראייה הביאו את המקרה הביזארי בימק"א, 1981, בין בית"ר ירושלים ומכבי ת"א: בעוד שחקני בית"ר ירושלים חוגגים את שער היתרון (שלמעשה נפסל) של ירון אדיב, מיהרו שחקני מכבי ת"א להוציא את הכדור. בית"ר לא הייתה מוכנה, מיקו בלו, שקלט ראשון את הרגע, העביר לבני טבק שהמשיך למוטי איוניר שהבקיע מול יוסי מזרחי ההמום, 1:2 למכבי ת"א וארבע שעות מצור אחרי המשחק על חדר השופטים.

בכל מקרה, בחו"ל הוא נחשב להצלחה עצומה ואת המינויים היוקרתיים קיבל לא רק בזכות ידע השפות שלו, אלא משום ששפט מצוין. הוא היה מכין עצמו היטב בריצות יומיות מחיפה, עיר מגוריו, לעתלית ובחזרה. משחקים כמו שניהל אף שופט ישראלי לא יקבל, ככל הנראה.