קריסה באדום
מכבי תל אביב נתנה שיעור ליריבה העירונית וחשפה כמה גדולים פערי האיכות בינה לבין הפועל. האדומים הגיעו לפיינל פור על אדי הדלק האחרונים ולא מצאו פיתרון למטרייה האווירית של אלכס טיוס
את האליפות האחרונה הפועל ת"א לקחה ב-1968/9 על משטח עץ בבלומפילד. יד אליהו היה בשיפוץ ומכבי ת"א זכתה מאז ב-41 תוארי אליפות, האחרונה הייתה רק לפני ארבע שנים, ואף שחקן ששיחק אתמול לא השתתף במשחק ההוא. לכן ההתרגשות הייתה מובנת, עד גבול מסוים.
הדרבי צהוב: מכבי ת"א הביסה את הפועל ועלתה לגמר
טיוס: "רצינו קודם כל להיות הקבוצה הכי טובה בת"א"
למרות הרעש (ומפגן האבוקות המטופש) שעשו אוהדי הפועל, מכבי שיחקה במגרש הביתי על הסלים המוכרים, וניצלה את הכישרון העדיף בכל עמדה, ובעיקר בעמדות 1 ו־5. ג'רמי פארגו יודע למה החזירו אותו, ובדקות ששיחק איים על הסל בכל פוזשן (18 נקודות ב־27 דקות).
לפארגו יש גם צד הגנתי שהפועל ניסו לנצל ולשחק עליו בהתקפה. אני לא חסיד של ניצול מיס-מאצ'ים, זה בדרך כלל רק משבש את ההתקפה כשארבעה מתקיפים תקועים כדי לנצל יתרון קטן. למכבי יש לפחות ארבעה שחקנים שיכולים לנצח בשבילה משחקים, להפועל יש ספסל. דני פרנקו שלף את טיי מקי, תומר גינת ואדריאן בנקס לעצור את המפולת לזמן קצר, אבל ברבע הרביעי כל הקונסטרוקציה קרסה.
כשמכבי השתחררה מהלחץ, פערי האיכות הכריעו בגדול. מנגד, הכדורסל שהציגה אתמול הפועל לא היה מספיק לה להגיע לפיינל פור. כנראה הדלק נגמר, ואי־אפשר לקחת מההגנה של מכבי את חלקה בבריחה. כשקווי המסירות נסגרו, הפועל נשארה עם הכדרורים האינסופיים של רביב לימונד ומקי לידיים של נוריס קול, ג'ון דיברתולומאו ואלכס טיוס (18 נקודות, 9 ריבאונדים, 3 חסימות).
בלי קליעה ואיום מבפנים של גפני ומאט הווארד, ומול המטרייה האווירית של טיוס, לא היה להפועל סיכוי. מותר להחטיא עונשין, לא שתיים רצופות בפיגור עשר נקודות. אפשר לפספס ריבאונד, אבל לא פעמיים רצופות אחרי החטאות עונשין!
מי שחיכה לראות סוף-סוף את מכבי ת"א בגמר, יקבל אותה ביום חמישי. מה אפשר להסיק מהמשחק הזה לסיכויים של מכבי בגמר? כלום. כי חסר עדיין הנעלם הכי חשוב במשוואה - חולון או ירושלים. בכל מקרה זה הולך להיות גמר גדול, כמו שהעונה הזאת הבטיחה וקיימה, חוץ מחצי הגמר החד־צדדי אתמול.