ברקת: "מעורבת במועדון 24/7. אין דבר שאני לא יודעת"

על החומר האסור שהוביל להשעייתו של צדק: "זה היה תוסף מזון. עמדתנו ברורה ביחס למה שקרה כתוצאה מהבדיקה. גם אופ"א קיבלה את כל הממצאים ששיר ועורך הדין שלו הציגו בפניה. זו הייתה תקלה בייצור וזה הכל".

הפנייה לשחקנים מקבוצות אחרות, ביניהם חנן ממן ושמואל שיימן: "התקנון מאפשר לעשות מה שעשינו, זה אתי מאוד. צריך לבוא ולהלין שקבוצות דואגות לעשות חוזים קצרי טווח ולא לשמר את השחקנים שלהן. הן לא צריכות להלין על קבוצות אחרות שחושבות לטווח ארוך, והמבין יבין למה אני מתכוונת". בכך משיבה ברקת לבעלים של הפועל חיפה יואב כץ, שהתלונן לאחרונה על פניות שנעשו לשחקניו.

הקריאות "בוזגלו מת" מצד חלק מאוהדי באר שבע מול מכבי חיפה: "לי זה היה קשה מאוד, כי זה לא מייצג את אוהדי ב"ש. מאור בוזגלו שחקן מצוין שתרם הרבה. כשהגענו לטדי חטפנו קללות, גם אני, והאוהדים שלנו מחאו כפיים. זה מה שאני רוצה לראות. לא מתייחסים להתנהגות כזו או אחרת של אוהדים אחרים. המקרה הזה לא מייצג".

אלונה ברקת. "לא צריך להלין על קבוצות שחושבות לטווח ארוך"(צילום: הרצל יוסף)

"קבוצות לא שומרות על השחקנים שלהן". חנן ממן עם בכר(צילום: הפועל ב"ש)

מעורבותה בהחלטות המקצועיות, כמו הייבוש של מיכאל אוחנה: "בסוף ההחלטות המקצועיות מתקבלות על ידי שלושה אנשים – ברק בכר, אסי רחמים ואלונה ברקת. לא יגיע שחקן אם אחד מאיתנו לא ירגיש בנוח בהימצאות שלו. לנו חשוב שהם יתאימו ל־DNA שלנו ומבחינה מקצועית. בסוף, איך שלא מסתכלים על זה, האחריות שלי. יש לנו תחומים מאוד ברורים בבאר שבע: יש מאמן שאחראי על הצד המקצועי, מנכ"ל (אסי רחמים) שגם הוא איש מקצוע בפני עצמו, סקאוט, הצוות המקצועי אומר מה הצרכים. אני מעורבת במועדון 24/7, אין דבר שאני לא יודעת. אני מגיעה לבאר שבע פעמיים או שלוש בשבוע. אני לא יושבת באיזה מקום בזמן שהצוות מנהל". לטענת הפועל באר שבע, תשובתה של ברקת לא יוחסה לפרשת מיכאל אוחנה.

תהליך קבלת ההחלטות: "יש אנשים שאני מאוד סומכת על דעתם, אחד מהם הוא בעלי (איש העסקים אלי ברקת – נ"צ), שהוא איש חכם. כיף לי שהוא שותף לחיים. אנחנו לא ממציאים שום דבר חדש, קוראים הרבה מאמרים, בודקים מה עובד במקומות אחרים. אצלנו במועדון יש אנשים חסרי אגו לחלוטין, בהחלטות הקריטיות יש סיעור מוחות בישיבות רבות. חשוב לי לשמוע מה אומרים, בסוף אני אומרת את דעתי".

אוהדי באר שבע. "חשבו שאליפות בישראל תיקח רק קבוצה ממרכז הארץ"(צילום: הרצל יוסף)

תחילת דרכה ב־2007: "כשהגעתי היינו בליגה השנייה, לדבר עם האוהדים על אליפות היה נשמע לא מציאותי. הם האמינו שאליפות בישראל תיקח רק קבוצה ממרכז הארץ. אותי זה ממש קומם, שחשבו שאצלם זה לא יכול לקרות. היינו צריכים לבנות תשתית ניהולית ומקצועית ומערכת יחסים עם אוהדים, להעניק אמונה שבדרום אפשר לעשות דברים נהדרים".

מה גרם לה להיכנס לכדורגל: "התחום נורא עניין אותי. מי שפנה אליי היה מי שהיום הוא חבר כנסת, אלי אללוף. נוצרה סיטואציה שבעלי באר שבע רוצה לעזוב, וזה התאים לי לרכוש. לא ידעתי כלום על הקבוצה. הייתי פעם אחת בבאר שבע לפני שרכשתי את הקבוצה. הגיע אליי גם ראש העיר דאז, יעקב טרנר, ושיכנע אותי שאני הולכת לקנות את ברצלונה החדשה – והשאר היסטוריה. זה נבע מסקרנות לעשות משהו אחר, שונה. אני מאמינה שהכדורגל הוא כור ההיתוך של החברה הישראלית, אפשר להגיע בעזרתו להרבה קהלים – נשים, ילדים, אקדמאים, סטודנטים, תלמידי תיכון ויסודי – ולעשות שינוי חברתי".

שלושת בעלי הדעה. ברקת עם ברק בכר והמנכ"ל אסי רחמים(צילום: שי מוגילבסקי)

היותה אישה בעולם הכדורגל הגברי: "זה לא הפחיד ולא הרתיע אותי. אני נמצאת בתחום מאוד גברי. בשנה הראשונה היו כאלו שהרימו גבה, אבל צריך להיות בפוקוס על היעדים שרוצים להשיג ואז הכל יסתדר. לא הסתכלתי על זה כאישיו. מי שרצה כיבד, מי שלא - בעיה שלו. אנחנו ב־2018, נשים עושות דברים בתחומים שונים. פרט למקום אחד שהיה מישהו קצת לא נעים, סתם אחד שחבל לדבר עליו, כולם לקחו את זה בצורה יפה מאוד ומכבדים. עצה לכל אחד: יש לך חלום – לך תגשים אותו, לא משנה אם אתה אישה או גבר".

המשפחה כחלק מהניהול: "הילדים שלי מגיעים לכל משחק. אני בת מזל שאני עוסקת בתחום שהילדים שלי מאוד אוהדים. יש לי בן שעושה סקאוטינג, מדברים בשבתות על הקבוצה. הם מאוד מעורבים, רוצים שאצליח, וזה עוזר. בוודאי יש קושי לשלב משפחה בקריירה כזו, הילדים שלנו רוצים לראות אותנו מגשימים את החלומות שלנו. אני הרבה שעות לא בבית, אבל אם צריך אצא מכל ישיבה, גם אם זה הבן אדם הכי חשוב בעולם. זה המחיר, אני קודם כל אמא".

שחקני הפועל באר שבע(צילום: הרצל יוסף)

האתגר הגדול בדרום: "היינו צריכים לשבור את תקרת הזכוכית. עלינו לליגת העל, אבל קשה להביא תוצאות בלי שחקנים מובילים והיה קשה להביא שחקנים בכירים לדרום. זה נראה להם כמו סוף העולם שמאלה. היינו מתוסכלים,

ההישג הגדול: "בבאר שבע משחקים מוסלמים, נוצרים ויהודים. כולם כיחידה אחת. אין גזענות או גילויי אלימות, וזה ההישג הכי משמעותי שנעשה במועדון. זו מסקנה שהם הגיעו אליה בעצמם. אנחנו בדיאלוג עם אוהדים, מרגישים חיבור, שהם חלק מהעשייה, מבינים את ה־DNA של המועדון והם נרתמים. בסוף זה המועדון שלהם, והתמיכה שלהם היא הכוח המניע שלנו".

"אם נאבד את הרעב, לא נוכל להגשים חלומות". ברקת(צילום: יאיר שגיא)

היחסים עם התקשורת: "כמדיניות, התקשורת היא כלי חשוב להעברת מסרים. קבענו שאני מדברת פעם או פעמיים בשנה, זה הכל. לא צריכה להיות בפרונט, אלא המאמן והשחקנים. לא מאמינה שצריך לדבר הרבה".

היעד הבא: "להיות יו"ר ההתאחדות", ענתה בצחוק, והקהל הגיב במחיאות כפיים. "ברור שיש לנו עוד לאן להתקדם. להגיע לשלב הבתים של ליגת האלופות. האתגר הכי קשה זה לשמר הצלחה, לשמור על הרעב, לדעת יותר. ברגע שמאבדים את זה, לא מגשימים חלומות. ולעשות את זה בצניעות".