לא רק שלג: הצלם שלכד בעדשה את היופי של איסלנד
גד רייז תמיד חלם לצלם את הזוהר הצפוני. יחד עם חבר וציוד צילום הוא טס לאיסלנד ושב עם תמונות של ארץ שלא מפסיקה להדהים. יומן מסע
הכל התחיל מזה שמאוד רציתי לצלם את הזוהר הצפוני. העניין בער בי וכשגיליתי שיוסי שושן, חבר טוב מהעבודה, מתכוון גם הוא לנסוע לאיסלנד, החלטנו לצאת למסע ביחד. במהלך שלב התכנון חפרנו בגוגל, בפייסבוק ובכל מקור שהיינו יכולים לשאוב ממנו מידע על מזג האוויר, אתרים מומלצים וסגנונות טיול באיסלנד.
ספרו לנו על המסעות שלכם בפייסבוק של ynet חופש
בנוסף, פתחנו Google Map והתחלנו לתכנן את הטיול באמצעות בניית מפה אישית עם תוספת של נקודות והערות. היתרון בשימוש בכלי הזה הוא שבאמצעות הטלפון הסלולרי אפשר לעבור ישירות מהמפה לניווט.
שבוע לאחר תחילת חודשת מרץ טסנו בטיסה ישירה עם חברת WOW air האיסלנדית. נחתנו בנמל התעופה קפלאוויק (Keflavik) המשמש נמל התעופה הבינלאומי של בירת איסלנד רייקיאוויק. אספנו את הרכב ששכרנו ויצאנו לדרך.
היעד הראשון היה אזור krysuvik שכולל שדות גאותרמים שנראים כמו פינג'אן ענק של קפה בוץ.
משם המשכנו לכיוון Selsoff שם התכוונו להעביר את הלילה הראשון. בדרך התפעלנו מהנופים והאגמים הקפואים.
הגענו לבקתה, הכנו ארוחת ערב מהמטעמים שקנינו בסופר ונסענו למכתש קריו (Kerio) בתקווה לתפוס את הזוהר הצפוני. את אורות הצפון לא ראינו כלל בהתחלה אז הסתפקנו בצילום הכוכבים והמכתש.
לאחר מכן הזוהר הואיל בטובו לעלות, אך בעוצמה חלשה.
היום השני
פנינו היו לכיוון מעגל הזהב, הכולל בתוכו כמה אתרים אטרקטיביים וטובים שנראים שונים לגמרי בין עונות השנה. תחילה חזרנו למכתש שביקרנו בו בליל אמש.
לאחר מכן המשכנו לפארק גייזר (Geysir) ולמפל גולופוס (Gullfoss). משם עברנו דרך מגרש גולף קפוא. עד שהגענו לפארק הלאומי ת'ינגווליר (Þingvellir).
המשכנו לדרך עפר בכביש 360 והמצלמה תקתקה כשעברנו דרך נופים מרהיבים.
לפני השקיעה ביקרנו במפלים Seljalandsfoss ו- Gljúfrafoss
לאחר השקיעה הלכנו לנוח בבריכת מים חמים שהייתה בקרבת המקום שבו לנו.
בלילה שוב התארגנו, ולאחר בדיקה באפליקציה "My Aurora Forecast" הבנו ששווה לצאת שוב לחפש את הזוהר הצפוני, הוא לא אכזב והיה יותר חזק מליל אמש.
היום השלישי
התעוררנו מוקדם ויצאנו לדרך עם הזריחה. התחלנו את היום בביקור במפל בשם Skogafoss. משם המשכנו אל שרידיו של מטוס חיל האוויר האמריקני שב-1973 שנחת נחיתת אונס בחוף Sólheimasandur. כל הנוסעים שרדו, ולאחר זמן מה נגנבו שרידיו של זנב המטוס. הדרך למטוס עוברת בחוף אין סופי בצבע שחור שבעונת החורף מושלג בחלקו.
בהמשך היום עלינו בכביש 221 לקצה קרחון בשם Sólheimajökull, משם יוצאות קבוצות לטיפוסים בשלג.
המשכנו על כביש 1 לכיוון Vik, שם נמצא מצוק שממנו יש תצפית נהדרת וכמובן טיול רגלי. על הפרק: פיורדים, מגדלור, חוף שחור ונוף סלעי.
בדרך למלון Skaftafell זכינו ליהנות משקיעה יפיפייה. המלון היה נחמד ובעיקר קרוב מאוד למערת הקרח שחיכתה לנו מחר. בערב ישבנו על האינטרנט וסגרנו מקומות לינה לימים הבאים, שיטה ידועה בעונה הזו של השנה באיסלנד שאפשר לתכנן את הטיול תוך כדי. צריך להדגיש שהשיטה הזאת אינה מומלצת בקיץ.
היום הרביעי
כאן חשוב להגיד כמה מילים על העזרה מחיים ישראלי (Haim Israeli). רצינו לבקר במערת הקרח ומכיוון שזה דבר מסוכן ולא עושים אותו ללא מדריך מקומי, בדקנו באינטרנט והמחיר לסיור כזה יצא גבוה מהתקציב שלנו.
דרך הפייסבוק דיברנו עם חיים שמיד פתח לנו קבוצת וואטסאפ ולאחר שיחת טלפון הוא יצר קשר עם חברת "Local Guid" והפעיל את קשריו. לבסוף, שילמנו מחיר שיכלנו לעמוד בו וחיים איחל לנו בהצלחה ולא ביקש שום תמורה.
משם המשכנו לאגם קפאו ולאחר מכן המשכנו לאגם Jokulsarlon Glacire המדהים ביופיו. מי שעובר בצד הדרומי של איסלנד לא יכול שלא להתעכב שם.
זו הייתה הנקודה הכי דרום-מזרחית שהתכוונו להגיע אליה. משם התחלנו לנוע חזרה צפון-מערב לכיוון הבירה רייקיאוויק. מצאנו מקום לינה באמצע הדרך במלון בקתות נחמד מאוד בשם Welcome Holiday Home. הופתענו לראות שאין דלפק קבלה, לאחר הזמנה מקבלים מייל עם מספר בקתה ומספר לכספת ובתוכה ממתין המפתח.
באותו ערב הייתה שקיעה מדהימה יצאתי בריצה מהבקתה עם תחתונים לצלם, קפאתי למוות, אבל זה היה שווה.
לאחר מכן ליוסי צץ רעיון – לפני הטיול חששנו ממזג האוויר וויתרנו על האפשרות לראות את החלק הצפוני, אך מכיוון שמזג האוויר האיר לנו פנים החלטנו שבכל זאת נעשה לשם גיחה כדי שנספיק לראות כמה שיותר. מדובר בנסיעה של 650 קילומטרים ולאחר מכן הליכה של שעתיים עד למכתש ענק. החלטנו שנעשה את זה.
היום החמישי
התעוררנו בחושך והתחלנו לנסוע לכיוון הר הגעש אלדבורג (Eldborg). בדרך חלפנו על פני רייקיאוויק והמשכנו צפונה למנהרה באורך 6 קילומטרים שיורדת מתחת לפני הים. הגענו לאלדבורג ויצאנו לצעידה לא קצרה לכיוון הר הכנסייה (Kirkjufell), ההר המצולם ביותר בעולם שמזכיר בצורתו כנסייה. בדרך לשם החל להתגלות הצד הצפוני של איסלנד, מושלג וקר יותר עם הרבה קרח על הכבישים.
אחרי שסיימנו לצלם ולהתפעל התחלנו בנסיעה חזרה לעיר הבירה. בחרנו בדרך שונה, קצת יותר מסוכנת אבל יפה ביותר. חשוב לציין שצריך להיות נהג מיומן כדי לנהוג בשלג ועוד יותר על קרח. למזלנו יוסי הוא אחד כזה והוא נהג כל הטיול – יותר מ-2,000 קילומטרים.
היום השישי
רייקיאוויק היא עיר יפה, נקייה ועם חיי לילה שוקקים. בגלל שהיא יקרה לא מומלץ לערוך שם קניות, אבל בהחלט נחמד להסתובב ולאכול במסעדות הטובות. למחרת, מוקדם בבוקר, יצאנו לכיוון נמל התעופה אל הטיסה חזרה הביתה.
סיכום ותודות
טיילנו באופן עצמאי לאחר שתכננו לעצמנו את הטיול. היתרון של זה הוא במחיר ובגמישות. בסך הכל הטיול עלה 6,500 שקלים לאדם. החיסרון הוא שמפספסים דברים, כגון אתרים שלא ניתן להגיע אליהם ללא הדרכה וגם צריך לדאוג לכל דבר, בניגוד לטיול מאורגן.
החלטנו לטייל באיסלנד בחורף בגלל הזוהר הצפוני. זו עונה מסוכנת יותר עם כבישים שעלולים להיסגר או להיות מסוכנים. זו עונה שבעיקר צלמים מבקרים באיסלנד ופחות תיירים. שווה להגיע בעונה קלה יותר אם אין לכם איזה דחף בלתי מוסבר לראות את הזוהר הצפוני.
תודה ליוסי שושן, חברי הטוב, שנהג כל המסע, וסחב אותי ואת הציוד. תודה גם לחיים ישראלי שדאג וענה על כל שאלה והסביר על כל מה שצריך לדעת, כולל הנחות שהוא השיג עבורינו. נתראה במסע הבא.
