שתף קטע נבחר

רמות מנשה, תקופת ההמתנה

לא ברור מי יגיע קודם - הגשם או הדחפורים, הירוק של החורף או האספלט של 'חוצה ישראל'. לא ברור אם תהיה פה מלחמה ירוקה. בינתיים, לפחות עד שבג"ץ יגיד את דברו, הגבעות, החיות, הצמחים ואנחנו מפסידים בקרב על שלמותו ועתידו של אחד האזורים הכי יפים בארץ

סתיו. הכל יבש, דהוי, הכל בהמתנה. שביל המוביל, שעוד מעט יתמלא שלוליות שרק משוגעים יעברו ברכב פרטי, לבן מאבק. גם הצמחייה בשוליו הלבינה, והכל מחכה לגשם שיישטוף. בעיקר שישטוף את העצבות שנחה על חבל הארץ שמטחנות הסלעים כבר מתקדמות לעמקו. 

 

השבוע דנה שוב המועצה הארצית לתכנון ולבנייה בסלילת קטע 18 של כביש חוצה ישראל העובר ברמות מנשה. עוד נסיון למנוע את תהלוכת הבולדוזרים גסת הלב נבלם. העניין חזר לבג"ץ, ואני חזרתי לשטח. פותח עונה.

 

עיקרו של המדור 'לפני הבולדוזרים' הוא לטייל. 22 טיולים היו בו בעונה שעברה, כולם במקומות שמעליהם מרחפת חרב הפיתוח-כיסוח. "רואים שאתה לא כותב מתוך אג'נדה פוליטית, אלא באמת מאהבת הטבע", אמר לי מישהו לפני כמה שבועות. זה נכון, אבל לא מדוייק. מטרתו של המדור היא לגרום לשינוי, ועיקר השינוי נובע מהשינוי באופן ההתבוננות בדברים. מי שמצוי בתוך המערכות לא ער לאיוולת שכל כך בולטת כשמתבוננים מגובה הכלנית. 

 

אני לא מאמין למקבלי ההחלטות שאומרים שהם מכירים כל שביל. אם הם היו באמת מכירים, היה אכפת להם. אם היה אכפת להם היו נמצאים פתרונות תחבורתיים אחרים. אולי אפילו כאלה שהיו מחברים את המרכז לפריפריה לא רק ברמה הדמגוגית. קריינית החדשות לא מפתיעה עם מסקנת המועצה הארצית, "לא היה במידע שהוצג בפני המועצה כדי להצדיק עיכוב משמעותי בפרויקט". אני עולה לגבעה 186 ומתבונן במידע שהטבע מציג בפני.

 

אפור. סתיו. מבשרי הסתיו כבר גמרו לפרוח, חבצלות אחרונות נותונות את פריין על קו החוף, ובקצות הארץ כבר צצו חלמוניות

וסתווניות, וכאן הכל בהמתנה אפורה צהובה. טיון דביק (ומצחין) שפורח בצהוב, ובעיקר השומר שצובע את האפור בגווני צהוב. צמח טוב השומר. לטעמי, לא בטעמו (טעם הארק הפרנו והאניס), אלא בעיקר בתכונותיו הרפואיות.

 

הכל מחכה לגשם. אלפי הרקפות והכלניות שמתחת לאדמה, עשרות מיני הצומח שיעשו את הגבעות האלה ירוקות שוב מאופק עד אופק, ויסתירו את המעיינות שעתה הם נקודות ירוקות בנוף, וגם את האלונים האורנים, ושאר העצים שייסתתרו בעשב הירוק. מחכים לגשם ולבג"ץ.

 

עמוק באדמה

 

במסגרת הלעג הדק של הקיום ניצב בראש הגבעה המתונה שממזרח לדרך המוביל עץ אורן. הוא שם, דעו לכם, רק בכדי להזכיר את תמונת הפתיחה של סדרת הטלוויזיה 'עמוק באדמה'. בדיוק המקום בו מנסים הירוקים לתקוע את הכביש הזה. 

 

גבולות רמות מנשה הם ואדי מילך ונחל דליה, עמק יזרעאל, ואדי עארה, ובקעת הנדיב. 220 קמ"ר של גבעות מוריקות בין הכרמל לשומרון, שקטע 18 של כביש חוצה ישראל יפלח לשניים. קטע כביש זה, ממחלף ברקאי צפונה עד למחלף אליקים, הוגדר כמזיק ביותר לסביבה. 

 

גבעה 186, או נ.ג. (נקודת גובה) 186, היא די מטויילת. על כך מעידים לא רק מסלולי הטיול הרבים הפזורים ברחבי הרשת שעוברים

דרכה (הנה אחד, לרוכבי אופניים), אלא בעיקר השביל הטחון עד דוק שעולה אליה. חובבי רכיבת השטח ימצאו פה את מבוקשם. באמצע השבוע הייתה הפודרה בין הסלעים מכוסה לא רק עקבות ג'יפים ואופניים אלא גם לא מעט עקבות בעלי חיים. היא גם זכתה, הגבעה, להיכלל ברשימת המקומות המומלצים ל'חתונה למיטיבי לכת'. בזכות הנוף. יש מכאן תצפית על כל האיזור, ממישור החוף ימינה אל דרום הכרמל וקרן הכרמל, נמוך יותר עמק נחל דליה שלמרגלות הגבעה, ועוד ימינה רמות מנשה והרי השומרון מאחוריהן. לרגע נראית הארץ רחבת ידיים. 

 

הכביש יעבור (ויסלחו לי ידידי הפעילים שמאמינים שעוד אפשר לעצור את זה), ממש כאן, למרגלות הגבעה ממזרח. וזה גם הזמן להזכיר: אם אתם מחרבנים בשטח, שיהיה לכם לבריאות, רק בחיאאאת תלכו עוד כמה מטרים הצדה, ותקפידו לשרוף את הנייר עד הסוף. 

 

אפשר לשבת על הגבעה להביט בנוף שלא יהיה כשהיה, ולחשוב פוליטיקה. את הכביש יסללו בסופו של דבר, וגם אם יעשו איזו מנהרה קצרה בקטע רגיש במיוחד, הוא יפלח את חבל הארץ. ככל ש'הירוקים' יפגינו יותר כוח, כך הכביש שיסלל יתחשב יותר בסביבתו: יעשו מעברים ליונקים קטנים ואולי אפילו שבילים ומעברים של ממש למטיילים בכדי שלא יימצאו עצמם נאלצים לצעוד (או לרכב) שניים שלושה קילומטרים כשכל מה שהם מבקשים הוא לעבור את הכביש.

 

טיול באתר בנייה 

 

המסלול שעובר למרגלות הגבעה מדרום מסומן בכחול (במפות סימון השבילים וגם בשטח). הקטע הכחול מתחיל

בדרך המוביל המסומנת שחור (הציר של הכביש) דרומית לנחל דליה. השביל העולה לראש הגבעה יוצא ימינה מהשביל הכחול ליד מחסום הבקר הראשון. השביל ממשיך מערבה יורד בגיא המוביל אל עין משרה שבנחל דליה. משם הוא ממשיך למרגלות הר חורשן עד למפגש נחל תות. בחניון קק"ל (גוש יערות אלונה) שבכניסה לשמורת הר חורשן (שטח אש) נפגש השביל עם שביל מסומן אדום המגיע לבת שלמה ולכביש ואדי מילך. מאוד מאוד מאוד לא מומלץ לעשות את זה ברכב פרטי.

 

לא מעט מעיינות יש באיזור, מלבד עין משרה. מי שמגיע מכיוון קיבוץ רמות מנשה יעבור בעין מחוללים וגם ממש מתחת לגבעה מצפון עין ירוקה. חלק ניכר מהמים נתפס על ידי מקורות, ובכלל לטבול הכי נעים עכשיו בים תיכון. מה שמציעים המעיינות עתה הוא את פרי הפטל.

 

22 מסלולי טיול היו פה בעונה שעברה. באחד מהם, במכתש הגדול, נגנזו לעת עתה התוכניות להקים ישוב לשועי ארץ. באחד אחר, באותו מקום בו אנו עוסקים היום, כבר מאוחר מכדי לטייל: זה המוביל מעין ארובות לרגבים. אם עלה בדעתכם לעשות טיול אופנועים, דוגמת המסלול שמציע אתר טיולי השטח, קחו בחשבון שחלקו הראשון של הטיול עובר באתר בנייה.

 

זה לא כל כך בולט בכל הדיווחים מן הדיונים במוסדות התכנון ובבג"ץ, אבל העבודות בחלק הדרומי של קטע 18 ממשיכות כסדרן. כך למשל הגבעה בשולי הכפר קרע עליה היה אוהל המחאה בתחילת הקיץ, כבר לא שם. המזוכיסטים יכולים להמשיך על שביל המוביל דרומה מרגבים, בכדי לראות את ההרס ההולך ומתקרב.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אורן טלוויזיוני. הירוקים מנסים לתקוע את הכביש
צילום: גילי סופר
פטל עונתי. הצעת הגשה מטעם מעיינות האזור
צילום: גילי סופר
מומלצים