אני ואתה נתפשט מול העולם
אתרי הסקס הגדולים, ששורדים כבר שנים ברשת הישראלית, מבליטים את השוני בין חובב הפורנו המקומי לעמיתו בארה"ב או באירופה. בארץ מעדיפים את השכנה עם הצלולייט על פני פמלה אנדרסון המהונדסת. הסוציולוג עוז אלמוג: "האינטרנט פרץ את הסכר, ושיחרר את החברה הישראלית מהפוריטניות שלה"
אתרי הסקס הישראלים משקפים את החברה הישראלית בצורה נאמנה למציאות. הגולשים אכפתיים ומעורבים בפעילות, וששים להראות לכולם, גם אם מדובר רק בכמה איברים נבחרים הזוכים להשתזף באור הזרקורים.
האתרים הגדולים, ששורדים כבר שנים ברשת, מבליטים את השוני בין חובב הפורנו הישראלי לעמיתו בארה"ב או באירופה. בניגוד לארה"ב, שם נוהגת תעשיית הפורנו לחלק לעצמה פרסי "אוסקר" משלה, ולטפח את הכוכבניות השופעות ואת עמיתיהן המצוידים כהלכה, בארץ מעדיפים את ה"דוגרי": עדיפה השכנה עם הצלולייט על פני פמלה אנדרסון המהונדסת. הערה: כל האתרים המוזכרים כאן עוסקים בסקס או עירום, ולכן, מי שנפגע מתכנים כאלה וקטינים מוזהרים לא להיכנס אליהם.
האתר הראשון שאיפשר לגולשים להציג את מרכולתם לאחרים הוא עדשת עירום, שהוקם לפני כחמש שנים, בשלהי הבועה. עד כה נאגרו באתר למעלה מ-12,000 תמונות עירום אותנטיות, ומדי יום נכנסים אליו כ-20,000 גולשים, הקוראים גם סיפורים אירוטיים, משתתפים בצ'ט וצופים בסרטי פורנו ביתיים. רוב האנשים המככבים בתמונות, אשר פניהם הושחרו באופן חובבני,
למניעת זיהוי, לא מתביישים להציג גוף עירום ולא מושלם. לעיתים נראים סימני הריון, קעקועים, כרס בולטת או שרידי ניתוח. ולמרות הכל, מדובר בשלאגר ישראלי, מכריזה עדי עליה, מנהלת אתר "ברכה גולשת", העוסק בסקס מקוון.
"האתר הוקם כדי לעשות טוב לאנשים", מסביר בעל האתר, ארז, בן 27 מדרום הארץ. ארז העדיף שלא נציין את שם משפחתו, על אף שהוא סבור כי עדשת עירום כלל אינו נכנס לקטגוריה של אתרי פורנו ומדובר בכלל באתר קהילתי. "מפיקים עושים פורנו. אני מפעיל אתר לפרסום תמונות וקהילה להיכרויות והגשמת פנטזיות", אומר ארז ומגלה כי כמה זוגות הכירו בזכות האתר.
ארז מעיד כי 'עדשת עירום', למרות הוותק והפופולריות, לא הפך אותו למיליונר צעיר, אך מאפשר לו להתפרנס. כיום הוא מתפעל את האתר בסיוע אדם נוסף, ומציין כי מדובר "בעבודה במשרה מלאה, האתר הוא הבייבי שלי".
עיסוק מביך ונטול תהילה
אתרי הפורנו נחשבים, ולא בכדי, לסוס המוביל את עגלת האינטרנט בארץ ובעולם. הם היו הראשונים שהשתמשו בטכנולוגיית Streaming לשידור סרטי וידאו ברשת, המציאו שיטות לגרום לגולש להשאר באתר כמעט בכל מחיר, והראשונים שהצליחו להתפרנס ממכירת תכנים באינטרנט.
אולם, במובנים רבים התעשיה המקומית נבדלת מאתרי הסקס מעבר לים. ראשית, אם בחו"ל נחשבת תעשיית הפורנו למיני-הוליווד, הרי שבארץ עדיין מתייחסים לכך כאל עיסוק מביך. בעלי האתרים לא נחשפים ומעדיפים לפעול במחשכים. אף אחד מאנשי התעשיה, שהסכימו להתראיין לכתבה, לא העז לחשוף את שמו המלא. עליה סבורה, שבארץ "כולם נגועים בגישה מתחסדת. עושים, אבל לא עם כל הלב, וזה ניכר באתרים. יש תחושה כזו, שלא הולכים עד הסוף".
את תחושותיה מאשר גם פרופ' עוז אלמוג, סוציולוג מאוניברסיטת חיפה, שלאחרונה פירסם את “הפרידה משרוליק", ספר העוסק גם בתולדות הסקס הישראלי. “זה לא נתפס כעיסוק מכובד", הוא אומר. “סקס זה חומר נפץ, צריך להיזהר מטרדנים. מלבד זאת, בעלי האתרים חשופים לתביעות לגבי תמונות או זכויות יוצרים, זו תעשיה שבאופן כללי עובדת בתחום האפור".
אלמוג מציע גם כמה סיבות מנטליות לתופעה. “פורנו עדיין נתפס כמשהו מלוכלך, עולם אפל ומנצל, ואנשים לא מתים על זה". עם זאת, אלמוג סבור כי גם הגישה הזו תשתנה בקרוב, בעקבות שינוי היחס של החברה הישראלית לכל מה שנוגע לסקס.
האינטרנט פרץ את הסכר
"האינטרנט פרץ את הסכר, ושיחרר את החברה הישראלית מהפוריטניות שלה. הפכנו לחברה מתירנית מאוד, הרבה יותר מארצות אחרות", סבור אלמוג, "בעבר, בגלל שכולם מכירים את כולם, קשה היה לייצר פורנו ולשמור על אנונימיות, נוסף על כך, הייתה צנזורה של הדתיים, שהקשתה על המצב. כיום, האינטרנט מאפשר לייצר פורנו, ויש נורמליזציה ודמוקרטיזציה של הסקס בישראל".
בעלי האתרים מסכימים, אך תולים את הסיבות בגורמים טכניים. "התחום התפתח מאוד, אבל רק הודות למצלמות ולאינטרנט. שום דבר לא השתנה, מלבד העובדה שפעם צריך היה לקחת את הפילם לפיתוח, וזה היה מביך ומסורבל יותר", אומר ארז.
"יש צנזורה רצינית"
יניר, בעליו של אתר "חפוז", הפעיל מאז שנת 97', מספר כי בשנים האחרונות חל שינוי ביחסו של הציבור הישראלי לסקס. "ב-3-4 שנים האחרונות השתנתה הגישה. למשל, צעצועי הסקס זכו לחשיפה תקשורתית. ולמרות שאנשים תמיד צרכו את הדברים האלו, עכשיו הכל נעשה יותר בגלוי, גם אצל נשים".
הוא יהלומן ורואה חשבון בן 30, וביקש שלא נציין את שמו המלא, זאת, למרות שלדבריו, כל חבריו מודעים לעיסוקו. "אפילו אמא שלי יודעת, אבל בגלל שאני עובד עם דתיים, אני מעדיף שלא יקשרו אותי עם האתר". לשאלה מה גרם לו להקים את האתר, ענה: "זה מעניין אותי. אני אוהב סקס, אבל זה לא העיסוק העיקרי שלי".
חפוז, בו מועסקים כשבעה אנשים, מפעיל חנות סקס מקוונת, הכוללת גם סניפים ברחבי הארץ. האתר מציע תמונות של גולשים, צילומי עירום, סרטים, מדורי היכרויות, כתבות של מומחים ועוד.
"זה ההבדל בינינו לבין אתרים אחרים בארץ ובעולם", מסביר יניר. "אנחנו מתפרנסים מהחנות ומפרסומות, ומספקים את התכנים חינם. אני מעריך שרוב הקהל מורכב מגברים, אבל אנחנו מקפידים על אווירה ידידותית, לא סליזית, והאתר שלנו לא תוקף את הגולש. אנחנו משתדלים להיות מאוד קשובים לגולשים, ולעשות מה שהקהל מבקש".
"יחד עם זאת, אנחנו לא מפרסמים תמונות של גולשים עם פנים, ואנחנו בודקים כל צילום. לא נפרסם תמונות, שמאפשרות זיהוי של המצולמים", אמר. ארז, שנוקט בשיטה דומה, שופך אור על הסיבה: "זה נושא רגיש ואני מתייחס אליו ברצינות. אני מפרסם רק 30-40 אחוזים מהתמונות ששולחים לי. תמונות קשות, ביזאר ומציצנות אני גם לא מפרסם", הסביר. "ברגע שמישהו מבקש להסיר תמונה מהאתר – אני מוריד אותה בלי לבדוק. יש צנזורה רצינית", הודה.
פורנו - ענף יצוא משגשג
גם יניר מ"עדשת עירום" טוען שלא התעשר בעקבות פתיחת האתר. "יש לזה צרכנים, אבל לא מדובר ברווחים ענקיים", מעריכה עליה. "לעשות אתר סקס איכותי דורש השקעה של זמן וכסף, ולדעתי הקהל בארץ קטן מדי". היא סבורה שהכסף הגדול עשוי להימצא דווקא בייצוא של תכנים. יניר וגם בני (שם בדוי), אחד השותפים באתר פרפר 1, מעידים כי לא מדובר מבקרים באתר גם גולשים מארה"ב, סין ומדינות אחרות.
"יש שוק בחו"ל של יורדים ויהודים מקומיים, שמתעניינים, וזו נישה שיכולה להתפתח, ואפשר גם להרוויח בה", אומרת עליה. פרופ' אלמוג נוטה להסכים. "הפוטנציאל של הדימוי הישראלי עוד לא נוצל. יש פנטזיות של חוקרת שב"כ ישראלית, או חיילת קשוחה, שיכולות לקרוץ למוסלמים למשל, שישמחו לדפוק את הישראלים תרתי משמע".
עם זאת, הוא מציין כי ייתכן והצנעת הרווחים נובעת דווקא מרצונם של בעלי האתרים להימנע מעימותים עם רשויות המס. אחרת, כיצד ניתן להסביר את הצהרותיו של בני, שמתרברב, כי "היום, בחורה שרוצה להתפרנס רק ממשחק בסרטי פורנו - תבוא אלינו. מי שמתקבל כעובד קבוע אצלנו, יכול לחיות בלי דאגות כלכליות. האתר מפרנס 60 שחקנים וחמש משפחות, וכל זה רק ממכירת מנויים".
יש כסף או אין?
אתר פרפר 1 הוא הזרוע המקוונת של חברת הפקות סרטי פורנו. "אנחנו לא חיים על פרסומות. יש לנו אלפי מנויים משלמים בכל חודש, 25-30 אחוזים מהם קבועים והשאר חדשים", מספר בני. "אנחנו קיימים כבר ארבע שנים, מאז מרץ 2001, ואין לנו מתחרים. אני הכי גדול, והאתרים האחרים צריכים לפחד", הוא מכריז, ומציין כי חפוז, ועולם הסקס של ענת , הפעיל כשמונה שנים, מנסים, ללא הצלחה, להתחרות בו.
אז יש כסף באתרי סקס בארץ או לא? נראה שאין לכך תשובה חד משמעית. מצד אחד, בעלי האתרים טוענים, שקשה להתפרנס מהפרסום לבדו, בעיקר כי באופן טבעי, המפרסמים הגדולים אינם ששים לקשור את שמם במוניטין המפוקפק שזכו לו האתרים הללו. "סקס זה לא דבר רע", מזכיר בני, "אבל חברות גדולות ורציניות לא רוצות להתעסק איתנו".
מצד שני, רובם חוששים לגבות כסף עבור תכנים, ולסגור חלק מהאתר למנויים משלמים בלבד. "מי שעשה את הצעד הזה כבר לא קיים", ציין ארז באכזבה. "אני מקווה שהמפרסמים יבינו שלנו ול-ynet יש את אותם גולשים. בלילה הם מגיעים אלינו".
קמטים וצלקות במקום סיליקון
פרפר 1 הצליח לחדור לרובדים נוספים של המודעות הציבורית, כאשר יזם והציג סרט בו מופיעה ויקי קנפו בעירום מלא, וסרט נוסף, המציג את ג'ודי דון, אם חד הורית ונכה בכיסא גלגלים, בעירום מלא. מדובר בתופעה ייחודית בנוף אתרי הסקס הישראלים, שהגיעה לכותרות הראשיות של העיתונים.
הביקורת הציבורית הוטחה גם בבעלי האתר, כאשר המבקרים טענו כי יש בתצלומים מעין סרסרות, וניסיון להפיק רווחים על חשבונן של נשים אומללות. בני לא מסכים. "זה לא היה בשביל הכסף. הסרט הביא אותה למקום טוב, זה הביא לה פרסום, וזה נועד לזעזע. הממשלה תשנה את דעתה, ואם אמא אחת לא תספיק, נביא עוד אחת ועוד אחת", התחייב.
אך האם זה באמת מה שהגולשים רוצים לראות? נשים בגיל העמידה, שסימני הקשיים שחוו בחייהן ניכרים בכל תו וקמט על גופן? נראה שכן. "יש מנויים לסרטים האלו, ויש אנשים שזה מושך אותם", סיפר בני. "תמיד יותר מושך ומעורר לראות את השכנה ממול", סבור פרופ' אלמוג. "לחזות בפורנו של אנשים מסוגך זה מעניין, כי הם האנשים שאתה מכיר ונמצא איתם במגע רומנטי".
המגמה: ריאליטי פורנו
"יש מגמה מאוד מעניינת ברשת, של מעבר מפורנו סיליקוני ומלאכותי, לפורנו אמיתי, מציאותי. רואים בפורנו אנשים שאינם מושלמים, וזה יותר מעניין. היום, זירת הצילום היא הבית, והחובבנים נעשו מקצוענים", אומר אלמוג, ומציין כי המגמה נלווית לצמיחתו של דור חדש וצעיר, חסר עכבות ותסביכים, עם גישה הרפתקנית ומיומנויות מחשב".
את הדור הצעיר הזה, או לפחות את חובבי האקסהיביציוניזם שבהם, ניתן למצוא כמעט כל ערב בבלוגTV, איזור מצלמות הווידאו באתר תפוז. י', גרפיקאי בן 30, שעובד במשרד פרסום ומתגורר בתל אביב, מתפעל חדר בבלוגTV כבר חודש.
יש לך חברה?
"לא"
וככה אתה מבלה כל ערב?
"ממש לא. לפעמים, כשאני לא עייף ואני בבית".
אתה לא מראה את הפנים?
"לא. יש גבול לחשיפה".
מה הגבול? זין כן ופנים לא? זה בדרך כלל להפך
"לא להפך - פשוט או זה או זה. זה עושה לי את זה, לדעת שאנשים מסתכלים עלי בזמן שאני מאונן".
ומה היית עושה אם לא היו ממציאים את הבלוג TV?
"כנראה שלא הייתי יודע את זה על עצמי".
י' משוכנע שאין שום דבר מוזר בעובדה שאנשים מסוימים נהנים להיחשף, ואחרים נהנים לצפות בהם. "יצר המציצנות הוא לא חדש. זה אמיתי וישיר. זה אנשים כמוך. לא בובות סיליקון". הוא לא יצר קשרים דרך האתר. "קשה להכיר כאן ממש, אבל אני לא כאן בשביל להכיר".
הרייטינג קובע גם ברשת
רבים מהבלוגרים חובבי החשיפה מעדיפים את הגישה של י', ומציעים לגולשים מבט שטחי ביותר על חייהם. בניגוד לבלוגים הטקסטואליים, בהם אנשים מבצעים סטרפטיז רגשי, ומשתפים את הגולשים בכל הקורות אותם, אלו המשוכללים, בעלי המצלמות, מעדיפים לגמור וללכת. גם ל', נער בן 19 ממרכז הארץ הזדעזע כששאלנו אותו אם אינו חושף את פניו בבלוג. "לא. אולי מכירים אותי פה", נחרד.
אך לא כולם מסתפקים בווירטואליה. שני גברים בני 30+, מאיזור המרכז, מחפשים צלע שלישית להרפתקה: "אנחנו מחפשים שותפה למיטה ולפינוק. את הסקס אנחנו לא עושים במצלמה. פה אנחנו רק מחפשים".
ומצאתם כבר?
"היו כבר כמה מפגשים".
לא כולם נמצאים שם מאותן הסיבות. ש', בחור בן 22 מהשרון, שמופיע בבלוג כבר מספר ימים ברציפות, מסביר שהכל משחק. "אני סתם משתעשע", הוא אומר לנו. ההתערטלות כלל לא מביכה אותו. אין לו חברה, אך אם הייתה, הוא בטוח שהיא גם הייתה משתתפת.
מה זה עושה לך, שכולם יכולים לראות אותך?
"כלום. זה לרייטינג. להשיג נקודות. זה משחק, והזוכה מקבל כסף או משהו כזה".
ש' מתכוון לפרסים שניתנים מעת לעת באתר. המתפשטים המצטיינים באיזור המבוגרים בלבד בבלוגTV (האיזור המוגבל אינו מתיר עירום) זוכים לממוצע ציונים גבוה מהצופים, שיכולים להעניק לכל אחד מהם ציון מ-1-5. מי שמנצח זוכה בפרסים כמו חופשה באמסטרדם.
עם ישראל גומר וצוחק
אז אולי זו סתם אופנה חולפת, אבל גם אם לא, קשה לנחש מה צופן העתיד לסקס הציוני מקוון. הכל תלוי את מי שואלים. "כיף לדעת שעם ישראל צוחק אחרי שהוא גומר", אמר לנו בני, ואילו יניר ציין בחצי חיוך, כי "כל מי שהולך ברחוב הוא מתפשט בפוטנציה". הם לא מוטרדים מפני התפוצצות הבועה הבאה, אך עליה אינה אופטימית. "הכל דלוח כאן. אם יש משהו אמיתי באתרי הסקס בארץ, אלו אתרי הסאדו-מאזו. רק להם יש קהילות אמיתיות, עם אנשים מציאותיים, שנפגשים ויוצרים קשרים לא וירטואליים".
בשורה התחתונה, נראה כי לסקס העברי יש תקומה ברשת, ועל אף שאולי אין סקס אחר, הגולש הישראלי מגלה נטיה (בריאה?) אל עבר הסקס המציאותי ודוחה את הפורנו המלאכותי. אז נכון שמדובר בעסקים צנועים למדי המבוססים מתמונות שמוחזרו מאתרים אחרים וגולשים הלהוטים להראות, אך מדובר בעוד ענף תוכן באינטרנט המפרנס את בעליו, גם אם רובם חשים כי אינו מכבד אותם.
עוד כתבות במסגרת הסדרה "עשור לאינטרנט הישראלי"
ימי האינטרנט האיטי: לבהות בדפים היורדים
ראיון עם מפעיל האינדקס העברי הראשון
הרשת של 97': מקבץ קטעים מ"מוניטור"
קטעי ארכיון: הג'ונג'ל האלקטרוני ועד האחראי על האינטרנט
איך האינטרנט החליש את הצנזורה הצבאית
איך ניסתה בזק להשתלט על האינטרנט
בחנו את עצמכם: האם אתם ותיקים ברשת
לפנייה לכתב/ת 
