יצאת עם הילדים לבילוי שקט של אחר-הצהריים בגינה. בעודך מנדנדת את הילד ומשוחחת בנחת עם האם שלידך, מגיע לאוזנייך הצלצול המטריד. תחילה את מניחה שטעית, זה לא הטלפון שלך, אבל בדיקה מהירה מאשרת שכן, מתקשרים מהעבודה. מה לעזאזל רוצים ממני? למה דווקא כאן ועכשיו? בלית ברירה את
עונה, יודעת שבעוד כמה דקות תיאלצי לעשות אחורה פנה, עם הצאצאים, לחזור הביתה ולהתיישב מול המחשב.
אז מה קרה? איך נוצר מצב שבכל פעם שאנחנו רוצות קצת שקט ושלווה מהעבודה - בשעות שהן שלנו, רק שלנו ושל המשפחה שלנו - היא חודרת לכל חלקה טובה שלנו? צר לי לאכזב אתכן, אבל לעיתים קרובות האשמה היא דווקא בנו. לעיתים אנו עושות הכל על מנת להכניס אותה לביתנו. בלי משים אנחנו מניחות לעבודה להשתלט על חיינו, כמכניסות אורחים מנומסות - דואגות לצרכיה, לגחמותיה ולכל רצונותיה.
העולם הטכנולוגי המתקדם שיעבד אותנו. האינטרנט, המחשב והטלפונים הסלולריים, שנועדו להעניק לנו הזדמנויות אינסופיות, חונקים אותנו. באמצעותם אנחנו מכניסות את הארגון אל ביתנו, ואיתו את כל הבעיות מהבוקר, הלחצים, הבוסים, הדו"חות והמטלות.
מה עושים? לומדים לשרטט את הגבולות. את הקווים הבלתי נראים שהם אמצעי לעצור אנשים שמתנהגים כלפינו באופן שאינו הולם אותנו, אמצעי לעצור פעולות שאיננו רוצות לבצע, אמצעי לעמוד על שלנו - בלי לחוש אשמה וחוסר נוחות!
גבולות עוזרים לנו להגדיר מי אנחנו, כמה רחוק נסכים ללכת ועד כמה נאפשר לאנשים להיכנס לתחומנו הפיזי והנפשי ולשאוב מאיתנו אנרגיה עד הטיפה האחרונה. והעיקר, הצבת הגבולות מאפשרת לנו לחוש טוב עם עצמנו, לא להיעלב ולא להיפגע.
הפרדה בין בוקר לערב
איך? נכון, שאלה פשוטה - ביצוע מסובך. קודם כל, את הגבול עלייך להציב גם בבית וגם בעבודה, ולעמוד על המשמר שאכן את מיישמת את החלטותייך.
בעבודה: קבעי פגישה מראש עם הבוס או עם כל מי שחודר לך לנשמה בשעות לא קונבנציונליות. הסבירי שעל מנת לבצע את עבודתך על הצד הטוב ביותר, מאוד חשובה לך ההפרדה בין הבית למשרד. כפי שבעבודה את נותנת את כולך ומשתדלת לא להיות מוסחת בעניינים של הבית, כך גם בשעות הערב, כשאת נמצאת עם בני המשפחה והילדים, את מעוניינת להתנתק ממטלות הבוקר ולמלא מצברים. כך תוכלי להגיע למחרת היום למשרד רעננה, עם יותר אנרגיות, ולא תשושה פיזית ונפשית משום שלא הפרדת בין הבוקר לערב...
בקשי שיתקשרו אלייך רק במקרים שהם באמת דחופים. הסבירי כי המחשב אומנם נמצא, הקשר קיים, אך תשמחי להתרחק מהמכשיר בשעות הערב ולחזור אליו בבוקר. הסבירי כי את נמדדת על פי העבודה, התוצאות והיעילות שלך, ולאו דווקא על פי השעות שאת מקדישה לנושא.
בבית: כבי את הסלולרי או סנני שיחות. כבי את המחשב, אל תתחברי לרשת עד למחרת. כמה פעמים מדגדג לך רק לבדוק אם אין הודעות חדשות? רק לוודא שהכל בסדר? ה"רק" הזה הוא "אם כל חטאת", כי ברגע שהתיישבת כבר לא תקומי.
הוציאי מהלקסיקון משפטים כמו: "לא נורא, תמיד אוכל לסיים בערב מהבית", "אין בעיה, אני זמינה בנייד", "יש לך את האי מייל שלי, אפשר לשלוח לי, וגם מבית-המלון בחו"ל אוכל להיכנס ולקרוא הכל".
אל תתפתי, תכנני תוכנית גמילה.
ועוד קטנה לסיום: אל תחשבו שהצבת הגבולות טובה רק למחשב ולעבודה. עקרון הגבולות הוא אחד הכלים הטובים ביותר גם ביחסים עם הבעל ועם הילדים, עם החותנת ועם חברים. אך על כך מן הסתם בכתבה נפרדת.
- אורלי כץ היא מאמנת אישית ועסקית לנשים ומחברת ספר הקואצ'ינג הראשון לנשים עם דנה גניהר רז: "כל אחת והדיזי שלה"
(הוצאת אסטרולוג). לאתר O.K Coaching – המרכז לאימון נשים לחצו כאן
עם מי כדאי לך לנהל רומן סוער
תרגילים לשחרור ייסורי המצפון
