"הגשמה דרך עבודה"? זה טוב אולי לקיבוץ

"הסיבה האמיתית לכך שאנחנו מפקידות את קצבת הזמן שלנו בבנק התובעני הזה שקרוי 'מקום עבודה' היא אחת - הכל נובע מהצורך הבסיסי, הקמאי והקדום שקיים בנו - הצורך בביטחון כלכלי". ענת לב-אדלר בשם "העובדות"

ענת לב-אדלר פורסם: 10.11.05, 14:01

בנות, אני הולכת להטיל פצצה, אז זוזו שנייה אחורה, כדי שלא תעופו מההדף. מוכנות? הנה זה בא. לדעתי, אין דבר כזה "הגשמה דרך עבודה". כלומר, היה, פעם, בקיבוץ, ותראו איפה נמצאת היום התנועה הקיבוצית.

לא תשכנעו אותי שאנחנו נתקעות בפקקים בכל בוקר ובכל אחר-צהריים מרצוננו החופשי, סובלות כל היום מנהלים, לקוחות וקולגות תובעניים, נפוחים (ונפוחות) מחשיבות עצמית, ועם רדת הערב קורסות אל תוך עצמנו כמו סופלה כושל, רק מפני שהעבודה מספקת לנו הזדמנות להגשים את עצמנו.

אז למה אנחנו כן הולכות לעבודה? שאלה מצוינת. הסיבה האמיתית לכך שאנחנו מפקידות את קצבת הזמן שלנו בבנק התובעני הזה שקרוי "מקום עבודה" היא אחת - הכל נובע מהצורך הבסיסי, הקמאי והקדום שקיים בנו – הצורך בביטחון כלכלי. ומה לעשות, עוד לא המציאו הרבה דברים שנותנים ביטחון כלכלי יותר ממשכורת קבועה, או מתזרים מזומנים קבוע במקרה של עצמאיות (אלא אם כן ירשת דוד מיליונר או שלכדת בעל שמרוויח שלוש כאלה בעצמו, ואז כל הדיון הזה מיותר. את יכולה כבר לעבור לקרוא את הטור של אריאנה מלמד על רב המכר התורן שכדאי לך לשקוע בו מחר בבוקר).

כנצר לפלח הנשי באוכלוסייה, זה שכמעט בכל שנות קיומו לא הצליח לצוד לעצמו מעמד עצמאי משלו, הביטחון הכלכלי הוא אחד הצרכים הבסיסיים שנשים בעידן המודרני מתאוות לספק לעצמן. למה מתאוות? משום שסוף סוף הן יכולות. זה למה.

בקוד הגנטי שלנו צרובים ימים אפלים בהם נשים היו (ובסיטואציות מסויימות, עודן) נוצה ברוח בשל תלותן הטוטאלית בגברי השבט שדאגו לפרנסתן. הידיעה שאת יכולה להגשים לעצמך משכורת, הידיעה שאת לא תלויה באף אחד לצרכייך ויכולה לפרנס את עצמך ואת ילדייך בכבוד, היא-היא ההגשמה העצמית, והיא גם זו שמצרפת עוד ועוד שחקניות אל ליגת האמהות העובדות.

הרי אם היינו רוצות לממש את עצמנו סתם כך כי הנפש דורשת, היינו לוקחות בלוק ציור וצבעי מים ויושבות לתפוס שקיעות מול הים; היינו קונות פסנתר ופורטות עליו עד צאת נשמת השכנים; או שסתם לא היינו מפסיקות לעשות עיניים (במסרגות, בטח במסרגות, לא שמעתן שהטרנד חזר?) עד אשר ארונות הבגדים שלנו היו מתמלאים בפונצ'ואים מעשי ידינו להתפאר (שיא האופנה, אגב).

מי מאיתנו באמת היתה הולכת לעבוד בהנהלת חשבונות, בעריכת דין או אפילו בעיצוב פנים, רק לשם המימוש העצמי? אז בואו נפסיק להיות צדקניות (בחלקנו, בחלקנו, לא כולנו) ונודה במלא גרון: אנחנו לא עולות על הפרקט רק כי אנחנו מאוד נהנות מהמשחק. אנחנו מזיעות באימונים קודם כל מפני שמשלמים לנו על הזמן שלנו, על המאמצים ועל הכישורים.

ובפעם הבאה שמישהו יגמגם לידנו משהו על עבודה וכסף, רצוי שלא ננבח לעברו מנטרות כאילו-פמיניסטיות אודות הגשמה ומימוש. אין ספק, הגשמה זה נחמד, מימוש זה יופי, כולן פסגות ראויות שיש לשאוף אליהן ולכבוש אותן, אבל רגליו של ההר נטועות עמוק ברובד הרבה יותר בסיסי וקיומי: היכולת להתפרנס בכבוד.

וזו המשמעות האמיתית, בעיני, של מימוש עצמי. אנחנו יוצאות לעבודה (או עושות קריירה, אם אתן מעדיפות), מפני שהיא מאפשרת לנו לקנות תמורת הזמן והכישורים שלנו אוכל הביתה, בגדים חמים לחורף, חופשות מזדמנות, חירות אישית ועוד שירותים חיוניים יותר או פחות.

טוב, אפשר להוסיף עוד סיבה אחת קטנה, אבל ממש קטנה: חלקנו הולכות לעבודה משום שאנחנו חייבות, אבל ממש חייבות, להתערבב עם אנשים מעל גובה מטר כדי לשמור על שפיות דעתנו. אבל אל תגלו לאף אחד, זה סוד.