מי יפנה לי את המתנחלת?
"הגעתי למועדון ה-40 פלוס, המועדון שאף אחת לא רוצה להיות חברה בו. אפילו עבריינים מועדים מקבלים זיכוי שליש על התנהגות טובה, אז למה לי רק מוסיפים?" מיטל אלון-אוליניק בחודש עשירי, וכל מילה נוספת - על אחריותכם
תראו לי בבקשה מי זה הגאון הזה שהמציא את החודש העשירי. הוא בטוח היה גבר. כי תעלול כזה מרושע יכול לעלות רק במוחו הזדוני של גבר שלא יודע מה זה לסחוב כרס בת 11 קילוגרמים לפחות, מסיבות שאינן סטייק עסיסי או מנת שווארמה דשנה. על פי כל החישובים הייתי אמורה להתבכיין עכשיו על תינוקת עם גזים שרוצה כל היום לינוק ולצרוח. במקום זה אני מבלה בתזמון צירים דמיוניים.
ברגע שאת נכנסת להריון ופוגשת את הרופא שלך הוא מריץ גלגל עם מספרים ומודיע לך שהתל"מ הוא כך וכך. תל"מ הם ראשי התיבות של "תאריך לידה משוער". למרות שהוא משוער, כל רופא ואחות מתייחסים אליו כאילו היה יום הבחירות. תני לי לגלות לך – התאריך הזה מדויק בדיוק כמו לוח ההמראות והנחיתות של אל על או תחזית מזג האוויר. כבר יותר בטוח למלא טור בודד בלוטו.
לא ברור מה גורם להריונית פעם שלישית להיאחז בתאריך הזה כאילו הוא מסמל משהו. הוא מסמל את היום היחיד בו לא תלדי. מסביב - כל האופציות פתוחות.
חגיגות העודלאילדה
רצה הגורל ויום התל"מ שלי נפל בדיוק על חג פורים. את התחפושות לילדים הכנתי חודש וחצי מראש, "למקרה שאני אלד". משלוחי מנות קניתי שבועיים מראש, "למקרה שאני אלד". הסברתי לסבתא איך בדיוק מחברים את חגורת הכלים של בוב הבנאי ואיך עושה קנגורו, כן, רק למקרה שאני אלד. והנה אני כאן, מבלה בחגיגות ה"עודלאילדה" בגן, מחופשת להריונית מתוסכלת בחודש עשירי, שבולסת מתוך עצבים את כל משלוחי המנות שהילדים קיבלו.
הגעתי למועדון ה-40 פלוס, המועדון שאף אחת לא רוצה להיות חברה בו. זה כמו לצאת למילואים ולגלות שזה שאמור להחליף אותך הוציא גימלים. לחכות בתור לכספומט ולגלות כשמגיע תורך, שנגמר הכסף. בסדר, כבר הבנתי את הפרינציפ, את יודעת איך זה להיות בהריון, היה נחמד, קצת קשה לפעמים, בסך הכל אפילו נהניתי – אבל זהו, די. מיציתי. אפילו עבריינים מועדים מקבלים זיכוי שליש על התנהגות טובה, אז למה לי רק מוסיפים?
את המפתח זרקו לים
כבר הייתי פעם אחת בסיפור הזה. את ההריון הראשון סחבתי עד סוף שבוע 42, וגם אז נדרשו אמצעים לפיזור הפגנות כדי לפנות את המתנחל העקשן. ושוב אני כאן, באותו המצב בדיוק, שלוש שנים אחרי, והדבר היחיד שהשתנה הוא שהרופאים והאחיות עברו מאופנת "בירקנשטוק" (נעלי גומי בשלל צבעים) ל"קרוקס" (אותו דבר, אבל עם חורים).
עם תחילת החודש העשירי את עוברת לסטטוס של "ביקורת הריון עודף". את מגיעה כל כמה ימים למיון יולדות על מנת לוודא שהכל בסדר, שהעובר מקבל "בד אנד ברקפסט" כמו שצריך, שהמיטה נוחה לו, התפריט משביע רצון וגם הג'קוזי מכוון לטמפרטורה הנכונה.
דבר ראשון מחברים אותך למוניטור, רק כדי לאשר מה שאת ממילא יודעת - קו הצירים ישר כמו סרגל. במיטה לידך יש מישהי שצורחת ומקללת את אמא של בעלה כל חמש דקות, וכבר עוקפת אותך בתור ועולה למעלה, ל"חדר לידה". לא שבא לך להסתבך עם חמותה, חלילה, אבל לא היית מתנגדת להשתחל לתור במקומה.
אחר כך כל רופא זוטר, בכיר וסטאז'ר בודקים אם יש פתיחה ומה מצב צוואר הרחם, וגם מעניקים ציונים מאחת עד עשר. המקבילה הרפואית ל"נכשלת, אתה אפס" היא פסיקתו של הרופא "מעביר אצבע". והוא אומר את זה בכזו אדישות כאילו בדק שמן-מים במנוע. במילים אחרות – נדפקת. תרתי משמע. הכל סגור, אטום, נצור, נעול, את המפתח זרקו לים, והמתנחלת שבפנים צועקת "יהודי לא מגרש יהודי" במגאפון מחריש אוזניים ששום ועדה ושום יונתן בשיא לא יצליחו להזיז אותה משם. "תחזרי לביקורת נוספת בעוד ארבעה ימים", חורצים את דינך ומשלחים אותך ואת המתנחלת הביתה.
סקס? זה מה שהביא אותי למצב הזה
ומה בינתיים? כלום. את עוברת ל-Plan B. בין "עיסוי פטמות" ל"שתיית שמן קיק" את מעדיפה לבקש שירדימו אותך לשבועיים הקרובים ויעירו כשהסיוט ייגמר. אפילו "הליכות" זה משהו שלא הולך בקלות בשלב זה של הריונך, אלא אם כן מדובר בשלפוחית לוחצת או בגיחות למקרר.
שתיית מיצוי פטל וכל מיני שיקויי קסמים עוזרים רק לתזרים המזומנים של רוקחים אלטרנטיביים, וארגון ערבי שירה בגאנקי ("ברה'לה ברה'לה צא החוצה", "צאי אל החלון") זה פאסה.
האופציה היחידה הנתונה בידייך היא סקס, וזה קונספט די מעורפל במוחך ההריוני. נדמה לך שפעם היה דבר כזה, כנראה הגורם למצבך הנוכחי, אבל קשה לך לזכור איך זה בדיוק עובד.
לטורים הקודמים בסדרה:
