נפל הפור. ממשלת ישראל וראשי מערכת הביטחון מודים בצער כי לא ניתן למנוע מאיראן להצטייד בנשק גרעיני. במילים אחרות, מדינת היהודים, המרכזת כיום למעלה ממחצית מיהודי העולם, נמצאת בטווח השמדה מרוכז בתכלית. הנה כי כן, במשך כמעט ארבעים שנה כורה המדינה לעצמה בור ממולכד ומלא נחשים ועקרבים. ראשיה והוגיה אילפו אותנו לחשוב שאם רק נצא מהשטחים הכבושים, יבוא המזור והמרפא לתחלואיה של המדינה, הבוטחת במשענת קנה רצוץ כמו מצרים. אם רק נשב ונדבר עם הטרור, ייפתרו בעיותיו מבלי שוב, וחזון עלי זית יכבוש את המרחב התיכון מאיראן ועד לבנון. בינתיים מסיק זיתים פלסטיני סוחט צווי גירוש של יהודים במאחזים האמורים להיות נקיים מיהודים, שמא יפריעו רחמנא לצלן ליוני השלום.
ומה הלאה? הרי את כל תחמושת ה"שטחים תמורת שלום או תמורת כלום" בזבזו בסוגיה הפלסטינית - במה ירצו את מולך הגרעין החדש? ואם חוכמה מדינית נאצלה עומדת מאחורי הנוסחה האווילית המתקיימת תחת הממשלה הנוכחית "שטחים תמורת טרור", במה תשלם ישראל לקהילה הבינלאומית? קל היה מצבה של ישראל אילו נהגה כבת-ברית ולא כבת-חסות של אמריקה. שבעתיים היה מתחזק מעמדה אילו העמידה את אירופה על טעותה המתמשכת בכניעה למדינות ערב בפרט ולאיסלאם בכלל. על בשרם חווים בימים אלה האירופים מה כוחו של האיסלאם המתפשט ומה טיבו של טרור, אשר אינו מבחין בגבולות יבשתיים. מחדליה של ישראל מתעצמים בעיקר נוכח הרפיסות מול הטרור ומשלחיו, המכריזים מדי יום על השמדתה של ישראל כמטרת-על, גם אם הם מבינים בסתר ליבם שזה לא יתרחש ביום הקרוב.
מה על ישראל לעשות? לפני למעלה מיובל שנים התקבל בעולם מטבע לשון: עיקרון ההשמדה ההדדית המוחלטת, בעיקר בין שתי מעצמות-העל של ימי ה"מלחמה הקרה". לכל אחת מהן היה הרבה מאוד מה להפסיד, אילו נפתחה מלחמה גרעינית. מאז ועד היום שום חלל לא נפל בשדה הקרב הגרעיני. אלא שהסביבה המזרח-תיכונית מורכבת שבעתיים מזו ששררה בין ארצות-הברית לברית-המועצות. למשל, השימוש בנשק כימי שעשו עיראק נגד איראן או מצרים נגד תימן ממחיש עד כמה מוחשית עלולה להיות טעות גרעינית באזור זה. נוסיף לכך את העובדה, שבחלק ניכר ממדינות ערב תהליך קבלת ההחלטות שונה בתכלית מזה המקובל במדינות המערב.
ישראל קטנה עד כדי שפיץ העיפרון, למי ששכח - שטחה (ללא שאריות יהודה ושומרון) 22 אלף קמ"ר, ורוב רובה של האוכלוסייה מרוכז בין חדרה לגדרה. ישראל אינה יכולה לספוג טעות גרעינית ולו הקטנה ביותר. בטהרן ובירושלים מהדהדים
עדיין דבריו של רפסנג'ני מלפני שש שנים: "נכון, הציונים יכולים להסב לנו נזק כבד, אבל די בפצצה אחת כדי לחסל את ישראל". ישראל לא תוכל להישאר ללא יכולת גרעינית מוצהרת, ברורה ומוחשית. יש להציב באופן מיידי הרתעה נגדית, כזו אשר תוריד אל התהומות את אשליותיה של האומה הערבית בסיוע איראן לחסל את היהודים. יש גם להוכיח בעליל יכולת "מכה שנייה" - להבהיר בדרך כלשהי כי גם אם תיפול הפצצה על ישראל, היא תוכל להגיב ו-15 ערים מרכזיות מחוץ לשפיץ העיפרון יתאדו אל מחוזות אללה.
בנוסף לאיראן וצפון-קוריאה, עצם רצונה של מצרים לפתח יכולת גרעינית עצמאית מראה כי מדיניות העמימות של ישראל לא צלחה. נוסיף לה את מדיניות ה"לחימה בעצימות נמוכה" בטרור, והרי לנו מסלול בטוח לעמימות האומה היהודית אל הררי החושך. חלילה וחס.
ד"ר גבי אביטל מרצה באקדמיה לטיס של חיל-האוויר וחבר בהנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
עוד בנושא:
- פרופ' עדו קנטר: שינוי המשוואה הגרעינית
פרופ' יוסי יונה: לפני שמפציצים באיראן
יאנה קנפובה: האיום מתחיל בדימונה
ד"ר ערן לרמן: הדומינו הקוריאני
