הוא לא לחץ עלי לספר לו כלום, אז סיפרתי לו הכל. הוא שאל בעדינות ומילא את המסך בשורות מרגשות, ואני הלכתי והתמכרתי לצבע המילים שלו"
הפעם נכנסתי לזה לאט, עוקבת בזהירות אחרי המילים שלו. הוא בכלל לא הלך לשום כיוון מוגדר, רק סיפר על עצמו ולמה הוא מחורפן. בפתיחות מדהימה, תמונת הראי שלי בהפרש מסויים - הוא התגרש לפני שנתיים. בדיוק נפרד ממישהי"
הרגשתי בצ'ט כמו הילדה החדשה בכיתה
אחרי שבועיים על הגדר, מציצה לפורומים בנושאי גירושים, העזתי ונכנסתי לצ'ט, לחדר של הנשואים. יכולתי להגיד לעצמי שזה בגלל שאודי בעלי כבר לא מרגש אותי, יכולתי לומר שאני מבררת כמה אני שווה בשוק אם נתגרש. אבל אם אני כנה עם עצמי, אני מודה שלפחות חלק מזה נבע פשוט משעמום
מין: נקבה, גיל: 38, כינוי: תמיד חושבים שקוראים לי ענת, אז שיהיה "ענת". אני כבר רגילה. אחרי שבועיים על הגדר, מציצה לפורומים בנושאי גירושים, העזתי ונכנסתי לצ'ט, לחדר של הנשואים.
זה התחיל בעבודה, היה לי חלון זמן לפני הפגישה הבאה. לקח לי שלוש דקות להבין איך הצ'ט עובד. ישבתי על קצה הכסא והצצתי למה שכותבים המשתתפים האחרים. הם דיברו בקודים שלא הבנתי, קהילה סגורה בה כולם מכירים את כולם. תוך כדי קריאה ניסיתי להבין למה אני נכנסת לזה. יכולתי להגיד לעצמי שזה בגלל שאודי בעלי כבר לא מרגש אותי, יכולתי לומר שאני מבררת כמה אני שווה בשוק אם נתגרש. אבל אם אני כנה עם עצמי, אני מודה שלפחות חלק מזה נבע פשוט משעמום.
כשנכנסתי הרגשתי כמו הילדה החדשה בכיתה, רק שהפעם היו הרבה יותר בנים מבנות, וזה מצא חן בעיניי. גם העובדה שפנו אלי חמישה גברים, ואפילו העזתי ועניתי לאחד מהם. לא הספקתי הרבה, אבל התיאבון וההתרגשות מהמקום החדש נשארו.
בערב, כשאודי הלך לישון, פתחתי את הלפטופ בסלון והתחברתי לרשת. אני עובדת לפעמים מהבית, כך שהוא לא היה צריך לחשוד בכלום. הפעם היו בצ'ט הרבה יותר אנשים. מפתה ומסקרן ומרגש להיות במקום בו האפשרויות כל כך פתוחות. אני יכולה להיות מי שאני רוצה, ואני... "סקרנית"? סקרנית השקרנית... בת 34? 33? בסוף כתבתי 32. האינטרנט הזה, אני נעשית צעירה מרגע לרגע. מי רוצה את יונת, בת 38, נשואה פלוס שניים, כשיש את "סקרנית" החתולה בת ה-32.
ההצעות היו מהירות, בוטות וישירות
הפניות היו הרבה יותר אגרסביות. או שזו השעה בה יוצאים הזאבים לשחר לטרף, או שנכנסתי ליקום מקביל ולא מוכר. ההצעות היו מהירות, בוטות וישירות. מצלמה? למי יש מצלמה ומה פתאום שהוא יראה אותי? ואני לא רוצה לראות אותו מאונן, לא תודה, לא נראה לי, כלומר, אהההה... עושה מה?!
הכנסתי את החלון למצב בלתי נגיש ונרגעתי רגע. זה היה קצת מגעיל. אחרי כמה דקות שוב פתחתי את הגישה. שלוש פניות מידיות, אחת מהן מ"מחורפן". הפעם נכנסתי לזה לאט, עוקבת בזהירות אחרי המילים שלו. הוא בכלל לא הלך לשום כיוון מוגדר, רק סיפר על עצמו ולמה הוא מחורפן. בפתיחות מדהימה, תמונת הראי שלי בהפרש מסויים - הוא התגרש לפני שנתיים. בדיוק נפרד ממישהי, ועכשיו הוא שוב על הקרשים, על הבמה, על המסך שלי, באותיות כחולות.
נראה שקל מאוד להיפתח לאדם כשאתה אנונימי לגמרי. כמעט להפתעתי גיליתי ש"סקרנית" הרבה יותר נועזת ממני, והיא פשוט שפכה הכל החוצה. את הבעיות בנישואים, את חוסר החשק של אודי, את התשוקה... כל הדברים שלא העזתי לספר לאף אחד נשפכו באדום מודגש על המסך, וזה היה מדהים. בשתיים בלילה מצאתי את עצמי עדיין מול המסך, מרגישה חיה, מחוזרת ומעניינת כמו לפני שנים.
"מחורפן" הצחיק וריגש אותי
למחרת חיכיתי לו, וגם למחרת ולמחרת. "מחורפן" הצחיק וריגש אותי. מצאתי את עצמי מול אדם מאוד מיוחד, שיש לו אמנם חולשות אבל גם פתיחוּת לספר עליהן. הוא לא לחץ עלי לספר לו כלום, אז סיפרתי לו הכל. הוא שאל בעדינות ומילא את המסך בשורות מרגשות, ואני הלכתי והתמכרתי לצבע המילים שלו.
ביום רביעי האחרון הוא לא נכנס לאתר וחיכיתי מול המסך עד חצות, מרגישה כאילו איבדתי חבר. פתאום הבנתי כמה אני רוצה לדבר עם מישהו, כמה אני רוצה לשתף את מי שלא יהיה בכל מה שאני מרגישה.
הלכתי וכיסיתי את נעם שתמיד זורק את השמיכה, ונתתי נשיקה לעדו שישן כרגיל כאילו נפל והתרסק למיטה. נכנסתי לחדר השינה שלנו, אודי ישן לגמרי, לא חושד בכלום. הסתכלתי עליו, שאנן כל כך. בחודשים האחרונים היה בינינו קשר מעיק של שתיקה שהרגשתי שאני חייבת לשבור. אני חייבת לדבר איתו, חשבתי, אין דרך אחרת. מחר, מחר בערב, במקום להיכנס למחשב אני אשב איתו ונדבר.
