שתף קטע נבחר

זירת הקניות

אומרים לא לפרברים

בעולם המערבי כבר הבינו את החשיבות שבחיזוק הערים ובשיפור איכות החיים בהן. ואצלנו? אנחנו תקועים עדיין בימי חסמב"ה, מתעקשים להקים ישובים באיזורי טבע יפים ומיוחדים, ומתעלמים לגמרי מהעלות הגבוהה ומהנזקים הסביבתיים והחברתיים

הסרט המצויין "אמת מטרידה" מפרט את פגעי מזג האוויר, מעשה ידי האדם: בצורות מחד, וסופות קטלניות מאידך. עליית מפלס מי הים כתוצאה מהמסת הקרחונים תגרום לכך שבעוד 20-30 שנה יוצפו ערי חוף רבות בעולם.

 

האמריקאים מגלים את אמריקה

ארה"ב, שבה מתגוררים רק 5% מאוכלוסיית העולם, אחראית לייצור כרבע מפליטות גזי החממה. המגזין "טיים" הקדיש גיליון מיוחד לרשימה של 51 דברים, שניתן לעשות כדי להאט את ההתחממות הגלובלית. חלק ניכר מהרשימה מוקדש לבעיות, שיצר "החלום האמריקאי", שמקדש את המגורים בפרברים: מרחקי נסיעה גדולים, שנעשים כמעט תמיד ברכב הפרטי, ולרוב ב"נסיעה יחידנית" (אדם אחד באוטו); גינות ובתים ענקיים וזוללי אנרגיה. אחת העצות אומרת בפשטות: עבור לגור בעיר.

 

חוכמת הבייגלה

ההכרה בכך שריבוי הבתים צמודי הקרקע הוא צרה צרורה איננה גחמה של ירוק קנאי. מומחי התחבורה והתכנון בכל העולם מדברים על זה כבר 30 שנה, ולמתעניינים מומלץ מאוד לגגל פרבור - suburbanization, כדי להבין את מימדי התופעה ונזקיה. הבעיה העיקרית היא "אפקט הבייגלה", שממנו סובלות רוב הערים בארה"ב: כל האוכלוסיה החזקה עברה לגור בפרברים, במרכז העיר נותר "חור", והוא הפך לקן של עוני ופשע. בעיר יש שכונות יותר טובות ופחות טובות - וטוב שכך - אבל אנשים ממגזרים שונים נפגשים ברחוב, במכולת, בתחנת האוטובוס. בפרברים כל זה לא קיים, והם מנציחים ומעצימים קיטוב חברתי.

 

עיר זה לא רק מגדל בתל-אביב

עצירת הפרבור אין פירושו פגיעה בפריפריה. להיפך. כפי שכבר הסברתי, רוב תושבי המצפים בגליל, למשל, לא הגיעו מהמרכז, אלא מהערים בפריפריה - כרמיאל, נהריה וכו'. בפועל, הפרבור מחליש מאוד את הערים האלה, ופוגע ביכולתן למשוך אוכלוסיה איכותית ממרכז הארץ.

 

ב-1995, התפרסמה תכנית "ישראל 2020". על התכנית עמלו במשך שש שנים למעלה מ-250 אנשי מקצוע, מבכירי הקהילה המקצועית והאקדמית בארץ, כאשר את עבודתם ליוו נציגים מעשרה משרדי ממשלה. התכנית היוותה את הבסיס לתמ"א 35, תכנית המתאר הארצית הנוכחית. אלא שכנהוג במקומותינו, תכניות לחוד, וביצוע בשטח לחוד.

 

פרופ' רחל אלתרמן, חברה בכירה בצוות התכנית, מסבירה, שכדאי לנו ללמוד מהולנד, שבה צפיפות האוכלוסייה דומה לזו שבישראל. ההולנדים השכילו להבין, שבניית בניינים בגובה בינוני עם גינות משותפות ופרקים עירוניים מאפשרת גם ליהנות מאיכות חיים גבוהה, גם להותיר די מקום לצאצאינו לעוד כמה דורות קדימה, וגם לשמור על הסביבה. אגב, פרופ' אלתרמן טוענת בראיון, שהירוקים נוקטים במדיניות קיצונית, ודוחפים לבניית מגדלים גבוהים. זה לא מדוייק, משום שרוב הירוקים קשובים דווקא לדעת המומחים.

 

הצד הכלכלי

נחמיה שטרסלר, שהוא לא "ירוק" במיוחד, מתנגד בתוקף לתכנית להקים ישובים חדשים בחבל לכיש משיקולים כלכליים בעיקר: העלות של תשתיות חשמל, כבישים, מים וביוב בישובים קטנים ומרוחקים לכל תושב היא אדירה, וגבוהה פי כמה מבניית הרחבה לישוב קיים.

 

מחירי הדירות וגובה הארנונה בעיר משקפים את עלות הקרקע והשירותים שמקבל תושב העיר מהעירייה. לעומת זאת, מחירי הדירות ועלות החשבונות השוטפים בפרברים רחוקים מלשקף את העלות האמיתית למדינה.

 

למה, בעצם, המדינה מעודדת במרץ פרבור, בניגוד לכל היגיון כלכלי, חברתי או סביבתי? אפשר לחשוב על שתי סיבות:

 

1. התמימות הקדושה

התמימות של חלק מהישראלים בכל הקשור לתכנון ובנייה בארץ היא בלתי נתפסת, כמעט. בכל פעם שאולמרט קונה או מוכר דירה, כולם מאוד חושדים (ובצדק, כמובן); אך כשהוא מקדם במרץ בניית 20,000 יחידות דיור ממערב לירושלים, כולם מאמינים שהוא עושה זאת "כדי לחזק את ירושלים". שום קשר לאינטרסים נדל"ניים, כמובן. הו, התמימות הקדושה.

 

אני ממליץ מאוד לכ-ו-ל-ם לקרוא על פרשת קרקעות עתלית, שנשכחה, משום מה (חובבי הנוסטלגיה מוזמנים להיזכר גם בפרשת גינתון). בואו נפסיק להיות תמימים.

 

2. חסמב"ה, חסמב"ה, חסמב"ה!

לפעמים נדמה שכולנו נתקענו בימי חסמב"ה וחומה ומגדל, וששכחנו שהמנדט הבריטי כבר הסתיים מזמן: האח הידד, הממשלה מתכננת להקים ישובים חדשים בחבל לכיש! עכשיו ועדת פיל תכלול גם אותו בשטח המדינה שבדרך.

 

הישראלים הם כבר מזמן לא אותם מתיישבים שמגלים חבלי-ארץ לא-נודעים באפריקה? אין שום צורך "לגלות" את חבל לכיש. זהו אזור יפה ומיוחד, שישראלים רבים מטיילים בו בשבתות. למה לבזבז סכומים אדירים, ולהרוס סתם?

 

אם הממשלה רוצה לעשות משהו ציוני, שתקים שכונה יהודית חדשה בירושלים או בכרמיאל. הרבה יותר חשוב ודחוף לדאוג למאזן הדמוגרפי בבירת ישראל או בגליל, מאשר בישובים חדשים באיזורים היפים של הארץ שלנו. 

  

פנייה אל הדיירים בצמודי הקרקע

אף אחד לא מתכוון להאשים אתכם או לגזול מכם משהו. שיהיה לכם לבריאות, וסחתיין: את שלכם השגתם בעבודה קשה וביושר. הקמתם בתים וישובים משגשגים וקהילות לתפארת. והישובים צריכים, כמובן, להמשיך ולהתקיים ולפרוח.

 

עכשיו, בואו נדבר תכל'ס: רבים ממובילי המאבק (המוצלח) נגד "תכנית ספדי" לבנייה רוויית קרקע ממערב ירושלים היו תושבי הבתים צמודי הקרקע במבשרת ציון הסמוכה. והיו להם את כל הסיבות הנכונות: אישור התכנית היה מחריב להם את הנוף, גורם למטרדי רעש וזיהום אוויר בשל הכבישים החדשים, ומחמיר את הפקקים בכניסה לירושלים בבוקר.

 

במוקדם או במאוחר, גם אתם תיתקלו בצרה דומה. אל חשש: כשזה יקרה, כרגיל, אנו, הירוקים, נירתם לעזרתכם, בהתנדבות, ונעזור לכם ככל יכולתינו.  אבל לא מובטח שננצח. לכן, אל תחכו עד שהחרב המתהפכת תגיע גם אליכם - במקום לנסות להצטדק כשאף אחד בכלל לא מאשים אתכם, חישבו על האינטרס הפשוט שלכם: לתמוך בעצירת הפרבור.

 

הכותב הוא מתנדב בארגון מגמה ירוקה . 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מערב ירושלים: כאן אמורה הייתה לצאת לפועל "תוכנית ספדיה". לא חבל?
צילום: יוסי קמחי, החברה להגנת הטבע
מומלצים