ביום החמישי לסדנת האמן של הבמאי יבגני אריה משהו סופסוף מתחיל לקרות. הסצנות מתחדדות, השחקנים מגיבים אחד לשני, התנהגות אנושית צפה מתוך הטקסט האלמותי של צ'כוב אל פני השטח ואריה מחמיא. "כשזה טוב, זה בזכות השחקנים, כשזה רע, הבמאי אשם", הוא אומר למשתתפי הסדנה, מכין אותם לבאות.
בפרק האחרון בסדרה מצטמצם הפער בין הקריאה ליד השולחן לבין הבמה שעליה מתחולל הנס. "מושגים מעורפלים הפכו לקונקרטיים", אומרת הבמאית הצעירה נעה שנהב, ממשתתפי הסדנה. גם עבור השחקנים, השבוע המרוכז הציף תובנות. "אני באמת מרגישה שהתקדמנו. זו פעם ראשונה שאני מרגישה שהתחלתי לאלף את הטקס לרצונות שלי", אומרת השחקנית ענת פדרשניידר.
הסוד, כך מתברר, הוא במציאת הפעולה והבנת ההתנהגות האנושית. ביחד עם שחקנים מוכשרים, שעליהם יקום ויפול דבר, האפשרות לנצח את הפער נראית אפשרית. "בלי כל אלה אפשר לנתח את הסצנה עוד מאה שנה וזה לא יקרה", אומר אריה. מניסיונו האישי של הבמאי הוא יודע כי ביום הראשון לחזרות עדיף להשאיר מאחורי הדלת את הביטחון המלא בידע המוחלט. מיזנסצנות נבנות תוך כדי חזרות עם השחקנים ולא ליד שולחן העבודה שמשמש את הבמאי, כמו את הארכיטקט, כשולחן שרטוט של עולם מתרקם.
שבוע עם יבגני אריה בא לסיומו ומקפל בתוכו אינסוף טיפים לקריאה ופענוח של יצירתו, תפישת עולמו ודרכי עבודתו. אנחנו נהנינו, מקווים שגם אתם.
- הטיפ היומי: "ראה בשלד של המחזה הזדמנות לבטא את הרעיון והתמה המרכזית של הסצנה, אחרת כל מה שתעשה יישאר בגדר מילים"
פרקים קודמים בסדרה:
קסם התיאטרון
לא באנו ליהנות
איך מורידים חולצה
ללכת עד הסוף
