שקט, מצלמים: מתרגלים יום עבודה
הסדנה מתקרבת לסיומה והגיע הזמן לאתגר הגדול: צילום אוכל בזמן אמת. מה התפקיד של המברשת הטבולה בשמן, מה עושים עם ירקות עייפים ומה צריך להכין כגיבוי? שעת מבחן
השבוע, לקראת סוף הסדנה, התכנסנו כדי לתרגל קצת את מה שלמדנו, אבל בזמן אמת. מורן, בעלת הקייטרינג "נגיעות", הגיעה לסטודיו כדי להכין לנו מנות במיוחד לצילומים שנצלם במקום. התחלקנו לזוגות, וכל זוג צילם מנה עיקרית וקינוח. בין המנות בתפריט: מוקפץ תאילנדי, קיש בטטה וברוקולי, ומרק גספאצ'ו קר. בזירת הקינוחים נצפה טריקולד (מוס שוקולד מריר ולבן על שכבה של עוגת בראוני עסיסית), טרייפל (קינוח שכבות של פירות פרוסים, ג'לי וקצפת) ומיני קרמבואים קטנים במילוי שוקולד ובציפויים מגוונים. כצפוי, בסיום הצילומים התכנסנו כולנו סביב השולחן וטרפנו את הכל כאילו לא ראינו אוכל מעולם. וזו, גבירותי ורבותי, סיבה בפני עצמה להצטרף לסדנה לצילום אוכל. בסוף הצוות אוכל את הכל (חוץ מהדברים שהברשנו עליהם שמן בשביל הברק, כמובן)!
כל זוג קיבל שתי מנות לצילום - מנה עיקרית וקינוח, ובמידה והספיק צילם גם מנות נוספות. אני ושותפתי לצוות קיבלנו את הנודלס ואת הטרייפל. התחלנו קודם בטרייפל - קינוחים הם בדרך כלל עדינים יותר וקשה להם לשמור על טריות ויציבות לאורך זמן, ולכן מומלץ להתחיל בהם. מאחר וטרייפל צריך לשהות כמה שעות טובות במקרר לאחר ההרכבה (לייצוב השכבות ומיזוג הטעמים), לא יכולנו להרכיב את המנה על המקום, ומורן הגיעה עם טרייפלים מוכנים לצילום בכמה אופציות. קערת טרייפל גדולה, צנצנות טרייפל עם מכסה, והרבה טרייפלים אישיים בכוסות זכוכית קטנות. בנוסף, הצטיידנו גם בקופסה גדולה של קצפת ספייר, כדי שנוכל להשתמש בה לקישוט נוסף. לאחר כמה נסיונות הגעתי למסקנה שהטרייפלים הקטנים הם הפוטוגנים ביותר. ניסינו כמה פוזות וכמה סגנונות הגשה (על צלחת לבנה, בתוך מגש כסוף, ואפילו כמה טרייפלים "ערומים" ללא קצפת, שהיו יפים מדי מכדי שאתעלם מהם).
הכוונה ביום הצילומים הזה הייתה לדמות יום עבודה טיפוסי. מקבלים מראש רשימה של המנות המתוכננות לצילום (מה שעוזר בתכנון אופי הסט, איזו תאורה להביא, ואילו כלים יתאימו למנות המצולמות), ולוח זמנים מסודר, מגיעים לסט מוקדם בבוקר, מרכיבים את המנה, מסגננים ומתקתקים צילומים. לעיתים הצוות כולל גם סטייליסט שאחראי על כל תחום הסגנון ודואג לכלים הדרושים ולעיצוב המנה לפני ובמהלך הצילומים. לפעמים הלקוח (במקרה שלנו, מורן הסופר-שף) יצוץ כדי להתבונן בצילומי הביניים (במחשב או לפעמים בתמונות פולרויד) ולהעיר הארות והערות כדי שניתן יהיה לתקן על המקום ולחסוך יום צילומים נוסף.
קינוח נוסף שהספקנו לצלם הוא המיני קרמבואים שהגיעו מקוררים בתוך קופסה. אחרי מספר צילומים שמנו לב שציפוי השוקולד החיצוני נראה שטוח וחסר ברק. מיד שלפה מורן ערכת גיבוי של רוטב שוקולד מומס וטבלנו בו את הקרמבו להחייאה.
מיני קרמבואים. שימו לב שהציפוי של הקרמבו הימני התקשה בחלקו וזה בולט בצילום (צילום: מאיה מרום)
ולעיקריות! הנודלס, מסתבר, היוו קצת יותר אתגר, שכן הם הוכנו מראש ושלל הירקות ששולבו בהן היו מבושלים ונראו קצת עייפים. מורן הגיעה מצויידת עם צרור ירקות טריים, ואחרי שנקלפו ונפרסו, הטבענו אותם בקערה עם המון מי קרח. ככה הם חיכו לנו כמו ילדים טובים עד שנזקקנו להם, ואחרי ניעור קליל מטיפות המים הם נראו טריים, רעננים וצבעוניים כאילו הרגע נקטפו. טריק ותיק שתמיד עובד! חיש קל פרסנו לנו פרוסות דקיקות של גזר ופלפל אדום, והטמענו בעדינות באטריות.
קצת עירית לקישוט, ויש לנו מנה מנצחת (צילום: מאיה מרום)
בגלל שידעתי מראש על הנודלס, הבאתי מהבית כלי לאידוי מבמבוק, כדי שננסה לצלם בו בתור כלי הגשה ונראה איך יצא. מורן אהבה את הרעיון, למרות שהסכמנו שתינו שהצילום של המנה בתוך כלי בישול שלא כל כך קשור אליה (האטריות מוקפצות בווק, הרי, ולא מאודות). בסופו של דבר ניסינו גם לצלם על כלי הגשה אחרים, אך מגש הבמבוק ניצח ובגדול. שימו לב, אגב, לברק על הנודלס - אותו השגנו על ידי מברשת עדינה שטבלנו בשמן (כן, איכס) והברשנו את האטריות. גם הלימון קיבל טיפול, ויצא מבריק ורענן. השמן נשאר במקומו ולא נוטה לנזול כמו מים, ולכן הוא טוב יותר במקרים מסוימים. המחיר לשימוש בשמן: לא אוכלים את הדוגמנים בסוף.
זוג כוסות של מרק גספאצ'ו, עם תלולית של מלח גס ליד. התוכלו לנחש מה בתלולית הירוקה? (צילום: מאיה מרום)
ואחרונים חביבים: מרק הגספאצ'ו וטארט הבטטה. את המרק ניסינו למזוג לכוסות, בניגוד לקעריות המרק השחוקות. עברו עלינו כמה נסיונות עד שהגענו לכוסות המופיעות בתמונה, בגלל שמזיגת המרק פנימה לכלכה את הדפנות (לכלוך כזה קשה ומנג'ס לנגב, ועוד יותר קשה ללטש אותו בפוטושופ, אז עדיף פשוט לנסות שוב ולמזוג לכוס נוספת!). מלמעלה פיזרנו עלי חסה (!) שקצצתי דק דק כדי שלא יראו שהם עלי חסה (מי מגיש חסה עם גספאצ'ו? אף אחד... אבל הם נראים כל כך טוב, אז לא באמת אכפת לנו).
טארט בטטה וסלטון של עלי רוקט. יאם! (צילום: מאיה מרום)
את טארט הבטטה הגדול שבתמונה גם לא אכלנו. הטריק עם השמן עבד כל כך טוב, שנסחפנו איתו קצת. את צרור עלי הרוקט מצד שמאל סידרתי במסדר בניגוד לצורת ההגשה הנפוצה של סלט עלים מבולגנים. במגזין של דונה היי משתמשים הרבה בטכניקה הזו, וזה תמיד מוסיף הוד ופאר לכל עשב.
בפרק סיום העונה של "שקט מצלמים" בשבוע הבא נסכם דברים ונביא טיפים אחרונים כדי שתוכלו להפליג לכם הלאה אל עולם נפלא של אוכל וצילום. מי יודע, אולי על הסדנה הבאה אתם תכתבו?!
מאיה מרום משתתפת בסדנת צילום מזון שמועברת על ידי הצלם דניאל לילה בסטודיו "צילום בעם ".
שיעור 5: סטיילינג
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
