כן, ישנם מורים גרועים
המורים הגרועים קיימים. הם לא הרוב. ה"טובים" רואים אותם, המנהלים מנסים לגרום להם ללכת, אבל הם נשארים
מתוך התגובות לטורים הקודמים ומתוך התחושה הכללית בציבור עולה שרוב האנשים פגשו יותר מורים גרועים ממורים טובים. בודאי שאינני מתכוונת לומר שהמורה הגרוע לא קיים. הוא שם. מסתובב בחדר המורים. נכנס לכיתות. פוגש את הילדים שלכם. נוגע בנשמתם. לפעמים אפילו עושה נזק. הוא לא הרוב. ה"טובים" רואים אותו, המנהלים מנסים לגרום לו ללכת, אבל הוא נשאר.
ברשותכם, אני מבקשת לחלק את המורה הגרוע לשלוש קטגוריות:
"הגרוע האמיתי", זה שמקומו לעבוד במרחב שאינו כולל בני אדם, בודאי שלא בני נוער. הוא נדיר.
"הגרוע שלא יודע מה הוא אמור ללמד" - זה שעומד בכיתה עם הספר פתוח ומקריא לתלמידים מתוכו. הוא מעולם לא יצר קשר עין עם תלמיד משום שהוא עסוק בהתבוננות בספר. הוא לא מתפנה לתקשר עם הילדים משום שהוא במצוקה. הוא חרד. יותר מכל הוא מת מפחד מתלמידים טובים (אלה שיש להם שאלות מצוינות). הוא מפחד שהוא יצטרך לומר "אני לא יודע". המאפיינים עליהם אתם מדברים – עברית לקויה, חוסר כבוד וחוסר השקעה – בדרך כלל מתאימים למורה מהסוג הזה.
ויש את "הגרוע הנפוץ". הוא עובד במערכת מזה שניים-שלושה עשורים. הוא עייף. הנוער השתנה והוא לא יודע איך להתמודד. בחדר המורים הוא מתרפק על הנוער של שנות השמונים (זו אני). הוא שוכח כמה נוראיים היינו (אני עוד זוכרת). הוא שוכח שהוא היה צעיר יותר והיה לו יותר כוח. הוא מדדה לכיתה בחוסר רצון וסופר את הדקות לפנסיה. אני מעריכה שהמורה הגרוע הנפוץ הוא האחד המראה סימנים של חוסר סבלנות.
הנה הצעותיי הצנועות לטיפול שורש:
"הנפוץ הוא הקל ביותר לטיפול". הוא איש חינוך עייף. והוא בעיקר עייף מהתמודדות עם בעיות משמעת בכיתות. חם לו, קשה לו לעמוד על הרגליים, נמאס לו לדבר בקול רם, אבל הוא יודע את החומר. אני אומרת: בוא שב פה, בחדר הקטן והממוזג הזה, אל תכנס לכיתות הגדולות. בשיעור הראשון יבואו אליך יוסי, חדווה ואבי. בשיעור השני יבוא אליך זרובבל, יש לו לקויי למידה קשים. וכך הלאה. איך יראה יומו של המורה הגרוע הנפוץ? הוא יהיה רגוע. הוא יעשה עבודת קודש בהשלמת פערים לתלמידים מתקשים. הוא לא צריך לעמוד. הוא יעשה רק את מה שהוא אוהב לעשות - ללמד. יש לי התחושה שכל הסיבות הגורמות להגדרת המורה הזה כמורה גרוע יתבטלו באחת.
"הגרוע שלא יודע" ו"הגרוע האמיתי", זה כבר סיפור אחר. את אלה צריך לפתות ללכת. כן, אני יודעת, יש להם קביעות. הם צריכים לרצות ללכת, והם לא רוצים כי נוח להם, וגם כי הם מפחדים. מורים גרועים משני הסוגים האלה אינם עובדים בבית, מורים אלה אינם מחוברים רגשית לתלמידים, אינם מתקשרים עם ההורים, אינם מקדישים זמן להתכוננות לשיעור, בקיצור, אינם מבצעים עבודתם (רובה נעשית בבית, ובחופשות, אך על כך בטור נפרד).
אז איך מפתים אותו? אתם יודעים לבד את התשובה – רק כסף. הרבה כסף. אני צופה את התגובות שלכם: "הוא לא עובד אז הוא יקבל כסף?" כן. כי אין דרך אחרת לגרום לו ללכת לפני הפנסיה. תחשבו על המורה הגרוע באמת שעתיד לצאת לפנסיה בשנת 2028. עכשיו תחשבו מה עדיף.
לטורים הקודמים:
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
