הכביש במדינת ישראל - חזון לעתיד
איך יראו הכבישים במדינת ישראל בעתיד הקרוב והרחוק, ואיזו תחבורה ציבורית תהיה לנו. באיזו מכונית ניסע, וכיצד יאכפו את החוק. משרד התחבורה מפרסם חזון מפתיע, רק שיש להתייחס אליו בזהירות
בתחילת שנות ה-50', כאשר רוח של חלוציות ותקווה עוד פיעמו בלב הישראלים, הבטיח ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, כי תוך שנתיים-שלוש יוקם קו רכבת לאילת. למרבה הצער, "הזקן" לא הספיק לראות את חזונו מתממש בחייו. ולמרבה הצער, יש סיכוי מצוין שגם אנחנו לא נזכה לראות את חזונו מתממש - לא בעוד 10 שנים, ואולי גם לא בעוד 20 שנה.
וכל זאת, למה? כי בכל הנוגע לתחבורה, מדינת ישראל מתנהלת בקצב ייחודי, שבלולי שכזה. אפשר כמובן לתלות את האשם בחוסר כרוני בתקציבים. תמיד הרי יש "שיקולים ביטחוניים" שצריך לשקול. אבל הסיבה האמיתית היא, שמשרד התחבורה מעולם לא הצטיין ביכולת לחשוב על העתיד. מעטים בלבד ניסו לעצור ולחשוב מה יקרה כאן בעוד חמש, 10 או 20 שנה. בדיוק בגלל זה התחבורה הציבורית שלנו נשארה תקועה באמצע המאה שעברה, ומצב הכבישים טוב רק אם משווים את ישראל למדינות עולם שלישי.
והנה, קצת לפני יום העצמאות ה-60, מפרסם משרד התחבורה חזון מפתיע: כיצד תראה התחבורה בישראל בסוף העשור השני של שנות האלפיים. יחידת המדען הראשי, שעד לפני כשנה התנהלה ללא מדען ראשי, מנסה לצפות את פני העתיד, ולחזות איך ייראו בעוד 10 שנים הכבישים, ואיזה דלק יניע את המכוניות, ולאן תגיע רכבת הפרברים.
אבל לפני שנפרוש בפניכם את החזון, כמה מילות אזהרה: חזון הוא דבר חשוב, אבל יישום הוא השלב המכריע. למרבה הצער, בהוצאת רעיונות מן הכוח אל הפועל, משרד התחבורה לא הצטיין במיוחד לאורך השנים. וקו הרכבת לאילת, הוא רק אחד מאינספור דוגמאות שכאלה.
תחבורה ציבורית: המהפכה מתחילה
משרד התחבורה מציב לעצמו יעד שאפתני: עד סוף העשור הבא, נתח השוק של התחבורה הציבורית במטרופולינים - בשעות השיא - יגיע ל-70% מכל הנוסעים למקומות העבודה והלימודים. וכך הם מתכננים לעשות את זה:
* רכבת: למרות החזון של בן גוריון, ולמרות ששר התחבורה הנוכחי, שאול מופז, הורה לקדם את הקמת הקו לאילת - כנראה שתושבי העיר הדרומית ימשיכו לחלום על רכבת גם בעשור השלישי של המאה ה-21. ביחידת המדען הראשי של משרד התחבורה צופים שרכבת ישראל תגיע "מנהריה וכרמיאל בצפון, ועד באר שבע ודימונה בדרום", שיפור קל בלבד לעומת המצב כיום.
רכבת מהירה שתגיע ל-400 קמ"ש? לא בישראל (צילום: איי פי)
מה שבכל זאת אמור להשתפר הוא הדיוק: שיעורי העמידה בלוח הזמנים יהיו קרובים ל-100%, לעומת כ-90% היום ופחות מ-70% ב-2007. עוד שיפור טמון בהסבת חלק מהרכבות לשימוש בחשמל, מה שאמור להפחית במידה ניכרת את זיהום האוויר שפולטים הקטרים כיום. עם זאת, סביר להניח שמהירות הנסיעה לא תשתנה באופן מהותי, ותישאר רחוקה מזו של רכבות מהירות באירופה וביפן.
* רכבת קלה: בשלושת המטרופולינים הגדולים - תל אביב, ירושלים וחיפה - תפעל מערכת הסעת המונים. חלק מהקווים, כמו למשל ה"קו האדום" בתל אביב, יתבססו על רכבת קלה - שבחלקה אף תהיה תחתית. קווים אחרים יתבססו על אוטובוסים רבי-קיבולת, כמו המטרונית בחיפה, שינועו במסלול ייעודי. מערכות הרמזורים בערים הגדולות ינוהלו על-ידי מערכת בקרה מרכזית, ש"תדע" לתת עדיפות לאמצעי התחבורה הציבורית השונים.
* אוטובוסים: תשכחו מקווי אוטובוס אינסופיים, שחוצים ערים מקצה ועד קצה. בהתאם לחזון משרד התחבורה, שאמור להיות מיושם כבר בשנתיים הקרובות, רשת הקווים בערים הגדולות תיפרש מחדש, במטרה לעשותה יעילה ומהירה יותר. האוטובוסים העירוניים ישמשו להזנת מערכת הסעת ההמונים או הרכבת, וכן להסעת נוסעים בתוך שכונות.
האוטובוסים שנראה ב-2018 גם אמורים להיות מתוחכמים ונקיים הרבה יותר מאלו המוכרים לנו כיום. מערכות איכון יאפשרו למרכז בקרה לנהל את תנועת האוטובוסים, ויספקו מידע בזמן אמת לנוסעים על מיקומם. במשרד התחבורה גם מבטיחים שהאוטובוס העירוני יהיה שקט "ומותאם לדרישות הגבוהות של איכות הסביבה".
* מידע זה כוח: מרכז מידע ארצי יספק לנוסעים - בכל אמצעי התחבורה הציבורית - לוחות זמנים, מסלולים, וזמני הגעה משוערים ליעדים. המידע יהיה זמין באמצעות אתר אינטרנט, אמצעי תקשורת אישיים כמו טלפון נייד, ושלטים דינמיים בתחנות עצמן. בנוסף, נוסעים יוכלו להשתמש בכרטיס חכם, שיהיה אחיד לכל מפעילי התחבורה הציבורית. במשרד התחבורה מבטיחים כי התשלום יהיה "הזול ביותר באפשרי, בהתחשב בכל הנסיעות שיבצע בעל המנוי באותו יום".
המכונית הפרטית: בנזין להמונים
למשרד התחבורה יש בעיה קלה עם חיזוי העתיד של המכונית הפרטית, וזאת מסיבה פשוטה: אין בישראל תעשיית רכב, למעט מספר מצומצם של יצרני אביזרי רכב ומערכות בטיחות. ולכן, התחזיות של יחידת המדען הראשי הולכות בעקבות התחזיות הרווחות בתעשיית הרכב הבינלאומית, ולפיהן גם בעוד 10 שנים, דלק שמקורו בנפט יניע את מרבית כלי הרכב בכבישים.ובכל זאת, המכונית הפרטית שתרכשו ב-2018 תהיה שונה מזו שאתם יכולים לקנות היום. השינויים העיקריים יהיו בתחום האלקטרוניקה: מערכות בטיחות מתקדמות ינסו לחלץ את הנהגים ממצבי חירום. חלק מהמערכות יתמקדו בהתרעה - מפני סטייה מנתיב, קירבה מסוכנת רכבים אחרים, או אפילו הירדמות הנהג. מערכות אחרות "יתקנו" טעויות נהיגה, באמצעות התערבות בהעברת הכוח או פקודות היגוי.
_wa.jpg)
המכוניות עוד לא יינהגו את עצמן, אבל הבטיחות תשתפר משמעותית
גם הכבישים יהיו בטיחותיים יותר, הודות למערכות תקשורת מתקדמות, שיוכלו להתריע מפני מעבר צומת באור אדום, או מפני מכוניות המתקרבות לצומת במהירות מסוכנת. מערכות אחרות, שיתבססו על מכשירי איכון - כמו GPS - יתריעו מפני נהיגה במהירות מופרזת באזורים שונים, למשל בקרבת בתי ספר.
ומה יניע את המכוניות החכמות האלה? למרות ששי אגסי רוצה שנאמין כי העתיד טמון במכוניות חשמליות, מתברר שבמשרד התחבורה סבורים כי בעוד עשר שנים יהיו שלוש דרכים עיקריות להפחתת השימוש בדלק שמקורו בנפט: 1. מנועי בנזין או דיזל יעילים יותר, שצורכים פחות דלק ופולטים פחות מזהמים; 2. התרחבות השימוש בכלי רכב בעלי הנעת כלאיים, המשלבת בין מנועי בנזין או דיזל עם מנועים חשמליים; 3. נהיגה מתונה יותר ואיטית יותר.
כבישים: נסיעות מתוזמנות
על-פי חזונם של אנשי משרד התחבורה, הטכנולוגיה תגיע - סוף סוף - גם לתשתית הכבישים של ישראל. התנועה בכל הארץ תבוקר על-ידי מרכז בקרה ארצי, אליו יהיו כפופים מרכזים אזוריים ומרכזים מטרופוליניים. באמצעות מרכז הבקרה, שיופעל על-ידי החברה הלאומית לדרכים, אפשר יהיה לנתב את התנועה בצורה אופטימלית, ובכך לחסוך זמן לנהגים. הכוונת התנועה תתבצע שלטים אלקטרוניים בכבישים, תמרורים מתחלפים ומערכות מידע בכלי הרכב.יתרון נוסף הטמון בהפעלת מרכז בקרה ארצי הוא נגישות המידע לכל הנהגים: לפני כל נסיעה, נהגים יוכלו להתעדכן, באמצעות אתר אינטרנט, במצב התנועה במרבית הכבישים בארץ. למרות שאת עומסי התנועה אי-אפשר יהיה לפתור לחלוטין, במשרד התחבורה סבורים שאפשר בעתיד להגיע למצב בו התנועה תהיה רצופה בכל שעות היום - גם אם בשעות הלחץ היא תהיה איטית.
העומסים יישארו, אבל אולי נוכל לדעת כמה זמן נעמוד בפקק (צילום: צביקה טישלר)
נהגים גם יוכלו לקבל מידע בזמן אמת - באמצעות מערכות תקשורת מתקדמות - בנוגע לעומסים, תאונות, או עבודות בכביש. רמת הבטיחות, כך מבטיחים, תהיה "לפחות שווה לזו המקובלת בארצות המובילות בתחום זה בעולם". במקרה של תאונה, מערך חילוץ והצלה יפנה נפגעים למרכז רפואי בזמן שלא יעלה על שעה.
אבל לא רק טכנולוגיה תגיע לכבישים - גם פרישתם ברחבי הארץ אמורה להשתנות. רשת הדרכים הבינעירוניות תתבסס על כבישי אורך מהירים ורב-נתיביים, וכבישי רוחב שיזינו אליהם את התנועה מהערים. יש לציין כי משרד התחבורה מוביל בימים אלה מהלך לתכנון מערך הכבישים ב-2030, שמתבסס על אינטגרציה של כל אמצעי התחבורה.
בעיה קשה ומוכרת לכולם היא הכניסה לערים הגדולות - וגם כאן מבטיחים לנו במשרד התחבורה שיפור. חלק ניכר מהפתרון מתבסס על עידוד השימוש בתחבורה ציבורית: רכבות קלות ואוטובוסים רבי-קיבולת יפחיתו את מספר כלי הרכב הפרטיים. בנוסף, מתוכנן שיפור ושדרוג משמעותי של מערך נתיבי התחבורה הציבורית, שיכלול גם מסלול המיועדים לשימוש בלעדי של תחבורה ציבורית.
וכמובן שאי אפשר בלי בשורות רעות: בהתאם למדיניות המשרד, עליה הוכרז לאחרונה, בכניסה לערים תיושם מערכת של גביית אגרת גודש. גובה האגרה ישתנה בהתאם לשעת הנסיעה, סוג הרכב, מספר הנוסעים, היום בשבוע, ועוד. בנוסף, מרכזי הערים יהפכו לאזורים מוגבלים לתנועה: מגבלות יוטלו על נסיעת כלי רכב פרטיים, כמו איסור תנועה בשעות מסוימות או אף איסור תנועה מוחלט לכלי רכב מזהמים.
אכיפה: מצלמות בכל מקום
הצד הפחות נעים של כל הטכנולוגיה הזו שתשתלט על חיינו, היא הגברה משמעותית של אכיפת עבירות תנועה. כבר בשנתיים הקרובות אמור להיפרס ברחבי הארץ מערך אכיפה אלקטרונית, שמתוכנן לכלול 200 מצלמות מהירות דיגיטליות ו-100 מצלמות רמזור. אולם, לפי חזון משרד התחבורה - זו רק ההתחלה.
עתידות: יהיו הרבה יותר מצלמות מהירות (צילום: מאיר פרטוש)
בנוסף, כבר בעתיד הקרוב אמורה להתחיל התקנת מצלמות במסלולי תחבורה ציבורית, שיתעדו נהגים של כלי רכב פרטיים, שעוברים על החוק. יש לציין כי אכיפת עבירות של נהיגה במהירות מופרזת תתבצע בעתיד באמצעים המוכרים כיום - כמו אקדחי לייזר, מצלמות וגלאי מכ"ם - אך גם על-ידי מדידת מהירות בין שתי נקודות באמצעות צילום בשתי נקודות. בנוסף, תקנות התעבורה ישונו, כך שתיעוד באמצעות וידאו יוכל לשמש כראיה - כך יוכלו שוטרי התנועה לתעד עקיפה מסוכנת, עקיפת פס הפרדה לבן, ועוד.
ומה עם שימוש במערכות ה-GPS במכוניות כאמצעי לאכיפת מהירות? או אולי הטלת חובה של התקנת "קופסה שחורה" בכל מכונית? במשרד התחבורה מעריכים כי דעת הקהל אינה בשלה לצעדים שכאלה. "הפיתוח והיישום של מערכות תבוניות לתחבורה צריך להביא בחשבון מגבלות אנושיות", מציין זאב שדמי, שכתב את המסמך המפרט את חזון משרד התחבורה. וכמו שהדברים נראים, הצדק איתו: במקרים רבים, הטכנולוגיה מקדימה כבר היום את היכולת האנושית או את המוסכמות החברתיות.
מתי כבר תהיה לנו רכבת תחתית?
צילום: רויטרס
מומלצים
