נפלאות השגרה ושני מתכוני חצילים

היום חברים, היה מבחינתי היום הראשון של חזרה לשגרה הברוכה. סוף סוף אין ארועים, לא נוסעים ולא באים, לא מארחים ולא מתארחים. נכנסתי לאוטו, פתחתי את החלונות ונשמתי בהנאה את השעמום של השגרה ("לא!" נבחתי לתוך הדיבורית, בתגובה להצעה של הגברת ללכת לבקר חברים. "בשום אופן לא, הבטחת לי יום של שגרה"). בחדר הכושר היה חצי ריק. אולי השגרה עדיין לא התחילה אצל אחרים.

נצמדתי לחלון וצפיתי בגלים המתנפצים. הים תמיד גורם לי לרעב, אפילו שזה דרך החלון, או בסרט או סתם בגלויה. כשחזרתי הביתה התקלחתי, התלבשתי וסיננתי שתי שיחות מילדיי שבטח רצו להוציא אותי מהשגרה בכוח. הלכתי לנמל וישבתי עם מיקי ב"יוליה", כרגיל. שיחה שגרתית על אוכל, בריאות וקצת על כסף. חוץ מארוחת הבוקר עם הסלט הזכור לטובה, טעמתי הרינג כבוש מצוין ואיקרה טובה מאוד. קינחתי בעוד 2 פרוסות לחם שיפון וקפה וקדימה, אני מוכן ליום שגרתי.

בדרך לאוטו, ראיתי חנות חדשה של "קרוקס". נכנסתי מתוך נימוס לברכם בשעה טובה. המוכר הסתכל על גזרתי הספורטיבית (כן, יגאל שילון ואני הם היחידים ששחור לא מרזה אותם) והציע לי מיד דגם משוכלל ועדכני שנועד לעמידה והליכה, צבעוני עד כדי כך שהוא יכול לשמש בתור אפוד זוהר בלילה. באופן אינסטנקטיבי כבר הוצאתי את הנייד והתחלתי לחייג לגברת, שתמיד יודעת יותר טוב ממני מה אני צריך על מנת ליהנות, אבל אז ניתקתי. נזכרתי שאני חוגג את השגרה ורכשתי את הזוג הזרחני.

בצהריים עצרתי ב"כתר המזרח". התחושה, חברים, היתה כמו לחזור הביתה. שנים גרנו מעליהם, ואני ובני משפחתי חייבים לאברהם ולמשה קילוגרמים מיותרים רבים על מותנינו. תמיד טוב שם. השווארמה מעולה - מהטובות ביותר, סלטי הבית מצויינים ותבשילי הבמיה מעוררי תאבון. בגלל שאני שומר על הגזרה עצרתי לפני זה בסניף "תושיה" והצטיידתי בלחם קל. לכן רק קינחתי בשני קובה לא תעשייתיים וקציצה אחת מטוגנת ושחומה שהיתה על הדלפק ומשה הגניב לי אותה באלגנטיות על טחינה וסלט כרוב.

"יש כאלה גם לגברים?" שאלה הקטנה בהעיפה מבט על נעלי הפלא הצבעוניות שלי. הסברתי לה שהיא כנראה לא מעודכנת וזוהי אופנת הפנאי האחרונה לגברים ספורטיביים. "שיהיה", אמרה. הגברת חזרה. "שנתלבש להליכה?" סירבתי באסרטיביות, בזוכרי את הפעם האחרונה שהיא לקחה אותי להליכה קצרה וחזרתי הביתה כעבור 6 שעות, מיובש, אחרי שהלכנו את כל מסלול פארק הירקון, דרך הספורטק והגענו עד פאתי קניון איילון. כמובן שגם חזרנו רגלית כי לא היה עלי גרוש.

"שנצא לאכול?" ניסתה הגברת להפעיל עליי את נשק אחרית הימים. "לא", אמרתי. "אני מפוצץ ובמנוחה מושלמת. אבל אולי טיול רגלי קליל, במורד אבן גבירול, עם נעלי הנוחות החדשות וסיגר שיתחרה בעשן האוטובוסים, יעשה לי את זה". יצאנו. אבן גבירול, עם המדרכה החדשה והמשופצת, הפך לרחוב קולינרי. חנויות שוקולד ממיטב יצרני העולם, עשרות בתי קפה, מסעדות קטנות וכיפיות. השגרה החלה אט אט להישבר. אבן גבירול 64, "פלאפל היפו". שלט גדול מזמין לאכול פלאפל אורגני וחומוס ללא חומרי שימור, טחון יום יום, רטבים וסלטים חפים מחומרים משמרים והטיגון רק משמן קנולה.

זרקתי את הסיגר ופסעתי פנימה בעדינות תוך כדי ליטוף הכרס. "אז מה אם רק לפני רגע הייתי מפוצץ", הצטדקתי בפני הגברת, "זה אוכל בריא". הפלאפל היה טעים מאוד. הסלט הירוק עם הקינואה היה מצויין. אחרי שתי חצאי מנות ניתקו אותי משם בכוח. אל תדאגו, אחזור ביום אחר. שני בתים אחרי, במספר 60, עוד חנות שוקולד, "שוקולטרי". נכנסנו. בויטרינה מצד שמאל נתקלנו במארב של עוגת מרציפן מצופה שוקולד ולידה טרוף ענקי מצופה בקקאו. ביקשנו מהמוכרת להניח אחד על המשקל. בעוד אנחנו משלמים, נעלם השוקולד בתוך פינו ולא נודע כי בא אל קרבנו. המוכרת היתה קצת בהלם. "אתה יודע שזה שוקל כמו 150 גרם טרופים"? "באמת?" עניתי לה. "הייתי מוכן להשבע שזה רק 100", אמרתי תוך ניגוב שאריות הקקאו משפתיי. דילגנו בקלילות על פני טאקו בר אחד והגענו לסינמטק.

"אין כמו סרט איכות לסיים יום של שגרה", אמרה הגברת. נכנסנו. "שני ימים בפאריז" קראו לסרט. היה נחמד, דיאלוג חביב. אבל גם כאן יש לי שתי הערות: תחילה להנהלה. אני, חברים, מוכן להתפשר ולראות סרט איכות מפעם לפעם, אבל על איכות הצפייה, הצליל ובייחוד המושב, קשה לי להתפשר. למפיצי הסרט גם יש לי משהו להגיד. אתם חייבים לכלול בכתוביות אזהרה. חברים, הסרט מצולם בפאריז, ובלי להכנס לפרטים, רק הרמזים לארוחות, תבשיל רביכת הארנב, הטיול בשוק ואפילו השפה, עושים אותי מה זה רעב.

כרוח סערה חצינו את כל הרחוב בדהרה הביתה, על מנת לא להתפתות שוב. נכנסתי למטבח, הכנתי סנדוויץ' מלחם קל עם גבינת גאודה עזים וזיתים, ליד מלפפון אחד חי ואחד כבוש. התיישבתי על הכורסא ונאנחתי. איזו שגרה נחמדה, חבל שהיא נגמרה.

לפני שאספר לכם על שני מתכוני חצילים שהם לא רק טעימים וקלים להכנה אלא גם דלי קלוריות, כך מסתבר, אני חייב לשתף אתכם ב-3 דברים שלא בדיוק עשו לי את השבוע:

• פלאפל שאכלתי בפרישמן היה על הפנים. הכדורים לא היו מבושלים והשולחן היה דביק מעבר למקובל. חבל לי שעד שהעזתי לבזבז את הקלוריות על פלאפל זה היה דווקא במקום כזה.
• חבל לי ש"תנובה" בבניין האופרה בזבזו לי נוף מקסים מהמרפסת, על ארוחת בוקר עלובה עם לחמניות מקמח מלא שבפנים הן כמו פלסטלינה.
• חבל לי במיוחד על "הוואנה", המזללה הקובנית שהיתה חלום קטן של קובה בגלל המוסיקה. כבר שני ימי שלישי שאני לא תופס את הלהקה עם הגברת ששרה מקסים ומחייה לי את בואנה ויסטה קלאב, ובמקום יש שני זמרים שהם על הכיפאק, אבל לא עושים לי את זה. טוב, אין ברירה, אני מתחיל לתכנן טיול לקובה.
  

חציל קלוי עם פלפלים קלויים וגבינה בולגרית

המרכיבים:

1 חציל

2 פלפלים אדומים

2 פלפלים צהובים

150 גרם גבינה בולגרית 5%

שמן זית

1/2 לימון סחוט

פלפל שחור

מלח

חופן בצל ירוק חתוך דק

1. קולים את החציל על מחבת ברזל (המהדרין על אש פתוחה) לאט לאט מכל הצדדים.
2. מקלפים בזהירות ומפרידים את בשר החציל, רצוי באמצעות כלי עשוי עץ, על מנת שהחציל לא ישחיר.
3. על אותה מחבת קולים את הפלפלים וקולפים בזהירות.
4. קוצצים את הפלפלים, מוסיפים שמן זית, לימון, מעט פלפל שחור ומלח ומערבבים עם החציל.
5. חותכים את הגבינה לקוביות ומפזרים למעלה. מקשטים במעט בצל ירוק ועוד מעט שמן זית.
   

חצילים בתנור

התחליף האולטימטיבי לחצילים מטוגנים. אוכלים עם לחם קל או בפיתה עם ביצה, כסביח לייט.

המרכיבים:

2 חצילים

שמן זית

מלח

200 גרם לבנה 5%

חופן בצל ירוק קצוץ דק

מלפפון חמוץ קצוץ דק

אופן ההכנה:

1. פורסים את החצילים לפרוסות בעובי של אצבע, מפזרים מלח בשפע ומשהים במסננת על מנת שיגירו נוזלים.
2. שוטפים את החצילים ומייבשים היטב. מברישים בשמן זית.
3. אופים בתבנית, בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות, על תוכנית טורבו, 10-15 דקות, עד שישחימו קלות.
4. מערבבים היטב את הלבנה 5% עם הבצל והמלפפון. מניחים בצלחת כף מהלבנה המתובלת ועליה 2-3  פרוסות חצילים.