"קחי את התינוק ותחזירי כשיגדל"

לא תמיד ההחלטה להוציא ילד מביתו נובעת מאלימות קשה, התעללות או הזנחה קיצונית. את נתן בן ה-4 וירין בן ה-5 (שמות בדויים), מוציאים מביתם עקב אי מסוגלות הורית. מאחורי ההגדרה היבשה והפסקנית הזו, מסתתרים ניסיונות חוזרים ונשנים להדריך ולשנות את התפקוד ההורי. ניסיונות שלא צלחו במקרה הזה.

מיכל (שם בדוי) ילדה את ירין בגיל 19 ולאחר שנה נולד גם נתן. אביהם נשוי לאישה אחרת ומרצה מאסר כבר תקופה ממושכת. למעשה, מתפקדת מיכל כאם חד הורית. היא עצמה בת בכורה למשפחה רב בעייתית. הוריה מוכרים לאגף הרווחה - אביה אלכוהוליסט ואמה מוגדרת בעלת תפקוד גבולי. מגיל שנה עד שלוש גדלה מיכל במשפחת אומנה ולאחר מכן בפנימייה. אחיה הוצאו גם הם מהבית בגיל 5.

עוד בפרויקט: הילדים של כולנו

• רוצים לעזור לילדים? חתמו כאן על הטופס המקוון.
• יש לכם שאלות? היכנסו לפורום "הילדים של כולנו "
• המטרה: משפחה ובית לכל ילד בסיכון
• וידאו: ציון כהן חוזר "אל עצמו"
• כמה אנשים צריך כדי להחליף אמא אחת?  
• וידאו: צופית גרנט מבקרת במשפחת קלט  
• ליהיא לפיד: "הבית שלהם הוא מקום שממנו בורחים"
• העיניים שלו אמרו: "תיקחי אותי"
• יכול להיות שמישהו בעולם באמת דואג לי?
• 9,000 ילדים בארץ מחכים לבית
• התינוקת שננטשה בחדר האשפה מחפשת בית
  

כשנולד נתן ומיכל עודנה מטופלת בירין בן השנה, הטיפול בתינוק הנוסף היה מעל לכוחותיה. "תינוק שבוכה בחודשים הראשונים, שם אותה במקום של חוסר אונים ותסכול", מספרת א', מנחת אומנה ב"אור שלום". לאחר שהחליטו שירותי הרווחה להוציא את הילדים מביתם, קיבלה העמותה את התפקיד הקשה של מציאת בית חם לילדים. "למזלה של מיכל ושל משפחתה הקטנה, מתוך טוב לב ודאגה, הציעה לה שכנה שהתייחסה אל מיכל כאל ביתה את עזרתה ולמעשה, העמידה אותה על הרגליים".

לאחר זמן מה ביקשה מיכל מהשכנה שתגדל עבורה את נתן. התינוק הנוסף שיקף לה בצורה ברורה שקשה לה להיות אמא. הוא שיתק אותה. היא לא ידעה איך ליצור איתו קירבה, איך להרגיע אותו. שירות האומנה נכנס לתמונה והוחלט ששכנתה של מיכל תוכל לשמש משפחה אומנת לנתן לתקופה קצרה, עד שמיכל תתחזק. לאחר זמן, נבדקה האפשרות להחזירו למיכל, אך היה ברור שמיכל עדיין לא מסוגלת לקחת אליה את נתן בן השנה. החלו בעיות גם עם ירין, שנשאר בבית.

אם יבכה, תאיים עליו

"היה ברור שלמיכל אין את היכולת לתמרן בין שני הילדים ביחד", מוסיפה א'. "היא לא הצליחה להשגיח שהם לא יטפסו על החלון או יפתחו בקבוקים של חומרי ניקוי או יכניסו ידיים לחשמל. היא בעצמה מאוד לא מאורגנת. היום זה יכול להיות כן ומחר לא. הטיפול שלה בילדים אינו עקבי ואינו רואה את צרכיהם.

"אם ילד יבכה, מיכל לא תבין למה. היא תכעס במקום לנסות להבין אם כואב לו. אם יטפס על החלון לא תסביר, אלא שוב תכעס. אם יבכה, תאיים עליו. מידת המוטיבציה שלה לא נשמרת לאורך זמן. אם הייתה צריכה להגיע לגן לפעילות משותפת של הורה וילד, הייתה מגיעה רק כשיש דיון ברשויות הרווחה באופק. הרצון שלה להשאיר את הילדים בבית נובע בעיקר ממה יגידו אם הילדים יילקחו ממנה. מיכל אמרה כל הזמן: 'כשנתן יגדל, אקח אותו. הוא יפסיק עם הבקבוק, אני אקח אותו', אבל למעשה לא יכלה לממש את הרצון הזה שלה.

"באבחון של מסוגלות הורית, נמצא כי מיכל הינה בעלת קשיים קוגנטיביים וצרכי תלות משמעותיים. היא אינה עומדת ברשות עצמה כאדם ועל אחת כמה וכמה כאם. היא צריכה שיארגנו לה את החיים. מיכל תתקשה לספק לילדיה קביעות, יציבות, ביטחון ותחושת שייכות. היא יכולה למשל להשאיר אותם אצל אמא שלה ולחזור אחרי כמה ימים".

לעולם לא תוכל לגדל ילדים

"הילד יכול להסתובב למטה בלי השגחה והיא לא תשים לב", מספרת א'. "הרבה פעמים, כשנתן היה מגיע למפגשים איתה, היא לא הייתה מגיעה כלל. לפעמים ניסתה להתחמק מהטלפונים של האם האומנת. מיכל לעולם לא תוכל לגדל ילדים. היא אישיות לא בשלה. כישוריה הם ברמה נמוכה מאוד. היא לא הוגדרה כמפגרת, אבל בכל מה שנוגע להבנה של סיטואציות ופירושן, היכולות שלה מוגבלות מאוד, בקצה הנמוך של הסקלה.

"צריך לדבר אליה ברמה קונקרטית ובמשפטים קצרים. מבחינה רגשית היא מאוד אימפולסיבית ואמוציונאלית. ניסיון החיים שלה לימד אותה כנראה לא לסמוך על אחרים". לאחר 4 שנים הוחלט לסיים את האומנה של נתן אצל השכנה, שהיא אישה מבוגרת המתמודדת עם בעיות בריאות ונתן הוחזר לביתו. שני הילדים נמצאים כעת בביתם עד שתמצא להם משפחה אומנת.

"הם מאוד חמודים למראה", מספרת א'. "ירין, שגדל עם מיכל, סובל מחוסר גבולות. ישנן בעיות של התנהגות בתוך מסגרת, אלימות ונשיכות. נתן הוא ילד עם טמפרמנט. הוא מדבר בצורה לא ברורה ועדיין לא מחבר משפטים. הוא מאוד אוהב לבנות כל מיני דברים, אך לא תמיד מצליח לווסת את חושיו ומפעיל לעיתים כוח יתר".

הילדים חייבים לצאת

"אני מאוד מרחמת על מיכל", אומרת א'. "על פניו את רואה בחורה צעירה, שנראית כמו כל אמא טיפוסית עם שני ילדים, שמאוד רוצה לרדת לפרטי פרטים של מה עשתה לא נכון ולמה לא הצליח לה. מצד שני, היא לא עקבית ברצון הזה שלה ולא מצליחה לתרגם אותו לשיתוף פעולה בהדרכה ולמימוש הכלים שרוצים לתת לה. אין ספק בשלב הזה שהילדים חייבים לצאת".

"המטרה היא למצוא משפחה לשני הילדים", ממשיכה א'. "אנחנו מחפשים משפחה לטווח ארוך שתבוא עם ניסיון בגידול ילדים. למשפחה צעירה יהיה קשה. שני הילדים מאוד פעלתניים וזקוקים לגבולות. אנחנו מעדיפים משפחה שהילדים שלה כבר גדולים, משפחה שתדע לתת להם חום ומצד שני, ההורים צריכים להיות מאוד ברורים לעצמם עם הורות מאוד מגובשת. נתן וירין זקוקים כעת להורות מאוד בסיסית. הם צריכים לחוות משפחתיות נכונה וסדר בעולמם המבולגן נכון להיום. אנחנו מחפשים משפחה לא לוחצת, אבל עקבית.

"נדרשת עבודת חינוך, גרייה והעשרה, על מנת לייצב את שני הילדים. הם קצת כמו ילדי רחוב. יש אווירה של עזובה. בביקור בית שנערך אצלם, הבית נראה דל וללא משחקים, ירין הרבה להשתולל, לא הקשיב לאמו ואף היכה אותה. היא עמדה מולו חסרת אונים ולא הגיבה. אין לה הרגלי משחק עם ילדיה. הוא ברח לכביש כשמיכל דיברה עם חברה ואילו היא נשארה אדישה לסיטואציה. היא משליכה עליו את כעסה ותסכוליה ומדברת לידו מבלי לסנן תכנים. היא גם אינה מודעת לצורך שלה לקבל הדרכה. הילדים לעומת זאת, צמאים לקשר חם ולפעילות משותפת".

מי תהיה המשפחה שתזכה להראות לירין בן ה-5 ולנתן בן ה-4 מודל משפחתי אחר? מי תהיה המשפחה שתלמד אותם לשחק, שתצביע על הסכנות ותזהיר מפניהן, שתיתן להם תשומת לב, חום ואהבה, שיעזרו להם להתנתק מגלגל האומללות ושתבנה אותם כהורים מתפקדים וטובים לילדיהם הם?