מאז שבת בצהריים, עת הוכה שלטון חמאס ברצועה בהלם המתקפה הישראלית, מעבירה רשת החדשות אל-ג'זירה את דברה של התנועה הירוקה לעולם. ללא הרף וללא צנזורה, היא מציגה תמונות תקריב של גופות מרוטשות, עם במה חופשית להכרזות של כל מי שמזוהה עם האחים המוסלמים - בעזה, ברבת-עמון, בקהיר ובדוחא.
לאיומי החזיתות והפלגים השונים על ישראל מתווספות הכפשות קשות נגד משטרו של מובארק. כל אלה - לצד התמונות הקשות - עשו את שלהם. במשאל לא ממש מייצג באתר האינטרנט של אל-ג'זירה, סבורים 93% מהגולשים כי מבצע "עופרת יצוקה" יצא לדרך בחסות המשטרים הערביים. בתוכניות המאזינים עולים רבים בקול משתנק וקוראים להגיב ובמהרה. הטמפרטורה הולכת ומתקרבת לרתיחה. וכרגיל, נכנס לתמונה חסן נסראללה.
"עופרת יצוקה" - עדכונים אחרונים ב-ynet:
היערכות העורף הורחבה לב"ש, גדרה ויבנה
לילה של תקיפות: 7 הרוגים בעזה, בהם תינוק
בכיר צבאי: "חמאס עוד יגיב, אבל נלך עד הסוף"
הפצצת המנהרות: "פגענו בצינור החמצן לטרור"
באמצע נאומו המתלהם, הבין לרגע מזכ"ל חיזבאללה כיצד נשמעים דבריו והבהיר: אינני קורא למרד במצרים. אך את הנעשה לא בטוח שניתן להשיב: בשידור ישיר הוא קרא למיליוני בני העם המצרי לצאת לרחוב וללחוץ על משטרם. מהחיילים והקצינים דרש להבהיר כי לא ישמרו על גבולה של ישראל בעת שבני עמם נטבחים. לפי כל קריטריון בעולם הערבי, מדובר בלא פחות מהמרדה. הקרע הגדול, עליו דיברו כולם מאחורי הקלעים, יצא לאוויר העולם ובמלוא העוצמה.
הלוויות אנשי חמאס בעזה (צילום: AFP)
מי שעוקב אחרי נסראללה, לא צריך להתפלא. מדובר בתהליך זוחל, שהוא מגלגל מאז נסיגת ישראל מדרום-לבנון בשנת 2000 ואף לפניה. על רקע ההישג והפופולריות העצומה, לה זכה בעולם הערבי בעקבות הנסיגה, צבר נסראללה בהדרגה די ביטחון כדי לחוות את דעתו על הנעשה באזור - ולא רק בעניינים שבין לבנון לישראל. הוא בחש בזירה הפלסטינית וגיבה זאת במעשים - עם חטיפה של שלושת חיילי צה"ל והאזרח טננבוים זמן קצר לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, וחטיפה נוספת לאחר חטיפתו של גלעד שליט לעזה.
מאז, שחרר נסראללה עוד ועוד את לשונו. במלחמת לבנון השנייה השמיץ לא פעם את המנהיגים הערבים, שלא נקפו אצבע כדי לסייע לו (ובסתר שמחו על המכה שחטף). "אני לא קורא לכם לשלוח את הצבא, אבל פתחו את החזית ותנו לבני עמכם לסייע" - הפציר בהם, ונענה בשתיקה רועמת. כעת, משהצליח להתגבר על המשבר הפוליטי בלבנון, לגמד את ראש הממשלה סניורה, להשיג זכות וטו בממשלה ולחמש מחדש את המיליציה שלו - הוא צועד עוד צעד משמעותי, ובא חשבון עם "ציר המדינות המתונות" ובראשן מצרים.
המצרים מצידם הסתפקו עד כה ברמזים, מאמרי מערכת בעיתונים והתבטאויות של אישים מדרג שני ושלישי. הבכירים, פרט להחלקה פה ושם, נמנעו מלתקוף באופן ישיר ובוטה את חמאס וחיזבאללה. אלא שעצרות ההמונים וההכפשות על מסכי הטלוויזיה היו כל-כך חמורות, כל-כך ממרידות - שספק גדול אם בארמון הנשיאות בקהיר יוכלו לבלוע גם הפעם את הצפרדע.
כך או כך, כשמחברים את קריאתו של נסראללה, את עצרת ההמונים שיזם ואת המראות והקולות הקשים המועברים באל-ג'זירה, מקבלים תמונה קודרת של לחץ אזורי הולך ומתעבה. בינתיים מדובר בעיקר בשחרור קיטור. אך אם חלילה יגרום שוב פגז תועה למותם של אזרחים רבים, אפשר "לסמוך" על נסראללה, שגם הפעם יארוב ויקצור את הזעם המצטבר. הוא כבר הוכיח שיש לו מספיק אומץ כדי להתייצב בגלוי מול משטרים ערביים ולהתסיס את אזרחיהם.
