שתף קטע נבחר

מאיה מחפשת מישהו שיתן לה תקווה

אבא של מאיה בת ה-3 וחצי חולה במחלה קשה ואמא שלה נפטרה כשנה לאחר שילדה אותה. היום, מחפשת מאיה משפחה שתוכל לתת לה את כל מה שהוריה לא יכלו לתת

מיכל ורונן (שמות בדויים) קיבלו בשמחה את בשורת ההריון, לאחר שייחלו וחיכו לו בקוצר רוח. רונן סובל מבעיות בריאותיות קשות. מהר מאוד נמהלה השמחה בעצב, כאשר במהלך ההיריון אובחן אצל מיכל סרטן. מצבה הלך והחמיר ולבסוף נולדה מאיה, פגה בשבוע 31. לרוע המזל, 10 ימים לאחר הלידה החריף מצבה של מיכל ונירית, קרובת משפחה של הזוג, לקחה על עצמה את הטיפול במאיה כסידור זמני.

 

לאחר תקופה של גסיסה וסבל ממושך, נפטרה מיכל כשנה לאחר הלידה. מאיה לא זכתה אפילו ליום אחד של הורות ביולוגית ובהמשך, יד הגורל התערבה שוב והתברר כי למאיה בעיות משלה. מאז שנולדה סבלה מקשיי נשימה, ומאוחר יותר התחילו לראות ניצנים של עיכוב התפתחותי.

 

עוד בפרויקט: הילדים של כולנו

  

קופצת ומתרפקת

3 וחצי שנים חלפו. "מאיה היא ילדה מאוד מתוקה, עם הרבה שימחת חיים", מספרת שרון לוי, עובדת סוציאלית ממכון סאמיט, המטפל באומנה באזור ירושלים והדרום. "היא מאובחנת כסובלת מפיגור קל. יש לה חיוך כובש ואנשים לא רואים משהו חריג בהופעה החיצונית שלה. היא אוהבת לשחק בבובות, מרדימה אותן ונותנת להן אוכל. היא מאוד אוהבת לעבוד עם בצק. יש לה טווח קשב קצר וזה עיסוק שמחזיק אותה הרבה זמן. היא עדיין לא מדברת ולא גמולה מחיתולים. העיכוב ההתפתחותי שלה מתבטא בעיקר בנושא התקשורת וזה מאוד מסתכל אותה".

  


 

למאיה שתי אמהות ושני אבות אך אף לא הורה ביולוגי אחד. היא קוראת אבא לאביה הביולוגי, המגיע לביקורים ככל שמחלתו מאפשרת לו, ואבא הוא גם האב האומן הזמני שלה. היא קוראת אמא לאמה האומנת הזמנית אך גם לשרון, העובדת הסוציאלית.

 

"מאיה אוהבת מאוד תשומת לב", מספרת שרון. "כל פעם שהיא רואה אותי, היא קופצת ומתרפקת. יש המון חום בקשר שלנו. כשהיא קוראת לי 'אמא' אני מתקנת אותה, אבל היא לא מצליחה להגיד את השם שלי. היא יודעת לבטא מעט מאוד מילים.

 

"המשפחה האומנת מאוד אוהבת את מאיה. קשה להם. הם לקחו אותה מכורח המציאות. רוב הטיפול נופל על האמא האומנת והיא מרגישה שהילדים שלה נזנחו. הילדה צריכה המון משאבים, התעסקות ותשומת לב".

 


 מאיה עובדת בבצק. צולם על ידי האם האומנת

 

יושבת ומחכה לבום

"אני מאוד קשורה אליה", מספרת נירית, האם האומנת הזמנית. "מאיה נמצאת כיום בגן לחינוך מיוחד ומקבלת במסגרת הגן קלינאית תקשורת וריפוי בעיסוק. אצל ילדה כמו מאיה, כל דבר חדש מרגש. מילים ראשונות, ההליכה הראשונה, זה שהיא מזהה עכשיו צורות - משולש, עיגול, וריבוע, זה סיפוק כפול.

 

"אני נלחמת על מנת שהיא תגיע בסופו של דבר למסגרת רגילה. קשה לי להמשיך לטפל בה. בנוסף, אנו גרים בטווח של 15 שניות מנפילת הטילים וזה הופך להיות כמעט בלתי אפשרי. מאיה צריכה למשל עכשיו תרופות עקב קשיי הנשימה שלה ואני מפחדת לנסוע. אם ילד גדול צריך תרופה, אני יכולה להשאיר אותו בבית ולקפוץ להביא תרופה, אבל איתה זה בלתי אפשרי. לפני יומיים קניתי 6 ליטר חלב בשביל לא להיתקע.

 

"רוב הזמן אני לבד עם מאיה בבית. יש לי שני ילדים שכבר לא גרים בבית והבן השלישי נמצא רוב הזמן במקלט השכונתי. בעלי עובד וזה מצב לא פשוט. כשיש אזעקה, אנחנו הולכים לפרוזדור. מאיה יושבת ומחכה לבום. כשהוא מגיע, היא אומרת 'בום' ואנחנו יוצאים. היא 'קוּלית'. לא מראה סימנים של פחד, עושה מה שצריך. לפני שחילקו לנו את הביפרים (המשמיעים אזעקה), היינו מדמיינים לפעמים שאנחנו שומעים את הצבע האדום. הייתי יושבת בסלון ופתאום רואה את מאיה, קופצת ורצה למסדרון".

 

"אנחנו מחפשים למאיה משפחה חמה עם המון סבלנות", אומרת שרון. "עדיף באזור המרכז, על מנת להקל על האב הביולוגי בביקוריו. מדובר על סידור לטווח ארוך. המצב של האבא לא הולך להשתפר. זו צריכה להיות משפחה שתיתן למאיה המון תשומת לב ושיהיה לה פנאי לילדה".

 

נירית מוסיפה: "חשוב לי שהם יהיו חמים ואוהבים. חשוב לי שיהיה בינינו קשר. אני יכולה לעזור עם מאיה. אנחנו רוצים להמשיך ולשמור על קשר איתה, רוצים לקחת אותה בשבתות ובחגים. חשוב לי שהם ימשיכו להלחם בשבילה כמו שאני נלחמת, על הזכות שלה להיות בסופו של דבר במסגרות רגילות".

 

מאיה מחכה לכם, המשפחה המיוחדת שלה, שתלחם על זכויותיה ועל עתידה, מול גורל שלא חייך אליה עד כה יותר מדי פעמים.

  

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ויז'ואל פוטוס
אילוסטרציה
צילום: ויז'ואל פוטוס
מומלצים