בובלה: האוכל הכי כיפי של פסח

ליל הסדר מאחורינו ובשביל רבים, ובעיקר רבות, חול המועד מסמל יציאה מעבדות לחירות: לא עוד נקיונות מפרכים, בישולים מסובכים, הגשה מתישה. בלילה ההוא אכלנו מצה ומרור, ישבנו מסובין והשתכרנו מארבע הכוסות. בבוקר שאחרי מגיע גם לנו להתפנק.

אצל סבתי עליה השלום ה"מה נשתנה" לא הסתכם בלילה ההוא. גם הבקרים של חג הפסח היו שונים לחלוטין מתחילתו של יום רגיל. ולא רק בגלל שאנחנו, הילדים, לא היינו חייבים להשכים להשתלב במערכת החינוך. זה היה בעיקר בגלל המטעמים שהתחלפו מדי יום: ממצה-בריי, דרך דייסת קמח מצה ועד לגולת הכותרת – הלביבות הגדולות והעסיסיות – הבובלך. להבדיל מהבובלך-תפוחי-אדמה שהיתה מחביאה לפני ליל הסדר בארון האוויר, כדי שהנשים והטף יוכלו לנשנש בזמן ההמתנה לגברים שיחזרו מבית הכנסת, הבובלך של הבוקר היו עשויות מקמח מצה. היתה לה מחבת אלומיניום קטנה שניפקה לביבות נדיבות לכל מי שהשכים להתיישב לשולחן.

מארוחות הבוקר של ימי החול של סבתא אין לי שום זיכרון, גם לא מארוחות הבוקר של שבת: לחם (שחור, אחיד, מקסימום קימל), שהתחלף בחלה, מרוח בחמאה (וליתר דיוק - במרגרינה), עם ריבה (תוצרת בית, כמובן), רבעי עגבנייה ומלפפון קלוף, שום דבר מעבר לזה. הביצה היחידה שהוקצבה לכל יום היתה שמורה לארוחת הערב, וכך גם הגבינות, השמנת, הלבן והלבנייה.

אם אין לחם תאכלו לביבות

אבל בפסח הכל השתנה: אם אין לחם - תאכלו לביבות, גרסה סבתי, כשהיא חובקת על מותניה קערה גדולה וטורפת חלבונים במזלג או במקצף ידני לענני קצף אוורירי. אני זוכרת את תנועות הקיפול המיומנות שלה, ובעיקר את הרחש וניחוחות הטיגון. ואחר כך - הלביבה החמה המונחת על הצלחת, בזוקה בהמון סוכר או מרוחה בנדיבות בריבה שנמסה על פניה ונספגת בן רגע לתוכה. כילדים אהבנו אותן חמות ומתוקות. לאף אחד הן לא הזכירו את חנוכה. הן היו בובלך ולא לביבות. וכל אחד קיבל אחת, גדולה יחסית, שסתמה כל ניסיון לנשנש עד לצהריים לפחות.

במטבח שלי תופסות הלביבות האלה את מקומן של הפנקייקס (שגם הן עולות על שולחננו רק בנסיבות חגיגיות נדירות). למדתי שאפשר לאלתר איתן מנות אירוח מצוינות - ולא רק מתוקות. אני מכינה אותן לפעמים גם כתוספת למנה העיקרית או כמנה עיקרית לארוחת ערב קלה, בתוספת סלט ירקות טרי. לארוחות בוקר או בראנץ' אני מוסיפה למבחר המוגבל (סוכר או ריבה) של סבתי גם סירופ מייפל, דבש או סילאן תמרים. אני מגישה לצידן פירות טריים, וכשאני רוצה להיות נדיבה במיוחד ואין תינוקות וילדים קטנים בסביבה אני זורה עליהן גם אגוזים או שקדים קצוצים.  אז הנה המתכון וגם התוספות ההופכות אותו למנה לא מתוקה, משביעה ונו, אין מילה אחרת, מנחמת.

לביבות קמח מצה (בובלך)

• ללביבות מלוחות, משמיטים את הסוכר ומוסיפים במקומו 1 כף גבינה קשה מגוררת, או 1 כף בצל מטוגן. מתבלים בפלפל, בפפריקה או בכל תבלין שאוהבים.
• אפשר להגיש את הלביבה המלוחה כמצע לתערובות שונות של ירקות מבושלים או תבשיל כבדים למנה ראשונה. היא יכולה לשמש גם כמצע נהדר למנת בשר עם רוטב (צלי או גולאש).
  

המרכיבים (ל-4 מנות):

4 ביצים

2 כפות שמן

1 כף סוכר

4 כפות קמח מצה

קורט מלח

שמן לטיגון

סוכר

ריבה

דבש או סירופ בטעמים

1. מפרידים את הביצים ומקציפים את החלבונים לקצף יציב ורך.
2. טורפים את החלמונים עם השמן והסוכר לתערובת חלקה. מערבבים את קמח המצה עם המלח. מוסיפים את תערובת החלמונים ואת הקמח לסירוגין לקצף ומערבבים בתנועות קיפול.
3. מחממים מעט שמן במחבת קטנה (בקוטר 20 ס"מ מקסימום). מעבירים רבע מהתערובת למחבת ומטגנים עד שהיא מזהיבה היטב מצד אחד. הופכים ומטגנים גם את הצד השני. יוצרים בדרך זו עוד 3 לביבות משאר התערובת.
4. מגישים חם בליווי התוספות המתוקות.