שתף קטע נבחר

תחל שנה וכותריה

הרבה ספרי מקור מבטיחים הולכים לנחות עלינו בשנה הקרובה, החל מהחדש של א.ב יהושע, דרך דורית רביניאן ועד לסמי ברדוגו. היה קשה לבחור אבל הנה עשרה שכדאי לחכות להם

המשבר הכלכלי השנה פגע או לא פגע במכירות הספרים? זו שאלה טובה ותלוי את מי שואלים. בכל מקרה, מבצעים או לא מבצעים, חוקים צרפתיים או אחרים, זו הולכת להיות שנה שיהיה מאוד קשה להימנע בה מרכישת ספרי מקור.

 

כמו מתוך צוואר בקבוק הולכים להשתחרר אייקונים דוגמת א.ב. יהושע (שכותב על התמודדות בין במאי קולנוע קשיש ותסריטאי על משמעותם וערכם של הסרטים), מאיר שלו (בסיפור שמתאר אפיזודה בחייה של סבתו), יואל הופמן, ישעיהו קורן, אלי עמיר, וכן נציגות יפה לבני דור הביניים, שספק אם יסכימו שיכנו אותם כך, כמו אלונה קמחי, דורית רביניאן וסמי ברדוגו.

 

וכמובן יהיו גם המון ספרי ביכורים, שכולם מבטיחים שהם מאוד מבטיחים אבל לא ברור כמה באמת יקיימו. אז הנה לפניכם בסך הכל עשרה ספרים שעומדים לצאת השנה, כי מאוד קשה לדעת על סמך ספרים קודמים, רמזים מטרימים שקיבלנו והצצות קטנות, מי באמת יעשה את השנה הקרובה. וגם, לא נכנסו לרשימה אבל ייצאו בכל הכוח מהמכבש גם צבי ינאי, מיקי בן כנען, יוסף אל דרור ובוריס זיידמן.

 

מלבדאתה: מבחר 1991-1934, אבות ישורון (הספרייה החדשה לשירה)

נפתח דווקא בשירה: זו היתה שאלה של זמן עד שייצא מבחר של שירי אבות ישורון וזה בהחלט סוג של אירוע; ידברו עליו, יהללו אותו, יתפלמסו איתו, יפרסמו עליו אי אילו מאמרים מלומדים אקדמיים, חלקם יהיו טרחניים לעילא. ידברו על חשיבותו של אבות ישורון בשירה העברית, על מקומו בין גדוליה. זה מה שכרך של "מבחר" עושה.


ברדוגו. נועז יותר 

 

זה הדברים, סמי ברדוגו (הספרייה החדשה)

הרומן השלישי של סמי ברדוגו מכיל שני סיפורים המתרחשים בישוב פרברי, בשני זמנים שונים. אבל אצל ברדוגו, כצפוי, כמה שהעלילה תהיה מרתקת, לא פחות סוחפת ומעוררת מחשבה היא הפואטיקה הייחודית שלו, הדרך בה הוא נכנס לתוך הורידים והנימים של דמויותיו. ברומן הזה, שאמור להיות עבה משמעותית משני הקודמים, הוא אמור לעשות צעד נועז יותר מבחינה פואטית. כותבים רבים ניסו לצלול עם הזמן לתוך עולם שוליים, עילג, שמתקיים במעין נגטיב של המדינה (כמו "שום גמדים לא יבואו" של שרה שילה), ועשו זאת טוב יותר או פחות, אבל ברדוגו במובן הזה עומד מעל כולם בכמה דרגות. המגדלור של הביצה.

 

קובץ סיפורים, ישעיהו קורן (הספרייה החדשה)

בפעם האחרונה שמנחם פרי הוציא ספר של ישעיהו קורן, הוא הכריז שמדובר באחד המספרים הגדולים של הספרות הישראלית, שמשום מה נשכח, הוזנח, לא הוערך, והגיע הזמן לתקן את המעוות. חלק האשימו את פרי שזה עוד סוג מתוחכם של מכניזם יחצ"ני, אבל זה לא, גם כי עוד אנשי ספרות בכירים צידדו בו לחלוטין. קובץ סיפורים חדש של קורן יהיה באמת הזדמנות ראויה לבחון האם נעשה לו איזשהו עוול היסטורי (שלא במתכוון כמובן, אלא אם כן פרשיית פרס ספיר טענה את מוח הכוורת שלנו בקונספירציות אין קץ).


רביניאן. עוברת למקום רחוק (צילום: שמוליק דקוטו)

 

כפית של ים, דורית רביניאן (עם עובד)

דורית רביניאן הבליחה בשני רומנים שהביאו סוג של ניחוח שלא היה קיים כאן קודם: מלבד לסיפורים משפחתיים מרגשים, אותנטיים ומעוררי בעתה לפעמים, הם הביאו מין קול וסגנון חד פעמיים, שעורכים מוכי מיינסטרימיות וענייניות בדרך כלל מקצים בטענה כי "זה מפריע לסיפור". הפעם הרומן של רביניאן הוא סיפור על חברות שנרקמת בין שני צעירים בחורף קר בניו-יורק. על פניו זה נשמע כמו הליכה למקום אחר, בלי מאכלים מסורתיים. מבחן ראשון בו היא יוצאת מתוך הפרסונה הספרותית שיצרה לעצמה.

 

אנשים טובים (שם זמני), ניר ברעם (עם עובד)

יש דיבור כזה שמסתובב שהספר הבא של ניר ברעם יהיה הספר הכי טוב ובוגר שלו. בכל מקרה, אחרי סיפורי אהבה סגולים, נשפי מסכות וחלומות, ברעם מביא את הסיפור שלו למקום הכי רציני, אפל ומאתגר בציר הזמן: גרמניה, מלחמת העולם השנייה, ומעמיד שתי דמויות מפתח: אחת המטפסת במעלה המנגנון הנאצי ויהודייה במצוקה. כנראה שהגרמנים, המלחמה, וכל מה שקשור ביניהם לעולם לא ייעלמו מהספרות שלנו. יהיה מעניין לראות את התוספת הברעמית לסיפור שלעולם לא ייגמר.


קמחי. לא שגרתית

 

ויקטור ומאשה, אלונה קמחי (הוצאת כתר)

יש משהו ברווחים בין הוצאת ספריה של קמחי שגורם לנו להרגיש קצת חסך, קצת געגועים. זה אולי רלבנטי לכלל הסופרים שלא ממהרים לנפק כותרי אינסטנט אחת לשנתיים (בדרך כלל, באופן מקרי ממש לפני שבוע הספר), אבל אצל קמחי יש תחושה שזה באמת לא יכול להיות אחרת, שהרומנים שלה דורשים זמן, וברגע שאחד חדש מגיע, כל השאר נע הצידה.

 

החדש שלה הוא רומן הגירה המתרחש בישראל של שנות השבעים ובו היא מספרת על ויקטור ומאשה, אח ואחות, מתבגרים יתומים שעלו מרוסיה ומתגוררים בקריות עם סבתם. ואצל קמחי ככל שהעלילה נשמעת יומיומית, לא מטלטלת בעליל, כך הרומן יהיה לא שגרתי ומטלטל כמו רכבת שדים. 

 

(אין שם), יעל הדיה (עם עובד)

אם קמחי עושה רווחים, יעל הדיה עושה חתיכת פערים. ארבע שנים עברו מאז "עדן", ולמעשה, עד שהחדש ייצא (אפילו עוד אין לו שם) בטח יעברו חמש. יכול להיות שכמו אצל קמחי, ככל שאת מחכה בין רומן לרומן, ככל שאת משקיעה, מתמסרת, כך הציפיות גוברות.

 

להדיה יש שם של בסט-סלרית, אבל זו לא אשמתה. הספרות שלה אולי לא תעטר סילבוסים אקדמיים באוניברסיטה, אבל יש בה בדרך כלל משהו מדויק, כובש לב במינון הנכון ולא מתחנף. יגידו שזה מיינסטרימי, יגידו שזה "בידור איכותי", ואולי יוכיחו את זה עד כמה שניתן. אבל גם אם זה נכון, צריך לדעת איך לעשות מיינסטרים. ספרים של הדיה בדרך כלל קשה לעזוב, וזה המבחן הגדול של כל סופר. החדש שלה אמור לספר סיפור של טיפול קבוצתי אצל מטפלת לא שפויה.

 


אדף. תל אביב שנת ורס"ח (צילום: אביגיל עוזי)

 

כפור, שמעון אדף (זמורה ביתן)

הרומן החדש של שמעון אדף מתרחש בשנת ורס"ח, בתל אביב שהיא העתק של תל אביב בת ימינו, אבל חיה חברה יהודית מִשנאית. אל העיר מגיעה אישה המחפשת אחר עילוי הטרוד במציאת תרופה למוטציה נדירה הפוגעת בנערים המקומיים, ומסע החיפושים שלה פורע את הסדרים בעיר. על הכישרון של אדף אין כמעט עוררין, והרומן הזה אמור להיות עוד פצצה חכמה ורכה של כישרון ופיוטיות והמון דמיון פרוע, שלא מסכים להתקבע בשום סוגה, ומאתגר את הריאליזם ואת הפנטזיה, ואת כל מה שביניהן.

 

מלך הציפורים, דרור דניאל (סדרת "מקומי", הוצאת כרמל)

דרור דניאל התגלה כשזכה אי שם בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ",

והמשיך לפרסם שם קטעים פיוטיים, מיוסרים, במין עברית יפהפייה וייחודית. הכל נקטע כשמת לפני שנים אחדות ממחלה קשה. כמה שירים שלו עדיין ניתן למצוא ברשת, אם מחפשים ממש טוב. "מלך הציפורים" יכלול שתי נובלות שכרוכות זו בזו, "מלך הציפורים" ו"עולם הרוחות", מעין גלעד ספרותי, חותם פרינט יחיד, של כישרון שהיה פה לקצת ונעלם בטרם עת.

 

ביום שהמוסיקה מתה, אופיר טושה גפלה (הוצאת כתר)

מי שעוד ניתן לומר עליו שהוא "מאתגר סוגות סדרתי" הוא אופיר טושה גפלה, פנטזיונר ללא ליאות. מי שכתב את "עולם הסוף", "מאחורי הערפל" וה"קטרקט בעיני הרוח", לוקח אותנו ברומן הבא שלו לעיר דמיונית, שאירוע אחד משנה את חיי תושביה לנצח. כמו אדף, גם את גפלה אפשר לראות כאיזה כוח דמיון חסר מעצורים, מין אנרגיה לא מובנת, שבאופן מקרי או לא מקרי, התארגנה לה לכדי טקסטים ספרותיים. 

 

עוד כתבות ראש השנה

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: חיים זיו
ישורון. סוג של אירוע
צילום: חיים זיו
הדיה. בסט-סלרית שלא באשמתה
לאתר ההטבות
מומלצים