שתף קטע נבחר

הכלכלה צומחת, האנשים נובלים

"יצאנו מהמשבר!" מריעים מוספי הכלכלה; "חזרנו לצמיחה". איתמר כהן , מרצה ב'מכללה החברתית כלכלית' מציג תמונה עגומה של הצמיחה הכלכלית ומתריע מה שטוב לתמ"ג, לא בהכרח טוב לבני האדם המייצרים אותו

במשפחת ישראלי שני ההורים עובדים משמונה עד ארבע, ומרוויחים, כל אחד, את השכר הממוצע במשק. בתם היא תלמידה מצטיינת בתיכון, ועם המשפחה גרה גם הסבתא. לאחרונה, שני התקדמו ההורים בעבודה, ועברו לתפקידי ניהול רווחיים יותר – ותובעניים יותר: שניהם עובדים עכשיו מ-8 בבוקר עד 8 בערב, ולא נהנים כמעט מימי חופשה. הבת, שכעת אין להורים די זמן או סבלנות להשקיע בחינוכה, החלה לפרוק כל עול, נזרקה מבית הספר והידרדרה לזנות. בנוסף, הסבתא חלתה ומתה.

 

למרבה האבסורד, על-פי המדדים הכלכליים המקובלים, בני המשפחה שנותרו בחיים נהנים מ"פריחה כלכלית": גם "חוסכים" את הוצאות המחיה של הסבתא והלימודים של הבת, גם נהנים מהעלייה במשכורות ההורים, וגם נהנים מהמשכורת היפה של הבת מ"עבודתה החדשה". מאידך, על פי כל מדד אנושי סביר, מה שקרה למשפחה הוא אסון.

 

אנשים חולים, כלכלה בריאה

המדד הכמעט-בלעדי לצמיחה כלכלית הוא התמ"ג – התוצר המקומי הגולמי. התמ"ג מציין את הערך הכולל של הסחורות והשירותים שיוצרו במדינה מסוימת במהלך תקופה נתונה. הנטייה לחשוב שמטרת העל שלנו צריכה להיות "להגדיל את התמ"ג" ותו לא, יוצרת עיוותים רבים. אם נחזור למשפחת ישראלי שתיארנו קודם – הרי שהטרגדיה שעברה עליה הגדילה מאוד את ה"תוצר" שלה: ההידרדרות של הילדה בלימודים אילצה את ההורים לשלם יותר כסף למורים פרטיים (שקודם היא הסתדרה מצוין בלעדיהם) – וזה טוב לתמ"ג. המחלה של הסבתא גרמה לה לקנות יותר תרופות יקרות – וזה מצוין לתמ"ג.

 

אמריקה כמשל

התמ"ג בארה"ב הוא כ-47 אלף דולר בשנה – גבוה בכארבעים אחוזים מהתמ"ג של מדינות מערב אירופה, כמו גרמניה, צרפת וספרד. בזכות ה"עושר" הזה, פרשנים כלכליים רבים מהללים את השיטה הכלכלית האמריקאית האולטרה-קפיטליסטית, ולועגים לכלכלות האירופיות הסוציאל-דמוקרטיות ה"מנוונות" וה"תקועות". הכלכלנים האלה שוכחים רק נתון אחד, שלא מופיע במשוואות ובנוסחאות שלהם: בני אדם. תוחלת החיים הממוצעת בארה"ב היא 75 לגברים ו-80 לנשים – נמוך ב2-3 שנים מהממוצע בצרפת, בגרמניה, בספרד ובישראל.

 

מדד מקובל לאיכות שירותי הבריאות במדינה הוא שיעור תמותת התינוקות ל-1,000 לידות – שעומד על 7 בארה"ב- לעומת 4 בלבד בצרפת, בגרמניה בספרד ובישראל. העובד האמריקאי נהנה מכ-13 ימי חופשה בשנה בלבד – לעומת 30 ויותר ימי חופשה במערב אירופה. שיעור האסירים בבתי הכלא בארה"ב הוא מהגבוהים בעולם – בערך 750 איש לכל 100 אלף תושבים, פי 3 עד פי 5 מהממוצע במדינות אירופה השונות (ובישראל). גם שיעור מקרי הרצח בארה"ב הוא גבוה מאוד: 5.9 ל-100 אלף תושבים, פי 2 עד פי 5 מהממוצע המקובל באירופה ובישראל.

 

תושבי ארה"ב נהנים מ"רמת החיים הגבוהה ביותר בעולם" רק בעייני פרשנים כלכליים שמרנים, שמסתכלים על העולם דרך החור שבשטר הדולר. בעייני 99.9% מהאוכלוסייה - כל מי שלא עבר את שטיפת המוח הניאו-ליברלית בחוגים לכלכלה באוניברסיטאות –"רמת החיים" לא נקבעת על סמך מדדים כלכליים שרירותיים כמו התמ"ג, אלא על פי תוחלת החיים, מספר ימי החופשה, ביטחון הפנים ורמת הבריאות והחינוך הציבורי. על פי כל המדדים האלה, רמת החיים בארה"ב נמוכה משמעותית מזו שבמערב אירופה, ואפילו מזו שבישראל.

 

הצד הסביבתי

רמת החיים ה"גבוהה" של תושבי ארה"ב מסכנת את האנושות כולה: ארה"ב, שבה מתגוררת רק 5% מאוכלוסיית העולם, אחראית לייצור כרבע מפליטות גזי החממה, יותר מכל מדינה אחרת. ארה"ב סירבה לבצע את אמנת קיוטו והכשילה את ועידת באלי להפחתת גזי החממה בעולם. זהו המחיר של "אורח החיים האמריקאי", שכולל פרבור, התמכרות לרכב פרטי ובולמוס צרכני בלתי נשלט.

 

הבזבוז כאידיאל

השיטה הכלכלית שעדיין דומיננטית בארה"ב מכונה ניאו-ליברליזם: על פי השיטה הזו, יש להפריט כמעט כל דבר, להקטין את הרגולציה והפיקוח, ולתת לשוק החופשי והתחרותי לעשות את שלו – לא רק כאשר מדובר במוצרי צריכה מובהקים כמו רהיטים או מכוניות, אלא גם כשמדובר בשירותים ציבוריים בסיסיים, כמו מים, חינוך, בריאות וביטחון פנים.


"הבעיה היא, שהמושג 'כולנו' בכלל לא קיים בכלכלה הניאו-ליברלית". 

 

השיטה הניאו ליברלית מעודדת באופן כמעט מובנה בזבוז והרס של משאבים טבעיים. לדוגמא: בכל פעם שמזדהם מקור מים טבעי, יותר אנשים קונים בקבוקי מים מינרלים (שגורמים לנזק סביבתי עצום); המדינה נאלצת להתפיל מים – תהליך שגורם לצריכת אנרגיה רבה, ולפיכך לזיהום אוויר, וכן לאובדן שטחים פתוחים; זיהום מקורות המים גורם ליותר אזרחים לחלות בסרטן ולצרוך תרופות יקרות.

 

כלומר, בניגוד לכל מחשבה הגיונית, זיהום המים תורם ל"צמיחה הכלכלית" – כי הוא מגדיל את הרווחים של חברות ההתפלה, המים המינרליים והתרופות. מחיסכון במים, לעומת זאת, אף אחד לא מרוויח. רגע, מה זאת אומרת "אף אחד"? כולנו מרוויחים מחיסכון. לכולנו עדיף לקבל בברז מים טהורים, במקום לקנות במחיר מופקע מים מינרלים או מותפלים, ו"על הדרך" לסבול מנזקים סביבתיים ובריאותיים כבדים.

 

הבעיה היא, שהמושג "כולנו" בכלל לא קיים בכלכלה הניאו-ליברלית. הוא אמור להיות מגולם במושג השפעות חיצוניות, שמכמת את התועלת או הנזק לחברה מפעילות שוק - אלא שבפועל, פרשנים כלכליים שמרנים מתעלמים ממנו כמעט לחלוטין. כל עוד לא תקום חברה פרטית בשם "כולנו בע"מ", תמיד יהיה יותר "כלכלי" לסלול כבישים מיותרים וזוללי שטחים פתוחים ולמכור רכבי שטח מזהמים, במקום לשפר את התחבורה הציבורית; או להקים תחנת כוח פחמית שמזהמת ומסכנת את בריאות הציבור, במקום לחסוך בחשמל.

 

עולם אחר הוא אפשרי

האם כדי להפסיק לפגוע בסביבה ובחברה אנו צריכים לעבור לעוני מנוון בנוסח הקומוניזם, ולחזור להשתמש בסוסים ולגור במערות, במקום ליהנות מפירות הקדמה הטכנולוגית? ממש לא. בין הקומוניזם שקרס ונכשל לחלוטין, בכל העולם, לבין "הקפיטליזם החזירי" נוסח ארה"ב יש שביל זהב, שעובד מצוין: קוראים לו סוציאל דמוקרטיה.

 

סוציאל דמוקרטיה. נעים להכיר

הניאו-ליברליזם מתעלם כמעט לחלוטין מהעובדה הפשוטה, שיש לנו רק כדור ארץ אחד ורק "ארץ ישראל" אחת, ושהמשאבים של שניהם מוגבלים מאוד; הסוציאל-דמוקרטיה, לעומת זאת, מאמינה בקיימות, וגורסת שכאשר בודקים את התרומה של עסק או מפעל לחברה, יש לקחת בחשבון לא רק את שורת הרווח וההפסד

במאזן שלו, אלא גם את טביעת הרגל האקולוגית שלו.

 

פרשנים כלכליים ניאו-ליברלים תוקפים לעתים קרובות את השחיתות השלטונית – אבל לא מציעים שום פתרון מעשי לבעיה, פרט ל-לשבת בבית, ולצפות שמן השמים יפלו לנו מנהיגים הגונים יותר; הסוציאל-דמוקרטיה, לעומתם, דוגלת באקטיביזם, בקשר אמיתי בין הבוחר לנבחר, ובחיזוק הח"כים ההגונים והמצטיינים מכל קצוות הקשת הפוליטית, באמצעות התפקדות למפלגות (לכל המפלגות, איש איש על-פי דעותיו, גם אם הן שונות לחלוטין משלנו). ואומנם, לגישה הזו יש הישגים רבים ומשמעותיים.

 

ומעל לכל: השיטה הניאו-ליברלית מתייחסת לבני אדם כאל אווזים לפיטום, שכל ייעודם בחיים הוא לצרוך כמה שיותר ולייצר כמה שיותר, כדי לגרום ל"צמיחה כלכלית". לעומת זאת, גורסת הסוציאל-דמוקרטיה, שמטרת העל של ניהול כספי המדינה איננה "להגדיל את התמ"ג", אלא להעניק לאזרחים חינוך, בריאות, ביטחון פנים ותנאי עבודה נורמאליים לעובדים.

 

  • הכותב הוא פעיל ב"עבודה שחורה" וב"מגמה ירוקה".

 


  • המכללה החברתית-כלכלית מונעת בידי פעילים ואנשי אקדמיה המלמדים בה בהתנדבות, ופועלת כדי להקנות לתלמידים בכל הארץ ידע ביקורתי ותיאורטי על החברה הישראלית - לצד כלים מעשיים לשינוי חברתי. המדור מגיש שיעורים מתוך תוכנית הלימודים של המכללה.
  • לכל השיעורים לחצו כאן.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים