| |
החיסול בדובאי והביומטרי: אל תתנו למדינה תמונה
חיסולו של אל-מבחוח בדובאי, וגניבת הזהות שנלוותה לחיסול, מעלים תהיות לגבי המאגר הביומטרי שיוקם בישראל, ובו נתוני זיהוי פנים. איך נכשל ניסיון החיסול של אחמדינג'אד ולמה לא לסמוך על המדינה? פרשנות
בהרצאה שהעביר מאיר שטרית, פטרונו הגדול של המאגר הביומטרי, לקהל סטודנטים ירושלמי לפני כמה שבועות, הודה חבר הכנסת כי המאגר הביומטרי עלול להיפרץ.
“אבל למה שמישהו ירצה לפרוץ אותו?”, שאל.
פרשת החיסול בדובאי וגניבת הזהות
של אזרחים תמימים בידי המדינה - עונה לו על השאלה.
המאגר שעומד להיות מוקם כאן, שאושר כחלק מחוק אמצעי זיהוי ביומטריים בתעודות ומסמכי נסיעה,
יכלול (אם יאושר סופית אחרי תום תקופת הניסוי) את טביעות האצבעות ותמונות הפנים של כלל אזרחי ישראל.
בסיקור הנרחב שהענקנו כאן
למאגר ולסערה הציבורית שנוצרה סביבו, כינינו אותו לא פעם "מאגר טביעות האצבע", כדי לפשט את הדברים עבור מי שהמילה
| עוד בנושא |
|
| מאגר טביעות אצבע - סכנה לביטחון המדינה / פרופ' אלי ביהם |
|
פרופסור אלי ביהם, דיקן הפקולטה למדעי המחשב בטכניון ומחותמי "מכתב המדענים", כותב ל-ynet ומסביר: מדוע מאגר טביעות אצבע ותווי פנים הוא אסון - לאזרחים ולביטחון המדינה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
"ביומטרי" אינה אומרת לו דבר. אך תמונות הפנים הן חלק לא פחות בעייתי – ביכולתן לאפשר זיהוי של כל ישראלי הנמצא במאגר, בכל מקום, בכל מצב.
מי שעקב אחרי סיקור הפרשה ומה שפורסם, יודע שמשטרת דובאי בבואה לפענח את הרצח, עשתה בין השאר שימוש בניתוח סרטים ממצלמות אבטחה, והשוואתם למאגרי תמונות.
זו היא גם הסיבה האמיתית להקמת המאגר הביומטרי בישראל – כדי שלמשטרה תהיה אפשרות לזהות כל אחד רק על פי תצלום פניו, לכאורה כדי לסייע בפתירת פשעים. האמנם?
בניגוד לתמונות אחרות, צילום הפנים שיהיה חלק מהמאגר הביומטרי כשמו כן הוא: ביו-מטרי. זיהוי באמצעות מדידה של תווי הפנים – שמסוגלים לזהותך גם אם גידלת שפם, זקן או שמת פאה ומשקפיים. צילום ביומטרי לא מושפע משינויי הגיל.
התעקשותם הבלתי מובנת של פקידי משרד הפנים, ממשלת ישראל ומאיר שטרית להקים את המאגר, הוא אסון לביטחון המדינה, וימנע בעתיד ביצוע של פעולות כמו זו בדובאי - מבלי שבחורינו הטובים יתפסו.
ישראל, 2040. רון גל (שם בדוי), לוחם בקבע ביחידה מובחרת, מושאל ליחידת "כידון" של המוסד, אותה יחידה שלטענת פרסומים זרים, הייתה אחראית לחיסול בדובאי ב-2010.
הוא מצורף לצוות שמשימתו היא ניסיון חיסול של מנהיגה המזדקן של איראן, מחמוד אחמדינג'אד. הרודן הזקן אמנם לא השתמש ביכולת הגרעינית של ארצו,
| ניסיון החיסול של אחמדינג'אד נכשל. ארכיון (צילום: AFP) |
גל הוא חלק מהחוליה שאמורה להחדיר לגופו של אחמדיניג'אד תחמושת ביולוגית מיוחדת, שתסיים את חייו של המטורף באלגנטיות, בלי לעורר חשד, ותמנע פגיעה קשה נוספת בישראל.
אך שירות הביטחון האיראני כבר עוקב כמה ימים אחרי ה"תייר" הבריטי המסתובב בטהרן, ומעשיו נראים חשודים. הם מצלמים אותו בחשאי, ומעבירים את תמונתו לסוכן איראני שהצליח להסתנן לשורות משטרת ישראל, כשוטר סיור פשוט בשם אלי כהן.
הסוכן האיראני, שכשוטר, לפי החוק שאושר ב-2009, יכול להעביר לזיהוי במאגר כל אדם אשר לא נושא עליו תעודת זהות (סעיף 7 לחוק) - פונה לרשות המידע הביומטרי שהוקמה במשרד הפנים דרך המוקד.
"רותי, עשי טובה. אני מעביר לך תמונה לזיהוי. עיכבתי כאן מישהו ואין לו תעודת זהות. את יכולה להריץ לי אותו במאגר?”
"כן, בטח, אלי. אין בעיה".
רותי, חיילת שירות חובה במשטרה, כבר מכירה את הנוהל. הפניה שלה לרשות המידע הביומטרי מתועדת במחשב, והיא פונה אליהם טלפונית.
פרטיו של רון גל, שכמו כולם הוציא תעודת זהות עוד בגיל 16, לא נמחקו מהמאגר (מאחר ולא גויס רשמית למוסד). הם נשלפים מיד, נמסרים לרותי והיא בתמימותה, מוסרת אותם לסוכן האיראני.
"רותי, תודה רבה".
"אלי כהן" ממהר לשלוח את התשובה למפעיליו בטהרן: מדובר באזרח ישראלי. במרחק אלפי קילומטרים מישראל, מבינים מהר מאוד שלא מדובר ב"תייר"
תמים מבריטניה.
רון גל נעצר בידי שירות הביטחון האיראני, ובעקבותיו נעצרים כל סוכני המוסד המשתתפים במבצע. לאחר משפט ראווה גדול ומתוקשר – הם כולם מוצאים להורג כמרגלים ישראלים.
ניסיון החיסול של אחמדינג'אד נכשל.
חבר הכנסת ושר הפנים לשעבר שטרית, בלהיטותו לחוקק את המאגר, עשה עבודה חקיקתית גרועה ומרושלת על חוק שהיה אמור להביא רק טוב בדמות תעודות זהות חכמות.
סעיפי החוק אושרו בחופזה תוך שבועיים, בדיונים מרתוניים שדמו יותר לריצת ספרינט, ולרוב אושרו על ידי שטרית לבדו.
כפי שהדגמתי מעלה בתסריט הבדיוני אך בהחלט אפשרי, המאגר הביומטרי יסכן בעתיד בצורה חמורה את ביטחון מדינת ישראל. הוא מסכן אותנו גם עכשיו. אתם עדיין חושבים שהוא כה נחוץ וחיוני כפי ששטרית מנסה לטעון?
פרשת החיסול בדובאי, שסיבכה את ישראל בזירה הדיפלומטית, מעלה תהיות בקשר למאגר הביומטרי. פרשננו הצבאי רון בן ישי, עסק כאן בסוגיות הטכניות העולות מגניבת הזהות
– אך לטעמי השאלה האמיתית היא לא טכנית, כי אם מוסרית: אתם עדיין סומכים על המדינה?
אזרחים מוסרים את פרטיהם למרשם האוכלוסין לצרכי ניהול ענייני המדינה בתחומיה, ולא לצורך הפקת כיסוי לסוכני מוסד על אדמה זרה. זוהי בגידה מוחלטת של המדינה באמון שנותנים בה אזרחיה, שתשמור על זהותם, ולא תעשה בה שימוש לרעה.
מדינת ישראל, כך נראה, לא היססה לגנוב את אותה זהות, ולעשות שימוש בפרטים ממרשם האוכלוסין של אזרחים תמימים, כדי לחפות על פעולת חיסול חשאית של אחד מארגוני הביון שלה.
מוסרית, זוהי פעולה פסולה.
תחשבו כמה נוח יהיה למדינה עם מאגר ביומטרי: המוסד יוכל אפילו לבחור לעצמו אנשים שחזותם דומה לחזות הסוכנים, מתוך מאגר תמונות פנים באיכות גבוהה. כמה נוח. החוק הגרוע של שטרית אגב, מאפשר זאת ובקלות.
אם שיטת הכיסוי הזו תחזור על עצמה בעתיד, הפעם יהיה מדובר בתמונת פנים המנותחת באופן מדיד ומדויק ובלתי ניתנת לזיוף - לך תוכיח שאתה זה לא אתה.
במדינות בחו"ל (שגם כבר עושות שימוש בדרכונים וזיהוי ביומטריים) הם כבר לא רק "יעוכבו", כפי שמסביר בן ישי. אזרחים ישראלים תמימים יכלאו ויוסגרו בעוון רצח, לפי בקשת האינטרפול.
ועכשיו לך תסביר לשופט במדינה זרה, שהמדינה שלך בגדה באמונך, והשתמשה בתמונה שלך בלי רשותך. ואתה רק רצית לטייל בעולם ולחזור הביתה בשלום.
כיום, המאגר הביומטרי הוא עדיין "התנדבותי", לכאורה וטרם הוקם. חשבו טוב טוב אם ברצונכם לתת למדינה תמונה למאגר.
ניב ליליאן הוא עורך ערוץ המחשבים
|
