משרד ההסברה לא מתמודד עם הרשת / דעה

והנה, יש מי שחושב שלישראל יש גם סיבות להתגאות קצת פחות במעשיה, ולא צריך להסתיר המגרעות שלנו או המחלוקות שקיימות בתוך העם. כאלה הקיימות בכל מדינה מערבית, כולל ארצות הברית, מנהיגת העולם החופשי.

כן, אנחנו לא מושלמים. אז במקביל קם לו אתר המכנה עצמו "מיניסטריון האמת", והוא ביקש "להציג תמונה אחרת, מלאה יותר, של הנושאים בהם דנה ההסברה הישראלית בימינו".

האתר מקשר לתכנים שמציגים את ישראל באור פחות חיובי. ומה עשו במשרד ההסברה בתגובה? איימו שילכו למשטרה. לא פחות.

במשרד העריכו כי פלסטינים או גורמי שמאל קיצוני עומדים מאחורי האתר המתחזה. באמת סכנה לביטחון, שמצריכה את שוטריה העמוסים של משטרת ישראל. או לפחות מחשב פעיל ודפדפן בו ניתן לבצע חיפוש, ולמצוא את בעל האתר.

בעל האתר היה יכול להסתתר, לו היה רוצה (אגב, הוא לא), ובכל מקרה מפעיל האתר וזהותו הוא לא הבעיה כאן.

מדינת ישראל הודיעה לאחרונה כי היא מגייסת מומחים לתקשורת חדשה, שירכזו את כל ההסברה ברשת - מה שנעשה עד כה בעימותים האחרונים, בצורה של יוזמות עצמאיות ממשלתיות ואזרחיות. זהו צעד מבורך מאוד, לרכז את הפעילות אצל גורם אחד, אך חבל שעד שיגוייסו אותם מומחים, הממשלה לא מקשיבה לעצות של עצמה.

הסברה? אולי היסטריה

"הקמת האתר המתחזה לאתר הממשלתי הרשמי, היא ההוכחה החותכת לכל אותם סקפטיים שטענו שאין בו צורך. זו בדיוק אחת הסיבות שלשמן הוא הוקם - לתת מענה הולם לאנטי-ישראלים ולמשמיצי ישראל - גם באמצעות המדיה החדשה", אמר יולי אדלשטיין, שר התפוצות וההסברה.

אם כך, דווקא תגובה של פניה לרשויות החוק מעידה יותר מכל על היסטריה וחוסר יכולת להתמודד עם האינטרנט. אם האתר הוקם לשם הסברה למה צריך להפעיל את רשויות החוק במקום להשתמש באותם כלים ולהמשיך להסביר ולספק טיעונים שכנגד? למה לטמון את הראש בחול ולהתעלם מהנושאים שהאתר החלופי מציג?

אי אפשר לסגור כל אתר שקם בעולם, ואי אפשר לסתום לאנשים את הפה, רק כי הם חושבים אחרת, ואפילו הם טועים. בדיוק לשם כך, בדיוק כפי שאומר אדלשטיין, ישנה הסברה. מה יעשה ישראלי שיתקל בחו"ל בטענות נגד ישראל בנושא הסכסכוך הפלסטיני? ילך למשטרה המקומית כמו אדלשטיין ויבקש לסתום פיות?

אי אפשר לשלוט באינטרנט

אי אפשר לשלוט על האינטרנט. אי אפשר לשלוט על אתרים ישראלים, ובטח שלא על אתרים בחו"ל. סגירה של אתר אחד רק תגרום לחדשים לצוץ במקומם. ואם לא באתרים, אז בטוויטר, בפייסבוק, בבלוגים, בטוקבקים, ביוטיוב ובכל מקום אפשרי.

אפשר להתווכח על הלגיטימיות של האתר, על התכנים שבו והשימוש בסמל המדינה. אפשר להתווכח גם על הטעם הטוב והלגיטימיות של האתרים שיבואו אחריו.

במקרה הספציפי הזה אין מדובר בהטעיה. האתר אמנם נראה דומה, והכתובת דומה, אך הוא ציין במפורש כי הוא לא אתר ההסברה וכי הוא מספק תוכן חלופי. סתימת פיות שכזו נגד האתר לא תוביל אותנו למקום חיובי.

כל התכנים באותו אתר "מתחזה" הגיעו מקישורים לאתרים חיצוניים - חלקם מדיווחים חדשותיים ודוחות של ארגונים בארץ. זו ההזדמנות לנתב את כל המשאבים שיש למשרד ההסברה, להשתמש באתר כבמה לדיון פתוח (ולא רק נתיב הסברה חד כיווני), ולענות לאנשים שפותחים אתרים באינטרנט, באמצעים ובזירה שהם מכירים - האינטרנט.

ברם, במדינה בה המחוקקים מנסים להילחם בסאטירה, אין זה מפתיע כי יורים בתותח משטרתי על יתוש אינטרנטי.