רופא: חוק המתות החסד מותיר רבים ללא מענה
חוק החולה הנוטה למות ממשיך לעורר הדים ומחלוקות: חולים סופניים ממשיכים לסבול מבלי שהחוק יוכל לסייע להם, ואפילו ההצעה לקנות רעל במרשם רופא - מותיר רבים מהם מחוץ לחסות החוק. פרופ' אבינועם רכס: "החוק הקיים משאיר לקונה גדולה". על המתות החסד בישראל
בשל הפרטים הטכניים המפורטים בחוק המתות החסד, ישנם חולים שאינם יכולים לבחור לסיים את חייהם: "ישנם למשל חולי לוקמיה או חולי סרטן ריאות סופניים שעברו כימותרפיה ומתייסרים ייסורים גדולים מאוד", מסביר רכס, "ואינם מחוברים למכשיר כלשהו, שניתן להפסיק אותו כדי לקצר את חייהם".
המחלוקות שמעורר סביבו החוק הן אמנם גדולות, אך שכיחות יישומו מעלה אף הוא תהיות. מחקר שנערך לאחרונה בבית החולים רמב"ם, למשל, העלה כי מחצית מהאחיות העובדות יותר מעשר שניים במקצוע כלל לא מכירות את לשון החוק. לדברי עורכות עורכות המחקר, חקיקת החוק לא הביאה לשינוי אמיתי בשטח.
ההצעה החדשה: קניית רעל
בימים אלו עובד ח"כ חיים אורון (מרצ) על הצעת חוק הקשורה גם היא לנושא המתות חסד ואמורה לענות על מקרים שעבורם חוק החולה הנוטה למות אינו
מספק מענה. לפי ההצעה של ח"כ אורון תתאפשר בישראל "מוות במרשם רופא". חולה סופני שסובל סבל רב יוכל לקבל מרשם רופא ולקנות בחסות החוק רעל, כדי שהרופא יזריק לו את החומר.
לאחרונה דנה הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בהצעת החוק המתגבשת של אורון והתקבלה החלטה לנקוט בשלב זה בעמדה נייטרלית. לדברי פרופ' רכס, החוק של ח"כ אורון בעייתי: "חולה שנמצא במצב של צמח יפול מחוץ לחוק של ח"כ אורון משום שאינו מסוגל לקנות בעצמו את הרעל", מסביר המומחה.
יש לציין כי חוק דומה כבר נהוג במדינות אורגון ומונטנה בארצות הברית ונדון במדינות רבות נוספות.
תנאי החוק: רצון מפורש למות
חוק החולה הנוטה למות שנכנס לתוקף בפועל בראשית 2007 נותן מענה בשני מקרים. האחד עבור אדם שסובל ממחלה חשוכת מרפא, אשר נותרו לו עד שישה חודשים לחיות, ושני עבור חולה שמספר מערכות בגופו חדלו מלתפקד והרופאים מעריכים שנותרו לו עד שבועיים לחיות.
יישום החוק מותנה בכך שהחולה הביע באופן מפורש את רצונו למות. לצורך כך הקים משרד הבריאות מאגר שבו נשמרים טפסים ובהן הנחיות מקדימות. מדובר במאגר של אלפים בודדים של טפסים. בנוסף, עמותת ליל"ך מחזיקה במאגר דומה שבו כ-15 אלף טופסי הנחיות מקדימות.
אם אדם אינו מסוגל להביע דעה, תיעשה ההמתה לפי הנחיות אלו. אם אין הנחיות שכאלה, יהיה צורך בהצהרה על רצונו מצד אדם קרוב או אפוטרופוס. עוד קובע החוק כי ילד או נער מתחת לגיל 17 ייוצג על-ידי הוריו בסוגיות של המתת חסד.
החוק אוסר על ניתוק חולה ממכונת הנשמה, אך מגדיר כי אדם יכול לסרב לקבל טיפול מאריך חיים. עם זאת החוק מאפשר לא לחדש פעילות מחזורית של מכשיר הנשמה או קוצב לב על ידי "טיימר" מיוחד. למרות שהחוק אושר בכנסת כבר לפני כחמש שנים, הטיימר עדיין לא הוכנס לשימוש; וכך, חולה שהשאיר הנחיות מקדימות לפיהן הוא מעוניין לשים קץ לחייו כשיהפוך לחולה סופני, לא יכול לעשות כן מרגע שחובר למכונת ההנשמה.
בימים אלו מתחיל בהדסה עין כרם ובשערי צדק ניסוי בטיימר, לקראת הכנסתו לשימוש.
משרד הבריאות אינו אוסף נתונים לגבי מספר האנשים שחתמו על הנחיות מקדימות וסיימו את חייהם בסיוע החוק. ד"ר מרדכי הלפרין, הממונה על האתיקה הרפואית במשרד הבריאות ועל יישום חוק החולה הנוטה למות, העריך בעבר בראיון ל-ynet כי "עשרות אם לא מאות אנשים השתמשו בסעיפי החוק כדי למנוע הארכת סבל בסוף החיים".
לפנייה לכתב/ת 
