שבע שנים חלפו מאז יצא "מתנה משמיים", סרטו האחרון של דובר קוסאשווילי, שבתחילת העשור הקודם נחשב לאחד היוצרים המבטיחים ביותר של הקולנוע הישראלי. השנה הוא עתיד להתנתק מהנישה של דרמה משפחתית-עדתית עם "התגנבות יחידים", שצולם בשנה שעברה ומבוסס על ספרו עטור השבחים של יהושע קנז מ-1986.
צילום: עידן הובל עריכה: ליאור ברמן |
| שיחה עם קוסאשווילי על סט סרטו החדש (צילום: עידן הובל, עריכה: ליאור ברמן) |
העלילה מתרחשת בבסיס טירונים של חיילים בעלי כושר לקוי בישראל של שנות ה-50, כשעל העיבוד הקולנועי לספר עב הכרס חתומים קוסאשווילי וראובן הקר. הקאסט צעיר יחסית, ומורכב משחקנים שלא הופיעו תדירות על המסך הגדול - ביניהם עוז זהבי, אלון לוי, רונה לי שמעון, ליאל דניר ומיכאל אלוני.
לגבי סיכוייו של קוסאשווילי להפוך לנציג הבא של ישראל על השטיח האדום בלוס אנג'לס - ובכן, במקרה זה קשה להתעלם מהפוליטיקה שמלווה את הצבעות האקדמיה הישראלית לקולנוע: קשה להאמין שחברי האקדמיה ימהרו לשכוח את התבטאויותיו הלא ממש מחמיאות
של הבמאי על הקולנוע הישראלי רק לפני חודשים ספורים, מה שבוודאי לא יעזור בבוא העת לסמן את הסרט והבמאי המצטיינים של השנה.
אחרי שסיפק שניים מהסרטים הישראליים המצליחים ביותר של העשור האחרון ("סוף העולם שמאלה" ו"הסודות"), הבמאי והתסריטאי אבי נשר חוזר עם "פעם הייתי" (זהו שמו הסופי של הסרט, שקודם לכן לווה בשמות הזמניים "גמדים" ו"שיעור באהבה"), סיפור על אהבה והתבגרות בחיפה של סוף שנות ה-60, שמלווה מפגש של נער מתבגר עם תושביה הצבעוניים של העיר התחתית.
צילום: רועי גזית, עריכה: רונה פפר |
| ביקור בסט הצילומים של "פעם הייתי" (צילום: רועי גזית, עריכה: רונה פפר) |
סרטו של נשר מצויד בקאסט מפואר של שחקנים, ביניהם אדיר מילר, דרור קרן, מיה דגן, דב נבון, אלי יצפאן וירדן בר כוכבא. זאת, לצד האווירה הנוסטלגית (שכוחה על הקהל הוכח לא פעם ולא פעמיים) וסיפור הרקע הקטן והמסקרן על בית הקולנוע שניהלו שבעה אחים ואחיות נמוכי קומה, ככל הנראה יסייעו לסרטו של נשר לרשום הצלחה קופתית לא מבוטלת.
בכל הקשור לפרסי אופיר, המצב הרבה פחות ברור: נשר, כזכור, אינו בדיוק יקיר האקדמיה: ב-2004, סרטו "סוף העולם שמאלה", שזכה להצלחה מסחררת בקרב הצופים, כלל לא זכה להתמודד על פרס אופיר לסרט הטוב ביותר, החלטה שהובילה לדיון סוער למדי על הנתק בין הקהל לבין חברי האקדמיה.
באופן דומה, סרטו "הסודות" מ-2007, גם שובר קופות במונחים מקומיים, זכה אמנם לתשע מועמדויות בטקס פרסי אופיר באותה שנה - אך לא בקטגוריות הבימוי והסרט. האם הפעם סרטו של נשר יצליח לכבוש לא רק את הצופים אלא גם את חברי האקדמיה? התשובות בקיץ הקרוב.
גם אם "זוהי סדום" לא בדיוק קורץ מהחומרים מהם עשויים סרטים עטורי פרסים, זהו ללא ספק אחד הפרויקטים המסקרנים ביותר שצפויים לצאת במהלך החודשים הקרובים. מדובר בקומדיה פרועה מבית היוצר של אנשי "ארץ נהדרת", עם נבחרת הכוכבים של תוכנית הבידור בתפקידים הראשיים (לצד מוטי קירשנבאום). הסיפור, אם לא הבנתם מהשם, מלווה את ימיה האחרונים של עיר החטאים המקראית. גם בפרויקט זה מעורב אבי נשר, שסייע בעריכת התסריט שכתבו שגב ושות'.
כוכבי "ארץ נהדרת". להיט גם על המסך הגדול? (צילום: אלדד רפאלי)
בתעשיית הקולנוע המקומית, שבה רוב הסרטים נופלים על הספקטרום הצר שבין דרמה קומית לדרמה פחות קומית, "זוהי סדום" הוא עוף מוזר - פרודיה, שלפחות על פי הפרסומים עד כה, לא ממש מנסה לאמץ איזושהי יומרה ריאליסטית ורצינית.
הפופולריות האדירה של הסדרה וכוכביה בוודאי יהפכו את "זוהי סדום" לאחד הסרטים המצליחים של השנה, אם לא המצליח ביותר. עם זאת, סביר להניח שסרט מסוג זה לא יככב בטקס פרסי האקדמיה, שם הנטייה עד כה היתה להעדיף יצירות כבדות ראש.
כבר שנים ארוכות שהבמאי ניר ברגמן מדבר ושוקד על עיבוד קולנועי לספרו המצליח של דויד גרוסמן, "ספר הדקדוק הפנימי". "כבר שנתיים שאני מעבד את הסיפור לתסריט, והלוואי שכבר אוכל להרגיש שאפשר להפוך את התסריט לסרט", הוא כתב ב-2007 ל-ynet במדור "ספרים על הסכין".
בדצמבר האחרון, צילומי הסרט יצאו לדרכם סוף סוף, ובמהלך השנה הקרובה, יש לשער, הוא גם ייצא מחדרי העריכה ויפקוד את בתי הקולנוע. הסרט מספר על שלוש שנים בחייו של ילד בן עשר, בן להורים ניצולי שואה, שהתפתחותו הפיזית מעוכבת.
זהו סרטו הראשון של ברגמן מאז "כנפיים שבורות", שיצא ב-2002, זכה להצלחה מרשימה וגרף תשעה פרסי אופיר, כולל הפרס לסרט הטוב ביותר. מאז, התמקד הבמאי והתסריטאי המוערך בעבודה טלוויזיונית ("מעורב ירושלמי", "בטיפול", "להוציא את הכלב" ולאחרונה "מגדלים באוויר"). כעת, עם טקסט של סופר מוערך כבסיס עלילתי והיות הבמאי חביב האקדמיה עוד מימי "כנפיים שבורות", ייתכן מאוד ששוב נראה את ברגמן מככב על הבמה בעת חלוקת הפרסים.
עיבוד של ערן ריקליס והתסריטאי נוח סטולמן ("אדם בן כלב") לספרו של א.ב. יהושע, "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש". ריקליס, שבשנים האחרונות עסק בעיקר בסכסוך הישראלי-פלסטיני ("הכלה הסורית", "עץ לימון"), מביא הפעם סיפור אנושי על מסעו של אדם אחד מירושלים אל מחוזותיה הנידחים של סיביר, בעקבות מותה בפיגוע של אישה כבת ארבעים שמעולם לא הכיר.
אלפי ואיווניר בחזרות לקראת הצילומים (צילום: ורד אדיר)
בתפקידים הראשיים מככבים מארק איווניר, גילה אלמגור וגורי אלפי, והצילומים התקיימו בסתיו האחרון בירושלים וברומניה. ריקליס הוא במאי מיומן שזוכה לכבוד רב בארץ ובעולם: סרטו "הכלה הסורית" היה מועמד בזמנו לשבעה פרסי אופיר, וסרטו הקודם "עץ לימון" זכה לפני כשנתיים
בפרס חביב הקהל במסגרת פנורמה היוקרתית של פסטיבל ברלין (אך לא זכה להתמודד מול "ואלס עם באשיר" על פרס אופיר לסרט הטוב ביותר). אבל אולי דווקא פרידתו מהעיסוק המובהק במתחים פוליטיים תסייע לריקליס בקרב מצביעי האקדמיה.
סרטו הראשון באורך מלא של איתן צור, אחד מבמאי הטלוויזיה המוערכים והמצליחים ביותר שידעה התעשייה המקומית (בין היתר, ניתן לציין
את תוכנית הסאטירה "החמישייה הקאמרית", סדרת הדרמה עטורת השבחים "הבורגנים" והקומדיה המוזיקלית "רד בנד"). עתה, כאמור, צור עושה את המעבר למסך הגדול עם "התפרצות X", המבוסס על ספרה של עדנה מזי"א. יותר משנה כבר חלפה מאז נערכו צילומי הסרט, אולם עד כה הוא טרם עשה את דרכו לבתי הקולנוע
במרכז הסרט פרופסור בגיל העמידה (יוסי פולק) שמגלה כי לאשתו הצעירה יש מאהב, ותגובתו הקיצונית לגילוי מאלצת אותו להתמודד עם תוצאות קשות. אם אכן ייצא הסרט בחודשים הקרובים, מעניין יהיה לראות כיצד ישפיע המעבר למסך הגדול על עבודת הבימוי המדויקת של צור, כפי שנראתה בסדרות הרבות בהן לקח חלק.
