היישוב חריש עלה השבוע לכותרות.
ספק עיירת פיתוח שלא פותחה, ספק אנדרטה נטושה לחיזוק האחיזה היהודית בוואדי ערה. כוונה טובה שהצמיחה קוצים ודרדרים עקב חוסר עניין לציבור.
החלטת הממשלה
לאשר במקום בניית פרויקטים לאוכלוסיה חרדית, החישה את תושבי האזור, ערבים ויהודים, לפתוח במלחמה. שני המחנות שבימים כתיקונם מנהלים ביניהם קרבות עקובי דם על ציוד חקלאי גנוב, החליטו בצעד נדיר לאחד כוחות במלחמה נגד האויב החדש - החרדים.
המפגן דל המשתתפים והמרובה בשלטים נראה בעיניי מגוחך להפליא. בעיקר כי הספקתי להכיר מקרוב את המציאות שמאחורי הסיסמאות. סביבת מגורים עלובה בת רחוב אחד, כישלון מהדהד למתכנני משרד הפנים, אי שם בעשור הקודם.
לפני כשלוש שנים ביקרתי במקום במסגרת כתבה לעיתון החרדי "בקהילה". לאחר שציפור קטנה במשרד הפנים לחשה באוזני כי חריש "סומנה" כעיר החרדית הבאה. עוד בימים שאריאל אטיאס היה עמוק בענייני אנטנות וקישוריות, שם כבר ייעדו את הרחוב באמצע השממה, כאופציה לדיור חרדי.
לא שבמשרד הפנים יושבים "מחבקי חרדים". אך המציאות שהצטיירה בשיחה עם קודקודי המשרד הייתה של כישלון חרוץ. פרויקט אחרי פרויקט, שיקום אחרי שיקום שנחלו מפלה. ואחרי שהחולה האורבנית ממשיכה לגסוס הסכימו הרופאים להשתיל בה את חרדים כמוצא אחרון.
אז מה כן יש בחריש? יש חמולה ערבית מייד-אין-לוד שאחרי סכסוך דמים עם בני חמולה אחרת הוגלתה לישוב. יש משת"פים שהמדינה בחרה למקם שם. יש עולים ותיקים-חדשים. יש מכולת-קיוסק. ויש גרעין תורני דתי שמנהל אף הוא מערכה משלו על ציביון המקום.
מאז אותו ביקור חזרתי למקום פעמיים כתחנת עצירה בדרך לצפון. שום דבר לא השתנה והרחוב נותר מוקף בכבישים שמוליכים לשום מקום. אבל גם "בשום מקום" אי אפשר לשכן חרדים.
בירושלים, ובכל עיר קיימת אחרת, צעירים חרדים לא יכולים להתגורר מבלי לגרור שכונות שלמות לנהל נגדם מלחמת חורמה על "הכיבוש". בביתר עילית ובמודיעין עילית אי אפשר לבנות כי יש הקפאה. ראשי ערים ברחבי הארץ שהוצע להם להקים הרחבות לטובת זוגות צעירים חרדים אמרו יפה לא.
גם עיר-"חור" תאומה בשם כסיף, שאמורה לקום בדרום מרגיזה את הבדואים ואת הסביבתיים בערד. ואם בארזי רמת אביב אומרים בלי להתבלבל "חרדים החוצה", מה יאמרו חמולות חריש ושוכני פחוני תל ערד?
כי בינינו, זה לא באמת הסביבה. מאחר שיש מספיק מקום להקמת מאות יחידות דיור לפני שיצטרכו
להוריד ולו עץ אחד שמתחבא בשדה הקוצים הזה. וגם "המעשיים" שמציעים להקים שכונת וילות חילונית (כאילו שלא ניסו לעשות את זה קודם), יקבלו אור ירוק. כי אף אחד לא ימחה נגד חילונים המשתמשים באדמות המדינה לטובת הבזבוז המשווע של בניה צמודת קרקע.
דווקא המאבק הפתטי בחריש הוא טריגר טוב לראות את פניה של החברה הישראלית. זו שמוחה כנגד העולם כולו על אנטישמיות ושנאת יהודים. ומראה בעצמה גילויי "שנאת האחר", כלפי יהודים שנראים יהודים ברחובות עריה. כי אנטישמים ואנטי-חרדים, זה למרבה הצער עניין פעוט של סמנטיקה, התעמולה זהה.
אם נשים את הדברים על השולחן, בשום מקום "לא טוב" שחרדים יגורו. בכל עיר ואתר ימצא התירוץ להגיד להם תתחפפו מכאן. רק צריך לעטוף את זה יפה יפה במילים מסוות כמו: "שינוי דמוגרפי", "קונפליקט תרבותי" ו"סכנה סביבתית בהקמת יישוב חדש"- וזהו זה.
והחרדים? הם יכולים לגור בים.
