הממלכה המפולגת: בריטניה ערב מהפך
אזרחי בריטניה ילכו מחר לקלפיות כדי לבחור פרלמנט חדש. דיוויד קמרון מקווה להיכנס ללשכת ראש הממשלה, ניק קלג מנסה לשמור על המומנטום וגורדון בראון בעיקר מתפלל לנס. מי ינצח? מה צפוי ביום שאחרי? ואיך זה ישפיע על ישראל?
בריטניה בוחרת - הכותרות האחרונות ב-ynet:
- הלייבור רומז: הצבעה לקלג תחסום את קמרון
- מאבק בלייבור: מיליבנד יירש את בראון?
- גם העיתונות הבריטית נגד בראון
- ראש הממשלה במשבר? בלייר מסייר
ההכרעה שעומדת בפני הבוחר הבריטי היא בין מפלגת הלייבור, בראשות גורדון בראון, הנמצאת בשלטון זה 13 שנים, לבין מנהיג השמרנים קמרון ומנהיג הליברל-דקמורטים ניק קלג. אם הסקרים הרבים יתאמתו, תהיה זו הפעם הראשונה מאז שנות ה-70 שאף מפלגה לא תזכה לרוב של 50 אחוזים ומעלה בבחירות.
הלייבור צפויה לספוג מפלה קשה בבחירות, בעוד קמרון אמנם מוביל בסקרים אבל גם הוא לא צפוי לזכות ברוב מוחץ. קלג מסתמן כמי שיגיע למקום השני וייתכן שאף הראשון במספר הקולות במדינה, אולם בגלל שיטת הבחירות המחוזית הנהוגה בבריטניה הוא עשוי להתעורר ביום שישי באותה נקודה שבה התחיל: מנהיג המפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט.
לפי השיטה הבריטית, מפלגה חייבת לזכות ברוב המחוזות ולא ברוב הקולות במדינה כדי לנצח. במצב כזה יכולה מפלגה להתברג למקום השני בכל מחוז אפשרי, אך עדיין לא לזכות במושב אחד בפרלמנט. הליברל-דמוקרטים הם המפסידים הגדולים מהשיטה: סקרים שניבאו להם 30 אחוזי תמיכה גם ציינו שהם יקבלו רק 15 אחוזים מהמושבים בפרלמנט. הלייבור, לעומת זאת, במצב ההפוך ומסתמן שתישאר המפלגה השנייה בגודלה.
משתיים יוצאות שלוש
בריטניה אינה ידועה בפוליטיקה ססגונית ובמרוצים מרתקים כמו בעלת בריתה בצדו השני של האוקיאנוס, אך מערכת הבחירות הנוכחית הציתה התעניינות מחודשת בקרב הבוחרים. תחושת המיאוס משתי המפלגות הגדולות בקרב הציבור הבריטי היתה קרקע נוחה לקלג, שהצליח במידה רבה למתג עצמו כאלטרנטיבה לקמרון ולבראון.
הקמפיין הקצר כלל את העימותים הטלוויזיוניים הראשונים בבריטניה, וההשפעה היתה אדירה. העימות הראשון הפך את ניק קלג ממנהיג מפלגה קטנה למועמד פוטנציאלי לראשות הממשלה. מאז העימות ההוא זכו מועמדי מפלגתו של קלג לזינוק בסקרים והליברל-דמוקרטים צפויים להכפיל את כוחם.
אד פורדהם הליברל-דמוקרטי אולי מבטא יותר מכל את השינוי הצפוי להתחולל במפה הפוליטית בבריטניה. הוא מתמודד במחוז הבחירה של המפסטד וקילבורן שבבירה לונדון, ויריבתו העיקרית היא גלנדה ג'קסון מהלייבור, המייצגת את המחוז בפרלמנט מאז 1992. זו למעשה מערכת הבחירות הראשונה המציבה איום ממשי על ניצחונה, כאשר הטוען לכתר אינו שמרן, אלא דווקא נציג הליברל-דמוקרטים. 
| גורדון בראון | דיוויד קמרון | ניק קלג | |
| גיל | 59 | 43 | 43 |
| מצב משפחתי | נשוי לשרה, שלושה ילדים (אחת מתה) | נשוי לסמנתה, שלושה ילדים (אחד מת) ואחד נוסף בדרך | נשוי למרים, שלושה ילדים |
| השכלה | דוקטורט בהיסטוריה | תואר ראשון בפילוסופיה וכלכלה | תואר שני בפילוסופיה פוליטית |
| דת | חבר בכנסייה הסקוטית, בן לכומר | חבר בכנסייה האנגליקנית | אתאיסט |
| קריירה פוליטית | ראש הממשלה, חבר פרלמנט מאז 1983 | חבר פרלמנט מאז 2001, מנהיג האופוזיציה מאז 2005 | חבר פרלמנט מאז 2005, לשעבר חבר בפרלמנט האירופי |
| מדיניות פנים | הציב את החינוך בלב הקמפיין, הבטיח להמשיך הרפורמה במערכת הבריאות | תומך בקיצוץ במסים, מתנגד להרחבת מדינת הרווחה | תמך בהצטרפות למטבע האירו, קורא לשינוי שיטת הבחירות |
| מדיניות חוץ | תמך במלחמה בעיראק, התנגד למשאל-עם על החוקה האירופית | קורא לצמצם השפעת האיחוד האירופי, ולהגביר השיתוף הפעולה עם ארה"ב, סין והודו | תומך בהתקרבות לאירופה, קרא להפסיק מכירת נשק לישראל וכינה המלחמה בעיראק "לא חוקית" |
| תחזית | מקום שלישי ברמה הארצית, שני במספר המושבים | מקום ראשון ברמה הארצית, ראשון במספר המושבים | מקום שני ברמה הארצית, שלישי במספר המושבים |
בשיחה עם ynet ביטא פורדהם את השינוי המתחולל בפוליטיקה המקומית ואת התאוצה שצברה מפלגתו. "אנחנו ניגשים לבחירות במטרה להיות מפלגת השלטון", אמר פורדהם בהתייחס לאפשרות להקים קואליציה עם הלייבור או השמרנים. "אם נגיע למקום הראשון או השני ולא נזכה לרוב, אז המפלגה המובילה תצטרך לצאת לקראתנו".
ראש בראש בראש
התהפוכות הפוליטיות של הקמפיין הנוכחי הותירו את הבריטים במתח, מאחר שקשה להעריך איזו מפלגה תקים את הממשלה. התרחיש הסביר ביותר כיום הוא ממשלה שמרנית בשיתוף הליברל-דמוקרטים או ממשלת מיעוט שמרנית. אולם הליברל-דמוקרטים יוכלו גם לחבור ללייבור כדי להקים ממשלת משותפת.
דיוויד קמרון (43), בן למשפחה אמידה ובוגר בית הספר היוקרתי "איטון", מכהן בפרלמנט זה תשע שנים בלבד. הוא הצטרף למפלגה השמרנית בעת שמרגרט תאצ'ר עמדה בראשה, אך אינו בדיוק יורשה הרוחני. קמרון מתאר את עצמו כמעריץ של תאצ'ר, אך באותה נשימה סבור שהוא "שמרן ליברלי". הוא אינו ידוע כאידיאולוג שמרן, אלא כפוליטיקאי פרגמטי הבוחן כל מקרה לגופו.
גם ניק קלג (43) מגיע מרקע מיוחס, וגם הוא מכהן בפרלמנט תקופה קצרה יחסית - חמש שנים. אחרי שנתיים בפרלמנט הוא נבחר להנהיג את הליברל-דמוקרטים, ומאז קידם שורת יוזמות שטשטשו את ההבחנה בין ימין לשמאל. למשל, הוא דגל בהורדת המסים אך קרא לזנוח תוכניות ביטחוניות יקרות, כמו מטוס הקרב "יורו פייטר". הצעתו העיקרית במערכת הבחירות היא לשנות את שיטת הבחירות לקראת ייצוג הולם של דעת-הקהל הארצית.
ראש הממשלה, גורדון בראון (59), הוא דמות מוכרת בפוליטיקה הבריטית במשך שנים ארוכות. הוא כיהן כשר האוצר בממשלתו של טוני בלייר, והצליח ללחוץ עליו לפרוש מתפקידו כדי להיכנס לנעליו. מאז השבעתו ב-2007 חלה ירידה מתמדת בתמיכה בלייבור, ובראון התקשה לזכות באהדת הציבור. פליטת הפה בשבוע שעבר, שבה כינה אשה "גזענית", נתפסה כמסמר האחרון בארונו הפוליטי.
מלונדון לירושלים
הבחירות בבריטניה הן לכאורה הליך דמוקרטי פנימי, אך תהיה להן השפעה רבה גם על מדינות אחרות, כמו 26 החברות האחרות באיחוד האירופי ואף ישראל. עמדתו של בראון ידועה ומוכרת: ממשלתו היא בין מובילי היוזמה להטיל סנקציות על איראן והיא גם ניסתה (וטרם הצליחה) לשנות את החוק המתיר לעצור אזרחים החשודים בפשעים מחוץ לשטחי בריטניה ואשר כמעט הביא למעצרה של ציפי לבני.
עמדת השמרנים ביחס לישראל אינה אחידה, והמפלגה היא זו שלחצה על בראון לנזוף בשגריר רון פרושאור אחרי השימוש בדרכונים בריטים בחיסול בכיר חמאס מחמוד אל-מבחוח. קמרון עצמו נחשב לפרו-ישראלי, נוהג להצהיר בכל הזדמנות שהוא "ידיד אמת" של המדינה היהודית ובעבר כינה עצמו "ציוני בריטי". אולם מטרתו המוצהרת להתקרב לממשל האמריקני צפויה להציב אותו בחזית אחת עם הנשיא ברק אובמה במאמץ ללחוץ על ישראל להפסקת הבנייה בהתנחלויות.
המפנה הגדול ביותר ביחס לישראל יכול להתרחש אם הליברל-דמוקרטים, כצפוי, ייקחו חלק בממשלה הבאה. קלג הוא מבקר תקיף של מדיניות ישראל, שבמהלך מבצע "עופרת יצוקה" האשים את ממשלת אולמרט בהפיכת רצועת עזה לכלא ענק וחיי הפלסטינים ל"חלום בלהות". במאמר דעה שפרסם ב"גרדיאן" הוא אף קרא להפסיק מכירת כלי נשק לישראל.
אולם פורדהם, מקורב לקלג וחברו הוותיק, התעקש בשיחה עם ynet שהליברל-דמוקרטים לא יובילו שינוי מדיניות גדול במזרח התיכון. הוא דחה את האפשרות שמפלגתו תכיר בהכרזה פלסטינית חד-צדדית לעצמאות והבטיח
להמשיך לפעול למען ביטול חוק מעצר הזרים. "אני בטוח שנוכל לקדם חקיקה שתגן על ישראלים המבקרים במדינה", אמר פורדהם. "זו שערורייה שנטפלים כך לישראל. זה תעלול פוליטי לא הוגן וזה פסול".
עם זאת, פורדהם עדיין מבטיח להפעיל לחץ על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כדי להביא להפסקת הבנייה במזרח ירושלים ולקדם הסכם שלום. "אנחנו ידידים טובים וחזקים של ישראל, אבל כמה מפעולותיו של ביבי נראות לנו פרובוקטיביות. אנחנו ידידים טובים המוכנים להשמיע את קולנו ולומר: 'חכו רגע, האם זה הדבר הנכון ביותר? האם זה מקדם את השלום ואת ישראל? ולעתים נראה שההתנחלויות אינן תורמות לתהליך השלום'".
לפנייה לכתב/ת 
