אליעזר היון רוצה להיות הילד שצועק ומגלה לכולם ש'המלך הוא עירום'; הוא קורא את המסמך ההיסטורי של רבני אמריקה ומתרשם
מאנושיותו, אבל רץ לספר לחבר'ה שלמרות
שזה נראה טוב ויפה, "היהדות מעולם לא קיבלה, ולעולם לא תקבל התנהגות הומוסקסואלית".
מי שמך, אליעזר היון, לדבר בשם היהדות ולפסוק קביעות הלכתיות מעין אלו? האם ניסית אי פעם להיכנס לעובי הקורה ולדרוש בעיון את סוגיית 'משכב זכר'? או שהסתפקת, כמו מרזל ובן-גביר, בקריאה שטחית ומוטה של הפסוק המוכר?
ובכן, המלך אולי עירום כרגע, אבל הוא יכול ללבוש בקלות את גלימת המלכות שלו ולפתור את העניין. הילד, לעומתו, יזדקק לעוד כמה שנים טובות, עד שיגדל ויהיה ראוי לתבוע את הכתר.
תורת ישראל, להזכירך, בנויה מתורה-שבכתב, אך גם מתורה שבעל-פה. רק השבוע חגגנו את ט"ו באב - חג המציין את כוחם של חכמי ישראל לעקור דברי תורה ולהתיר איסורים מפורשים כגון זו המצווה "אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים" ולא לבני שבטים אחרים.
מעמד הר סיני לא היה אירוע חד-פעמי. המעמד הזה ממשיך עד היום. דרך עיון רציני, העמקה ויצירת פסקי-הלכה חדשים, מקיימת ההלכה את ייעודה הקשה מנשוא – הפיכת התורה לתורת-חיים, כזו ה'הולכת' ואינה קופאת על שמריה. מכון 'צומת', למשל, הוקם על מנת למצוא פתרונות הלכתיים – ומפתיעים, יש להודות – גם למצבים בהם ייתכן חילול שבת; מכון פוע"ה הוקם, בין היתר, על מנת לסלול נתיבים חדשים בדיני אישות, ולעזור לבעיות עקרות ודומותיהן, ועוד.
ייחודה ויופיה של היהדות הוא בכך שאמונתנו בקב"ה לא נופלת מאמונתו בכוחנו אנו, ככתוב: "אשר ברא אלהים – לעשות". בריאת העולם טרם הסתיימה ובני האדם קיבלו את התפקיד של המשך כינונו מתוקף הציווי המקראי. חובה עלינו לסייע בתיקון העולם, בהפיכתו למקום "יפה ואנושי", בדיוק כפי שמנסה לעשות מסמך הרבנים המדובר.
ההומואים הדתיים לא "תולים ברבנים תקוות וציפיות" - הם חיים את חייהם באמונה ובטהרה, תוך קיום קשר אמיץ וישיר לקב"ה. ההומואים הדתיים – ויש המונים כאלה, מר היון - יוצאים מהארון מול בני משפחותיהם, בישיבות ובבתי הכנסת שלהם. ההומואים הדתיים נותנים פנים ושמות למילות הגנאי, כביכול, 'הומו' ו'לסבית', ובכך מפוגגים אט אט את השנאה וההומופוביה, זו אשר מאחוריה מסתתרים עד היום אנשי דת מפוחדים, הממלמלים שוב ושוב את מילות איסור 'משכב זכר'.
עיון יהודי, אמיץ ואוהב, שאיננו מושפע מרוחות נושבות של שנאת זרים, יגלה למעיין באיסור המפורש, דברים רבים ומפתיעים - מפתיעים עד כדי תהיה על עצם הרלוונטיות של האיסור הזה בימינו. לשם בירור יסודי שכזה דרוש רב גדול ורחב דעת, או פשוט אחד כזה שיגלה שבנו האהוב הוא הומו. כי ברגע שזה נוגע בך או באהוביך, הדו-שיח הקשה עם הקב"ה, והחיפוש הנואש אחר אמת רוחנית עמוקה ובסיסית מוביל למסקנה אחת חד משמעית וכה פשוטה: בורא העולם, הטוב והמיטיב, לעולם לא היה גוזר על בניו, בני ובנות הקהילה הגאה, אשר נבראו בצלמו, חיי בדידות ופרישות.
והאיסור המקראי? יש שדרשו שהוא מדבר על תקופה אחרת, אחרים סוברים שהוא מכוון דווקא לבעלי הנטייה ה'נורמטיבית', ורבים משוכנעים שהוא בכלל חלק מאיסורי הפולחן לעבודה זרה. האיסור המקראי לא מכוון בשום אופן להגדרת הזהות הידועה כיום כהומוסקסואליות, זו שאיננה פוגעת באף אדם, שאינה באה 'להכעיס', שאיננה 'בחירית' כלל ועיקר, ובזכות נפלאות העולם המודרני, אף איננה עקרה עוד.
מדבריך, אליעזר היון, עולה גם אמפתיה לסבלם של ההומואים בכלל ושל אלו הדתיים בפרט. אף בחרת לסיים את דבריך
בדבריו של פרופ' לייבוביץ' המנוח, המעלים על נס את סבלו של גיבור הכח עושה דבר ה'. ואני תוהה, שמא הגיבורים האמיתיים יהיו דווקא הרבנים האורתודוכסיים בישראל - כל אלו שעדיין לא חתמו על המסמך המדובר.
אולי הגיבורים האמיתיים יהיו אלו שלמרות הסבל שבדבר, סבלם שלהם, יואילו לפתוח את ליבם, לעזוב את דעותיהם הקדומות ויתר פחדיהם, יואילו לשמוע, ללמוד ולהכיר את נושא הזהות המינית השונה, מבחינה אישית, חברתית, מדעית ופסיכולוגית. או אז - יבואו אלו, גיבורי הכח החדשים, וילמדו את עם ישראל מהי יהדות, מהי הלכה, מהי גבורה ומהי אהבת ישראל.
חיים אלבום הוא במאי ותסריטאי
