שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    איך להפסיק להיות מריונטה של רגשות
    גם אני, במשך זמן רב מדי, נשלטתי בידי רגשותיי. מובן שזה הפריע לי, בעיקר כשזה בא לידי ביטוי בזוגיות שלי, כי שם זה הכי כאב. אבל למעשה אותה חוסר יכולת לשלוט בתגובותיי הרגשיות פגעה בי יום-יום, גם בעבודה וגם עם חברותיי
    במאמרים הקודמים, "אם את לא אוהבת את עצמך, מי יאהב אותך?" ו"מכורות לריגושים, מסתפקות בפירורים של גברים", ציירתי תמונה עגומה המתארת את מצבן של רווקות רבות מדי. שפע התגובות שקיבלתי באופן אישי ובאמצעות הערוץ הוכיחו לי עד כמה הדברים שכתבתי אכן משקפים מצב מציאותי וכואב. בין המגיבים היו כאלה שכעסו על כך שאני מתארת דברים בצורה כה נוקבת, אבל נשים רבות הרגישו הקלה כשגילו שהן לא לבד בסיוט הזה.

     

    הבעיה העיקרית הנוגעת למצב שתיארתי, שעיקרו ביטול עצמי והתנהגות שאינה מביאה לתוצאות, היא שאלו המזהות אותו אינן מצליחות ליישם את הנדרש כדי לשנותו. יש דברים רבים שאותן נשים הנמצאות במצב זה עושות, שכל מי שיביט מן הצד יאמר "זה לא הגיוני". וגם הן עצמן, ברוב המקרים, יודעות בדיוק היכן הן טועות – אבל עדיין אינן מצליחות לשנות זאת. מה שעצוב במיוחד, זה שבנוסף לכאב הבדידות והכמיהה המייאשת לזוגיות, אותן נשים מוסיפות כאב על המצב, כשבכל פעם בה הן שוב מתנהגות בצורה הבלתי רצויה, הן שופטות את עצמן ושונאות את עצמן על כך.

     

    אז אם שלל עצות כמו "אל תוותרי על הערכים שלך", "הציבי גבולות ישר מההתחלה", "תבהירי לו את מה שאת מרגישה", "התנהגי כאילו מגיע לך", "אל תעשי דרמות", "תני לו לרדוף אחרייך" ועוד רבות הן כה הגיוניות, למה, יותר מדי פעמים ברגע האמת אינך מצליחה ליישמן?

     

    התשובה לכך פשוטה, וכל אחת הנמצאת במצב זה בעצם יודעת אותה: אינך מצליחה לשנות את המצב, מפני שאינך מצליחה לשלוט ברגשותייך ובתגובותייך! וברגע האמת, למרות כל העצות ההגיוניות, את נכנעת לדחף ואינך מסוגלת לעצור את עצמך. 

     

    הייתי כועסת ונעלבת מכל שטות

    אני יודעת בדיוק איך ההרגשה! גם אני, במשך זמן רב מדי, הייתי מריונטה (בובה על חוט) בידי רגשותיי. ומובן שזה הפריע לי, בעיקר כשזה בא לידי ביטוי במערכות היחסים שלי, כי שם זה הכי כאב. אבל למעשה אותה חוסר יכולת לשלוט בתגובותיי הרגשיות פגעה בי יום-יום. אצלי, מלבד בזוגיות, זה בא לידי ביטוי באופן בולט בעבודה, כשהייתי כועסת ונעלבת מכל שטות, מסתכסכת עם עמיתים לעבודה או נותנת משקל יתר לכל דבר שקרה או לא קרה. וכן ביחסים עם חברותיי, מהן הייתי נעלבת חדשות לבקרים כשחשבתי שאינן מעוניינות מספיק בקשר איתי.

     

    אבל היום כבר אינני מריונטה של רגשות. גיליתי את המפתח לשינוי, והוא טמון בהנחת המטען הרגשי אותו אנחנו מייצרות על בסיס יומיומי ואחר-כך נושאות איתנו כפצע פתוח לכל מקום: 

     

    זיהוי המטען הרגשי – לעיתים קרובות נוטות הרווקות להתעלם מהעובדה שהכאב הרגשי שלהן לא החל ביום בו חוו לראשונה אכזבה על רקע רומנטי. אותו כאב רגשי המביא לחוסר יכולת לשלוט בתגובותייך וברגשותייך מקורו תמיד באירוע רגשי מכאיב, לרוב מתקופת הילדות או הנעורים, שלא קיבל מענה הולם, ולפיכך הוא עדיין "חי" בתוכך כאן ועכשיו. ואף שלרוב הוא נמצא במצב של הדחקה, הוא כפצע פתוח המשפיע על יכולתך להתמודד עם כאב נוסף הנגרם מאירועים עכשוויים, ולעיתים תכופות גורם לאירועים זניחים לכאורה ליצור תגובה רגשית שאינה במקומה.  

     

    מטען רגשי זה בא לידי ביטוי בכעס או תחושת התמרמרות על מה שקרה, אכזבה מהאנשים שהיו מעורבים וציפיה ש"סוף-סוף יגיע האחד שיבין אותי, יקבל אותי כמו שאני ויגרום לי להרגיש שהכל בסדר". כאב וציפיה אלו יוצרים עול כבד על הקשר הזוגי, ולגבר שנכנס למערכת שכזו אין סיכוי רב למלא את יעודו בהצלחה, כשמצד אחד התקווה העזה שהוא יהיה זה שישנה הכל ומצד שני הציפיה המובנית שגם הוא ייכשל, כמו כולם.

     

    ועל אף הרצון המובן לפתור את היעדר הזוגיות, אין שום דרך אפקטיבית לעשות זאת מבלי להתייחס למה שיצר אותה: הכאב וחוסר האהבה העצמית שהיו שם מלכתחילה.  

     

    אגירת מטען רגשי – אמנם מקורו של המטען הרגשי בעבר, אבל הוא ממשיך לגדול ולהצטבר יום-יום. דרך נוספת בה רווקות רבות מעצימות את המטען הרגשי אותו הן נושאות היא הבלגה, המביאה בסופה להתפרצות בלתי נמנעת. את העצה 'המופלאה': "אל תעשי דרמות" מפרשות רבות בצורה מעוותת ושגויה, כשהן נמנעות מלהבהיר לצד השני את מה שהן מרגישות, מוותרות על כבודן העצמי ועל מה שהן באמת רוצות וצוברות כעס ותסכול, עד שבסופו של דבר הן מתפוצצות ולאחר מכן מכסחות את עצמן.  

     

    לכן, במקום להתיש את עצמך בשאלה אם את עושה דרמה או שיש פה באמת עניין, נסי להשהות את תגובותייך. פעמים רבות תגלי שהסיפור שיצרת בראשך גרוע בהרבה מהמציאות ותשמחי על שלא אמרת דבר. ופעמים אחרות, יהיה עלייך להיות נאמנה לעצמך ולהביע את מה שאת מרגישה. דרך אפקטיבית לעשות זאת היא לתאר רגשותייך מבלי להאשים את הצד השני וכשנדרש, על אף הפחד שהוא יקום וילך, להסתכן בלבקש בקשות ולהציב גבולות. 

     

    הגברה נשלטת של המטען הרגשי – אמנם מקורו של המטען הרגשי שאת נושאת אינו במערכות יחסים, אבל יש לו פן שהולך ומצטבר עם השנים וקשור ישירות לאכזבות מקשרים קודמים. דווקא בחלק זה ניתן ליצור שינוי בקלות יחסית בעזרת שינוי צורת הדיבור.

     

    כשקשר זוגי מסתיים, מעורבים בכך פעמים רבות עלבון אישי ואכזבה. כדי לתקן תחושות אלו קיימים אופני תגובה מקובלים מבחינה חברתית המשמשים כניסיון לתקן את הדימוי העצמי שנפגע. אבל בפועל הם מביאים הקלה זמנית בלבד, ובמקום לתקן את המצב הם מגבירים את הכעס, את הכאב ואת השיפוט העצמי:

     

    הכחשת הרגש - הקשר הסתיים בצורה שגרמה לך עלבון ופגיעה, אבל יחד עם הכאב והאכזבה קיימים גם האובדן, הגעגוע והאהבה. ובמקום לתת לעצמך רשות להרגיש את מה שאת מרגישה, את מנסה לגרש את הרגש ולדחקו לפינה. אבל ברגשות לא ניתן להילחם, וכשאינך נותנת לרגש מקום הוא ממשיך לחיות בתוכך ולהכאיב, אף כשאת בורחת לזרועותיו של מישהו אחר בניסיון עקר לשיכחה.

     

    הוקעת בן-הזוג – כשאת מוקיעה את התנהגותו של בן-זוגך לשעבר את מגבירה את מטען הכעס והכאב. קרוב לוודאי שאת מרגישה סיפוק בכל פעם שעוד אדם מסכים איתך שאת היית בסדר והוא לא, ואת מאמינה שבסך הכל את פורקת את רגשותייך. אבל הכאב והכעס שבך דווקא מתעצמים על-ידי אותה טחינה בלתי פוסקת של מה שקרה ושל התנהגותו 'האיומה', ורגע הסיפוק חולף לו ומותיר אותך שוב כואבת ועצובה.

     

    • "מה היה אם הייתי מגיבה אחרת" – מכיוון שאת נוטה לנתח את מה שקרה עם כל חברותייך, את מקבלת המון דעות על מהו חלקך בעניין, האם את אשמה ומה יכולת לעשות כדי למנוע את התוצאה. ואחר כך את ממשיכה לדון עם עצמך בכך ולתהות שוב ושוב בכאב האם יכולת למנוע את הפרידה. אבל כל הדיונים מיותרים, שכן את העבר לא ניתן להשיב, וכדי לנצל את מה שלמדת מקשר זה לקראת הפעם הבאה יעזור לך יותר להישאר שקטה ולהסתכל פנימה מאשר לשמוע מיליון עצות סותרות ומבלבלות שרק גורמות לך להרגיש עוד יותר רע.

     

    הרצון המכאיב לתקן את הדימוי – מה שנפגע יותר מכל בתומו של קשר הוא הדימוי העצמי שלך. אינך מסוגלת לסבול את המחשבה שעוד מישהו בחייך גורם לך להרגיש לא מוערכת ולא רצויה. מלכתחילה היתה לך ציפיה בלתי מודעת שיבוא בן-הזוג ויגרום לך סוף-סוף להרגיש טוב עם עצמך, ולזמן קצר הוא אכן הצליח לעשות זאת. ועתה, כפי ש'ידעת שיקרה', שוב נפגעת והתאכזבת ואינך מסוגלת לשאת זאת שוב. וכך, הרצון המכלה 'לתקן' את הפגיעה בדימוי העצמי מותיר אותך ללא יכולת להתנתק רגשית מהקשר שחלף לו ונגמר.

     

    לטפל בסימפטום ולא בבעיה

    יש כלים רבים ליצירת זוגיות – לצאת ליותר דייטים, לפרסם תמונה מוצלחת באתרי הכרויות, 'לעבוד על עצמך' (להחזיק את עצמך קצר) כדי לנסות להמנע בעתיד מ'טעויות', לבקש עזרה מחברים, 'לטפח את הממלכה שלך' ועוד ועוד. אבל בעצם, כל עוד את 'מריונטה' בידי רגשותייך, כלים אלה יביאו אותך, במקרה הטוב, להשיג טבעת על האצבע, ולרוב יביאו רק לבזבוז של זמן, כסף ואנרגיה רגשית.

     

    ומה פתאום אני אומרת "במקרה הטוב", אם זוהי מטרתך העיקרית שעתידה להביא מזור לכל מכאובייך??? מפני שאם לא תטפלי במטען הרגשי שאת נושאת, הוא ימשיך לחרב את חייך אף לאחר שיהיו לך זוגיות וילדים, למרות שאת נוהגת לספר לעצמך שאז הכל יהיה תקין. ולראייה אבקשך להביט סביב, על לפחות שניים-שלושה זוגות נשואים שאת מכירה. כן, אני יודעת מה תמהרי לענות: "אצלי זה לא יהיה ככה". אבל עמוק בתוכך את יודעת שזה יהיה בדיוק ככה, אם לא יותר גרוע, וזוהי אחת הסיבות שאת נכנסת פעמים רבות לקשרים אבודים, שכן רק המחשבה על חיים שכאלה הופכת את בטנך מבפנים.

     

    לכל תוצאה יש סיבה

    לכל תוצאה יש סיבה, וזה לא מקרה או מזל רע שאת עדיין רווקה. הרגע בו תפגשי את הגבר לו את מחכה עשוי להיות קרוב יותר ממה שאת מאמינה. וכשתפסיקי לצפות שגברים תמיד יאכזבו אותך - אולי תגלי גם כמה ראויים ושווים בסביבה. כל זה יהיה אפשרי כשתלמדי להניח את כאב העבר מאחורייך ולהסיר את המשקפים שצובעים בצבעים עגומים את מציאות חייך.

     

    • שרון שחף היא מאמנת אישית המתמחה באימון מערכות יחסים.


     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "איך להפסיק להיות מריונטה של רגשות"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים