סובסידיה... מי המציא את המילה הזו?

השבוע נפנה זרקור לידידתנו איראן, שם החלה הרפורמה הגדולה בסובסידיות. עד עתה הממשלה סבסדה מוצרי אנרגיה ומוצרי מזון בסיסיים, והדבר גרם לצריכת אנרגיה מוגברת ולבזבוז משאבים. אחרי הרפורמה, יעלה מחיר הדלק פי ארבעה, ממאה תומאן לליטר לארבע מאות, ומעל 60 ליטר דלק בחודש – לשבע מאות תומאן לליטר.

בתרגום לדולרים, העלייה היא מעשרה סנט לארבעים או לשבעים בהתאמה. מחירי הגז עולים פי חמישה וחצי כמעט, ומחיר המים פי שלושה וחצי. מעתה, במקום לסבסד את מוצרי הצריכה, תעביר הממשלה קצבאות לחשבונות הבנק של האזרחים, בתקווה שיעשו בכסף שימוש מושכל.

הקידומת sub מבוטאת באנגלית סאב, ונמצאת, למשל, בסאבווי (subway), שנוסעת מתחת לכביש. גם ריבית הסאב-פריים, שעמדה במרכז הקטסטרופה הכלכלית האמריקנית והעולמית האחרונה היא ריבית שמתחת לפריים. בדרך כלל משתמשים באנגלית ב-sub כקידומת של שמות עצם, שאפשר לתרגם אותה כקידומת תת-, או כסיומת -משנה. קבלן משנה, למשל, הוא sub-contractor, השימוש הזה נגזר משם התואר subordinate "משועבד", או "כפוף ל-".

איפה יושב הנשיא?

החלק השני, sid "לשבת", קיים גם במילים לטיניות אחרות שנשאלו לאנגלית, כמו pre-sid-ent "יושב לפני" (העם). הדמיון ל-sit באנגלית אינו מקרי: האנגלית והלטינית משתייכות למשפחת השפות ההודו-אירופית, שאליה משתייכות רוב לשונות אירופה, וגם לשונות איראן וצפון הודו. האנגלית שייכת במקור לענף הגרמאני של המשפחה, אבל היא הושפעה רבות מצרפתית – ומכאן ריבוי המילים הלטיניות באנגלית. לכן גם ניתן למצוא באנגלית צורות לטיניות ב-sid לצד השורש sit, שיש לו מאפיינים גרמניים.

וכיצד מגיירים מילה לועזית? האם גם בגיור מילים יש דרגות חומרה? כמובן. להיתוך, או שיקוע של מילים בשפה יש מספר רמות: יש מילים לועזיות, בעיקר מאנגלית, שאנחנו רק מבטאים במבטא ישראלי, אבל חוץ מזה הן לא ממש התאזרחו בשפה. למשל סטארט-אפ, דרייב, פרפורמר וגם סאב-פריים. אלה מילים שיכולות לקבל קידומות וסיומות ריבוי עבריות (סטארטאפים, והסאב-פריים) אבל זהו רק היתוך חיצוני. כלומר הצורה הבסיסית נשארת, המשמעות נשארת, ואפשר להדביק לה קידומות וסיומות.

גם בהיתוך חיצוני יש רמות: יש קידומות וסיומות שאינן משנות את משמעותה הבסיסית של המילה (ו-, ה-, -ים), ויש כאלה שגוזרות מילה חדשה. למשל הסיומת -י שהופכת שם עצם לשם תואר, כמו ב"(חבר) טלפוני".

הסובסידיה אמנם עדיין מזוהה כמילה לועזית, ואין אף שם תואר או שם עצם אחר שנגזר ממנה, אבל היא בכל זאת משוקעת עמוק יותר בשפה, כי היא עברה גם היתוך פנימי: לקחנו כל האותיות שאינן אהו"י (ס.ב.ס.ד) והפכנו אותן לשורש עברי, שנוטה בבניין פִּיעֵל (פִּעֵّל): סִבְּסֵד, מסובסד, סִבְּסוּד.

עדיף בניין פיעל

ולמה דווקא בניין פיעל? כי זה הבניין המועדף על העברית החדשה כאשר היא הופכת שם עצם לפועל. זהו בניין שקל להטות בו וקל גם לזהות את השורש, אולי מפני שאין בו צרורות עיצורים (שני עיצורים או יותר, בלי תנועה ביניהם) ואין בו אותיות מוספיות. כמו כן, מבחינה היסטורית יש בו דגש, כלומר האות האמצעית של השורש מבוטאת – במקור, והיום רק במבטא תימני – כאות כפולה, ולכן הוא מתאים במיוחד לשורשים מרובעים.

בימינו השיקול הלא מודע של הדוברים הוא פחות "האות הכפולה" (שממילא לא שומעים) ויותר העובדה שאין בבניין פיעל צרורות עיצורים מוּבְנים, ולכן אנחנו יכולים לבחור להפוך את אחת האותיות – או יותר – לצרור: לפקסס ולטלפן הם שורשים שגורים בעברית, ודוברי אינרנטית משתמשים גם ב-לאנפל (to unfollow), לפרוורד (to forward) ועוד.

כאשר השורש הזר הוא חד הברתי ומתחיל בצרור עיצורים, הוא ייכנס בדרך כלל לבניין הפעיל: להקליד (קליד), להקליק (קליק), להשפריץ (שפריץ) וכו'. זה קורה בעיקר כאשר המילה המתאזרחת כוללת תנועת i, אבל גם במקרה של ספאם – אולי בגלל שם הפעולה הַסְפָּמָה. במקרים נדירים יותר, כשיש תנועת o, ישתמשו בבניין פָּעַל, למשל בפועל לִבְלוֹג (לכתוב בלוג).

בשורשים שנכנסו לעברית בשלב מוקדם, הייתה גמישות רבה יותר בבחירת הבניין, ופחות גמישות בשורש עצמו: השורשים התאימו את עצמם למבנה השורש השמי, שיש בו שלושה עיצורים. כך סְפוֹנְגוֹס היווני הפך ל-ספוג כדי שיוכל להשתלב ולספוג, והפועל לגנוז בא מ-גַנְזַה , הלוא הוא אוצר המלך הפרסי, שגם בזמנו של אחשורוש, כמו עכשיו בתקופת אחמדינג'אד, גרם לשלטון למצוקה.

הבלשנית ד"ר תמר עילם גינדין חוקרת במסגרת האוניברסיטה העברית, מרצה בנושאי בלשנות ואיראן הקדומה במסגרות שונות ומשמשת כמנכ"ל מיזם המרצים מר צים וחבורתו