גברת עם סלים בין מדפי הסופר בסיאטל

כמה פעמים חיפשתם קיצורי דרך, שיקלו במעט על מטלות השיגרה האין סופיות וישאירו לכם קצת זמן לנשמה, או בקיצור - חיים קלים ונוחים יותר? ובכן, האמריקנים אלופים בזה, אך לאחר מספר שנים של חיים מעבר לים, מצאתי את עצמי דווקא יוצאת לבצע את מטלות השיגרה היומיומיות בהנאה, וחסר למי שינסה לשכנע אותי "לעשות" סופר דרך האינטרנט.

לטורים קודמים:  

• לכל סיר יש מכסה - ירוק
  
• מה שלא עושה הטבע עושה הצבע?
  
• בית לי מתוק, וכולו ירוק ירוק
  

בישראל, המשלוחים מהסופר תמיד היה משאת נפש - שירות סביר המבטל את התורים הארוכים בקופות המשקשקות ואת ערימות שקיות הניילון המתמלאות בצפיפות על המסוע, לצד דחיסת עוד עשרים שקיות אקסטרא, שיהיו בבית מתחת לכיור. היום אני מבינה שזו סוג של מחלה. מה עשיתי עם כל כך הרבה שקיות? לא ברור, אבל העיקר שלא יחסר. מי חשב אז על עולם ירוק יותר.

ריטואל הסופר הסתיים אי שם במגרש חנייה צפוף ולוהט, מישמש ישראלי רב עונתי, וציפייה בבניין מגורים למעלית שלעולם לא תגיע כי היא בתיקון, תקועה בקומה, יש הפסקת חשמל או כל התשובות נכונות. כל אלה הותירו בנפשי צלקת סופר עמוקה.

במנהרת הזמן

כמו אקסית שבורת לב המחכה בסתר ליבה לחוויה מתקנת שתחזיר לה את האמון באהבה, כך האמנתי שבארה"ב יימצא הסופר שיעורר בי את חדוות הקנייה המפרכסת. בשיער מתפנפן ועם שיר חדש בלב, פסעתי לכיוון רשת WHOLE FOODS הענקית, שחרטה על דגלה (העשוי בוודאי כותנה אורגנית) צרכנות ירוקה יותר, מוצרים מתוצרת מקומית ואורגנית, וסיוע לפרויקטים ירוקים שונים ברחבי העולם. נשמע מבטיח?

לא הרבה אחרי שעברתי את דלתות הכניסה, עם עגלה מעוצבת, מרחפת לי על רצפות פרקט משובחות, פוסעת בין שדרות מוצרים רחבות מסודרות בקפידה, מסניפה את הריחות, טועמת מפה ומשם - וחוויתי לפתע נסיקה לאחור במנהרת הזמן.

חזרתי לימים בהם אנשים היו מטיילים ברחוב, אל השוק וברבות הימים אל הסופר, עם סל קניות מלבני, קשיח וארוך, בדרך כלל בהדפס משובץ, המחובר לשני גלגלים ונתמך על ידי מוט נשיאה, מעין מזוודת 'טרול' למוצרי מזון. זה היה די מכוער אז בעיניי, והתחבר לי בעיקר עם אנשים מאותגרי גיל או מצב פיזי, שמצאו שיטה חלופית להגיע הביתה בלי לקרוע את הידיים.

אבל כאן, בפתח סופר טרנדי ומעוצב, ראיתי מסביבי בני אנוש בגילאים מגוונים ומשני המינים, ואחריהם נשרכות עגלות טרול במגוון צבעים והדפסים, או לחלופין, בסגנון "סלינו על כתפינו", תיקים מיוטה או בד ממוחזר אחר, על הכתף או בתוך עגלת קניות העתידה להתמלא.

להתעדכן בזמן הלעיסה

הבנתי מיד שלא מדובר כאן בתופעת 'רטרו' לסבנטיז בלבד. מבט מהיר לעבר אזור בופה סלטים ומנות חמות, חידד יותר את העניין. קונספט שלם בעניין מארזים, קופסאות לאחסון, שקיות נייר וניילון ממוחזר התגלה לפני. את שלל מבחר המנות ניתן לארוז בקופסאות קשיחות מנייר ממוחזר בגדלים שונים עם מכסים מתאימים מאותו החומר.

בעמדת הסכו"ם נמצאו מזלגות, סכינים וכפיות עשויים פלסטיק ממוחזר, ולידם מפיות וכוסות מנייר ממוחזר. שלושה חורים בעמדה נוספת ניתבו סוגי אשפה שונים: קופסאות, ניירות וכוסות, שאריות מזון ופלסטיק.

במהלך הלעיסה במקום, אפשר להתעדכן בהודעות, חדשות ועובדות מרתקות על הישגי הרשת בתרומה לעולם ירוק יותר. כך למשל, העובדה שבשנת 2008 היא הפכה לסופרמרקט הראשון בארה"ב שביטל את השימוש בשקיות ניילון חד פעמיות.

החלטה זו מנעה שימוש בכמאה מיליון שקיות ניילון חדשות, ועבור מי שלא ממש הפנים את חשיבות העניין - סלוגן מעדכן שאנחנו משתמשים בממוצע בשקית פלסטיק אחת למשך 12 דקות, אך זו תישאר בפסולת הנקברת באדמה למשך כ-1,000 שנה נוספות לפני שתתכלה. מדהים.

חוויה מתקנת

בדרכי לקופות, עיניי סרקו את המדפים בחיפוש אחר תיק אריזה למצרכים. מצאתי את מבוקשי במהירה, ופרוספקט מצורף הבהיר איך ההכנסה מכל תיק מאפשרת להאכיל מאה ילדים ברואנדה. כמה עזרה לעולם הצלחתי לייצר מביקור אחד בסופר. אלופים, אני אומרת לכם.

החוויה המתקנת שלי נחתמה בסיום המסלול מול קופאית מחייכת בשיניים לבנות בוהקות ואורז מצרכים חביב וזריז, שחיכה בסוף המסוע וסידר במיומנות את שאר המוצרים בשקיות נייר ממוחזרות שלא עלו לי סנט אחד. אם רק ארצה, הוא גם ילווה אותי למכונית, שחונה מרחק עשר פסיעות מקסימום מהכניסה, יסדר את כל המצרכים בקפידה בתא האחורי וגם יחזיר את העגלה לחנות.

אז תגידו לי, איפה בדיוק אקבל את כל השילוב המופלא הזה באינטרנט? נכון שלפעמים מתחשק יותר להזמין בהינף אצבע כל מה שצריך, אבל המחשבה על 1,000 שנות זבל בלתי מתכלה שאקבל עד פתח הדלת, בלי האפשרות להאכיל אף ילד רעב אחד, והתמוססות חווית הקנייה שלי לאלפי פיקסלים צבעוניים - גורמת לי בהינף אצבע מקבילה להרים את הכפפות והמעיל ולצאת שוב לסופר של קנייה.

כתבו לירוקה מקינואה