זהו את בעל חיים: למי שייך האף השעיר?

מרבית הגולשים צדקו בזהות בעלת הנוצות והמקור שכיכבה בשבוע שעבר - זו הדוכיפת. אבל היו גם כמה שסברו כי אולי מדובר באנפית, שלדג גמדי, אנפת לילה צעירה, מגלן, ואפילו נשר או העוף קיווי.

כמדי שבוע, היו גולשים שפיקפקו בזהות החיה האלמונית ושיגרו מספר נימוקים משלהם:  טוקבקיסטית מס' 36 קבעה בנחרצות שזה נמר או דוכיפת, גיורא מתגובה 59 החליט שזה פיל עם נוצות, מגיב מס' 81 סבור כי מדובר בזמר והיוצר מתי כספי, אך מנגד טוקבקיסט מס' 124 שיער כי זו דנה אינטרנשיונל. נועם מראשון לציון  - מגיב מס' 148 הציע כי זו הציפור הירוקה מהמשחק "Angry Birds" ומוש השור, מגיב מספר 152 פרק זעם חבוי ותקף את החיה האלמונית בטענה כי זהו "ניקנור הנקר שעושה לו חורים בכל העצים".

כפי שרבים ניחשו וצדקו - מדובר בגברת הלאומית של ישראל בתחום בעלי הכנף, שנבחרה באופן דמוקרטי ברוב קולות ב-2008 ואפילו זכתה לטקס רב כבוד בבית הנשיא יחד עם שמעון פרס. הדוכיפת . מי שצילם את הדוכיפת ואת כל חלקי גופה שבותרו באופן וירטואלי למטרת החידה הוא הצלם ניר גייגר מתל-אביב ובאתר שלו תוכלו למצוא תמונות מרהיבות נוספות של בעלי כנף וחיות אחרות.

צילום: ניר גייגר‏ (צילום: ניר גייגר)

1

2

3

4

5

הדוכיפת (Upupa epops) היא עוף בולט בצבעיו ובצורתו: צבעו הכללי חום-ורדרד, ואילו כנפיו וזנבו מפוספסים בשחור ובלבן. למלוא אורך ראשה של הדוכיפת, מבסיס המקור ועד לעורף, מתנשאת ציצה של נוצות ארוכות (עד 7 ס"מ), שאף צבען חום ורדרד אך קצותיהן שחורים. לעיתים מקופלת הציצית אחורה ולעיתים היא פרושה כמניפה.

הכנף רחבה ועגולה, ומכילה עשר אברות (נוצות האחראיות על התעופה) יד. בזנב יש עשר אברות והוא ישר בקצהו. המקור עדין ומכופף, אורכו 55-47 מ"מ - יותר מאורך הראש. צבע המקור שחום, צבע הרגליים אפרפר, צבע קשתית העין חום. אורך גופה 30-26 ס"מ, אורך כנפה 15.3-14.2 ס"מ, מוטת כנפיה 46-42 ס"מ ומשקלה 70-46 גרם.

לבוש הדוכיפת אינו משתנה במשך כל השנה. הזכר דומה לנקבה, אך צבעי השחור והלבן שלו בולטים יותר, והוא גדול ממנה. לצעירים לבוש דומה בדרך כלל לזה של הבוגר או נוטה יותר לורדרד, והפסים הבהירים בכנף ובזנב אפורים ולא לבנים.

הדוכיפת נמצאת לרוב ביחידות או בזוגות. תנועות כנפיה במעוף מתגברות ונחלשות לסירוגין, ומעופה נראה קליל, מרפרף ובלתי בטוח, כפרפר גדול. נתיב מעופה גלי ואין היא מגביהה לעוף. היא מרבה ללכת על הקרקע ולהניע בראשה, בדומה ליונה. תוך כדי כך היא מנקרת מדי פעם בין אבנים, בגללי בקר ובדשאים.

כך היא תרה אחר מזונה הכולל זוחלים של חרקים (בעיקר עשים), תולעים, חיפושיות, ולעיתים אף זוחלים קטנים. תוך כדי חיפוש המזון אין היא חוששת מן האדם, וניתן בקלות להתקרב אליה. הדוכיפת אינה שותה, אך טובלת לעיתים את המזון במים. היא גם אינה מתרחצת במים אלא רק מתפלשת בחול. במצבים שאפשר להגדירם כהתרגשות, סקרנות או חשדנות היא זוקרת את ציצית ראשה. בהבחינה בדורס לילה, בנחש או בסכנה אחרת היא פולטת קולות נשיפה

בישראל הדוכיפת היא יציבה מצויה במקומות החיות המתאימים בחבל הים-תיכוני, ובעיקר בגינות-נוי בתחומי היישובים. היא נמצאת בתחומי היישובים גם בנגב. עד לשנות ה-40 היא היתה עוף קיצי בלבד, ודגרה בארץ בעיקר במישור החוף. מאז התרבתה אוכלוסייתה הדוגרת והתפשטה מאד, כנראה בעקבות התרחבות שדות השלחין וכרי הדשא. באמצע שנות ה-50 היא הגיעה אף לירושלים. וכיום היא הפכה כנראה ליציבה בכל תחומי תפוצתה בארץ. היא חולפת מצויה למדי, בין ראשית אוגוסט לראשית נובמבר ובין אמצע פברואר (לעיתים כבר בינואר) לאמצע מאי, ובמיוחד במשך אפריל. לערך המלא באנציקלופדיית ynet

למי שייף האף השעיר בתמונה?

הפעם בענייני ריח עסקינן - למי שייך האף בתמונה? ספרו לנו בתגובות. המנחשים נכונה יזכו בתהילת עולם.