הציל חיים בפיגוע: "צעקתי זוזו מהר, חפץ חשוד!"
הפיצוץ בירושלים עלול היה להיות קטלני בהרבה, אלמלא היה שם דוד אמויאל, שהרחיק שלושה צעירים מהתיק והתקשר למשטרה. הוא נפצע ובשיחה עם ynet שחזר כיצד ראה את המוות בעיניים. "לא הספקתי להרחיק את כולם", אמר והתעקש: "אני לא גיבור"
הטרור חזר לירושלים - סיקור נרחב ב-ynet:
- נתניהו דן בפעולה בעזה: "נפעל בתקיפות ותבונה"
- גיבור הפיגוע: "ניצלתי, אבל כואב לי על האחרים"
- בג'יהאד האיסלאמי בירכו, אבו מאזן גינה
- "הוכרז אירוע רב נפגעים". האזינו לרשת הקשר
- עדכונים שוטפים גם בפייסבוק של ynet
אמויאל סובל משבר באגן, כדוריות של מטעני חבלה שחדרו לגופו, ופצעי רסיסים עמוקים ביד ורגל שמאל. מלבדו, עוד 11 פצועים עדיין מאושפזים, שניים במצב קשה. "הגעתי ב-12:00, הכל היה רגיל. עבדתי ואז בא בחור חרדי לקיוסק, אמר לי 'יש תיק בחוץ'. תמיד אומרים לי 'יש תיק חשוד פה, או שקית כלשהי שם', אני רגיל לזה, לא התרגשתי, יצאתי החוצה וראיתי צ'ימידן שחור מונח על אבן ליד תא טלפון".
אמויאל ואחת מכדוריות המתכת שחדרה לגופו (צילום: גיל יוחנן)
"היו שם שלושה בחורי ישיבה צעירים מסביבו, צמוד אליו, בני 14-15", הוסיף אמויאל לשחזר. "הסתכלתי על התיק והייתה לי הרגשה חזקה, לא טובה. הוא היה חדש, חדש מאוד, עם ריצ'רץ', וזה נראה לי חשוד. באותו רגע אמרתי להם 'זוזו מהר, זה חפץ חשוד, פנו את המקום מיד'".
"עפתי אחורה ונדלקתי כולי, עליתי באש"
ברגעים אלה מיד תפס אמויאל את המכשיר הסלולרי והתקשר לדווח למשטרה. באותו רגע הופעל המטען ואירע הפיגוע שגרם לכל כך הרבה נפגעים. "תוך כדי זה אני מרגיש פיצוץ שמעיף אותי. הייתי מטר וחצי מהמטען, עפתי 4-5 מטר אחורה ונדלקתי כולי, עליתי באש. ניסיתי לכבות את האש עם הידיים, קמתי, הלכתי 15 מטר מהמקום, והתיישבתי על המעקה".
"לא הצלחתי להתגלגל על הרצפה לכבות את האש, ראיתי שחור, הרגשתי רסיסים, בהתחלה שרף לי ברגליים וכשהסתכלתי למטה, ראיתי שהבטן כולה פתוחה". אמויאל סיפר שלקח מעט זמן עד שחש בכאבים שאחזו בכל גופו: "הגיעו מהר מאוד אזרחים שנתנו לי עזרה ראשונה, וישר אחריהם כוחות ביטחון ואמבולנסים. החובשים טיפלו בי במסירות, באמבולנס חתכו לי את הבגדים השרופים, התחילו לטפל בי ועצרו את הדימום הפנימי שהיה לי".
אמויאל טוען שרק נס הציל אותו ומנע הרג רבים, ומסרב לזקוף לזכותו הצלת אחרים: "אני לא גיבור. ניסיתי, השתדלתי כמה שיכולתי, אבל לא הספקתי להרחיק את כולם. אם לא היה נס, גם אני הייתי בצד השני. הרגשתי את המוות, יכולתי לברוח אבל לא ברחתי. השתדלתי כמה שאני רק יכול".
הוא הביע כעס על יחס הרשויות כלפיו וכלפי בני משפחתו, בעלי הקיוסק. "זה מקום שמשרת אנשים, כולם משבחים אותו. אבל העירייה, במקום לעשות לנו מיגון, הורידו לנו חצי מטר מהמקום. הייתה לנו סככה להגן מפני הגשם, גם אותה הורידו. שיעזרו קצת, שיהיה קצת לב. גם הממשלה לא עוזרת, לא עושה כלום. רק לפני הבחירות הם מדברים איתך ורוצים אותך, אחרי הבחירות - כלום. יורים על הדרום והתושבים לא מוגנים".
לאמויאל אין ספק שיחזור לעבוד בקיוסק ברגע שיחלים: "בהתחלה בטח יהיה קשה לראות שוב בראש את הפיגוע, את האנשים הפצועים. עד שאדם לא רואה דבר כזה בעיניים, את המוות - רק שחור רואים, שום דבר אחר - הוא לא יודע כלום. בחיים לא חשבתי, לא דמיינתי ולא האמנתי שאני אהיה בפיגוע, אבל אני בן אדם חזק, אני אחזור ועם הזמן הכל יהיה בסדר".
"פיצוץ של קיוסק". פיגוע נוסף במקום עבודתו של אמויאל (צילום: יעל גולן)
הקיוסק נפתח הבוקר: "ממשיכים הלאה"
בזמן שאמויאל מחלים מפציעתו בבית החולים, גיסו שמשון משה חזר לקיוסק כדי לבחון את הנזקים ולעשות סדר בקיוסק. הוא אמר ל-ynet: "מה שחשוב זה שגיסי דוד יחלים במהירות". שמשון, שהפיגוע ב-1994 החריב את הקיוסק הראשון שלו שעמד באותה נקודה, התחלף אתמול זמן קצר לפני הפיגוע עם גיסו וכך ניצל מהפיצוץ.
הבוקר, כשהוא מסדר מחדש את הקיוסק, אמר כי
"חייבים להמשיך הלאה. אנחנו כאן כי זה מקום הפרנסה שלנו, מעבר לזה אנחנו גם משמשים כסוג של מודיעין. אנשים מגיעים ושואלים שאלות או מדווחים על חפץ חשוד, ואנחנו תמיד מודיעים למשטרה. יש פחד אבל אנחנו נמשיך הלאה, כי זאת הפרנסה שלנו. אנחנו פוחדים וממשיכים קדימה, לא ניתן לאף אחד לנצח אותנו, נחזיר להם בדרך אחת - נמשיך לעשות את שלנו ולא נכנע".
כשבקירות הקיוסק חורים רבים שנפערו כצוצאה מכדורי המתכת הרבים שהיו במטען החבלה, פתח הבוקר שמשון את הקיוסק לזמן קצר, ומשם המשיך ל"הדסה" כדי לשהות במחיצת גיסו. "אתמול ביקשתי מגיסי להחליף אותי לכמה שעות. למעשה, אני או אשתי היינו צריכים להיות פה במקומו. בפיגוע הקודם איחרתי לקיוסק וניצלתי. אנחנו אנשים מאמינים, מאמינים בגורל, ובמה שכתוב משמיים".
לפנייה לכתב/ת 
