מו"מ, קומנדו, תרגיל. איך דואג העולם לחטופים?

כאשר נשאל ברגדאל אם יש לו מסר להעביר לעמו, השיב: "כן, לאמריקנים שיקיריהם נמצאים כאן, המכירים את תחושת הגעגועים: יש לכם הכוח לגרום לממשלתנו להביא אותם הביתה. אנא, אנא הביאו אותנו הביתה, כדי שנוכל ללכת למקום שאליו אנחנו שייכים - במקום להישאר כאן ולבזבז את זמננו וחיינו. מאז שהגעתי לכאן, התרשמתי שפלשנו למדינה ריבונית".

"זכיתי לטיפול אנושי ומכובד"

חיילים באפגניסטן. "תהיה הווייטנאם הבאה", אמר ברגדאל בקלטת(צילום: AP)

בסרטון, שלווה בקריינות באנגלית, נראו תמונות של אסירים שעברו התעללות, אולם נטען כי לא כך הם פני הדברים במקרה של ברגדאל. גם החייל עצמו אמר למצלמה: "זכיתי לטיפול אנושי ומכובד באופן עקבי. איש לא מנע ממני בגדים או צילם אותי בעירום. כלבים לא נבחו עליי או נשכו אותי, כפי שארצי עשתה לאסירים מוסלמים בבתי הכלא".

לאחר מכן ברגדאל פתח במתקפה מילולית, שככל הנראה הוכתבה לו, נגד המלחמה שמנהלת ארצות הברית באפגניסטן ונגד יחסיה עם העולם המוסלמי. לדבריו, המנהיגים האמריקנים "הובילו אותנו לאותם הבורות שאמריקה נופלת בהם שוב ושוב, בווייטנאם, ביפן, בגרמניה, בסומליה, בלבנון ובעיראק. עכשיו זו אפגניסטן - הבור הבא שארצות הברית תיפול בו. זו תהיה וייטנאם הבאה, אם העם האמריקני לא יעמוד על שלו וידרוש להפסיק את השטות הזו".

ההבדל בין הטיפול הרועש בארץ בפרשת שליט לבין השתיקה הרועמת של האמריקנים בפרשת ברגדאל משקף, כנראה, תרבויות שונות. בעוד שהישראלי המצוי לא יבין מדוע משפחת ברגדאל אינה יוזמת אף פעולה או הודעה, אלא רק מצפה למידע או להובלה של המערכת הצבאית, עבור האמריקנים מדובר כנראה בעניין שבשגרה - הם סומכים על הצבא ומקבלים ללא עוררין את העמדה, שלפיה עדיף לשמור על שקט כדי לא להעלות את תג המחיר.

אירוע הזדהות עם החייל האמריקני החטוף בארה"ב

ובינתיים, בעוד הטליבאן מוכן כנראה לשחרר את ברגדאל תמורת כמה עשרות מלוחמיו השבויים בידי ארצות הברית, האמריקנים עיקשים בעמדתם המסורתית שלא לנהל משא ומתן עם טרוריסטים.

חיכתה 6 שנים בג'ונגל - ושוחררה

החטיפה המתוקשרת ביותר מהשנים האחרונות הייתה של המועמדת לנשיאות קולומביה, אינגריד בטאנקור, שהמתינה בשבי שש שנים בטרם חולצה במבצע מיוחד במעבי הג'ונגל בארצה. ביולי 2008 הודיע באופן דרמטי שר ההגנה הקולמביאני, וכיום הנשיא, חואן מנואל סנטוס, על שחרורה של הפוליטיקאית המוכרת שנחטפה בפברואר 2002.

"זו היתה פעולה חסרת תקדים אשר תיחקק בהיסטוריה בזכות הצלחתה ויעילותה", הכריז אז סנטוס במסיבת עיתונאים. יחד עם בטאנקור שוחררו עוד שלושה אזרחים אמריקנים שנחטפו בידי FARC ("הכוחות המזוינים המהפכניים של קולומביה") ב-2003 ו-11 חיילים ושוטרים קולומביאנים שהוחזקו אף הם כבני ערובה.

בשנים בשבייה התפרסמו עדויות שונות על אנשים שבאו במגע עם בטאנקור, ותמונות שלה מהשבי העלו חשש כי מצבה הבריאותי הולך ומידרדר וכי היא עלולה למות אם לא תחולץ. כמו גלעד שליט, גם היא החזיקה באזרחות צרפתית, וצרפת הייתה מעורבת.

בטאנקור במסיבת עיתונאים עם נשיא קולומביה דאז, אלוורו אוריבה(צילום: AFP)

דיווחים שונים קשרו את שמה של ישראל למבצע השחרור. "אני לא מכירה תקדימים למבצע כל כך מושלם. אולי רק הישראלים... מבצעי הקומנדו המדהימים שלהם אולי מזכירים את המבצע שהיה כאן", טענה בטאנקור. סנטוס הכחיש את הדיווחים הללו.

את פרשת חילוצה של בטאנקור אפפה סערה שפרצה כשבועיים לאחר מכן. בצילומי רשת CNN נראה אחד מחיילי הקומנדו כשהוא עוטה על בגדיו את סמל הצלב האדום, דבר שלכאורה עשוי היה להטעות את החוטפים ולגרום להם לחשוב שמדובר באיש הארגון ההומניטרי, וכך להקל על שחרור בטאנקור. נשיא קולומביה הודה שכך אכן היה, והורה לפתוח בחקירה בנושא. מעשה כזה, הודגש אז, שקול לפשע מלחמה, משום שהוא מכתים את הארגון שאמור להיות נייטרלי ולסייע לקורבנות מסוגה של בטאנקור.

בצרפת לא התפשרו, החטופים הוצאו להורג

גם בצרפת מסרבים לנהל משא ומתן עם טרוריסטים ומעדיפים להסתכן בפעולות חילוץ מסוכנות מאשר לשדר חולשה. לדוגמה, בחודש ינואר האחרון נהרגו שני אזרחים צרפתים חטופים בניסיון חילוץ כושל של כוחות צבא צרפתיים וניז'ריים. שני ההרוגים, אנטואן דה לקור וונסן דלורי בני ה-25, היו חברי ילדות. אחד מהם עבד בארגון סיוע הומניטרי בניז'ר ועמד להינשא לאישה מקומית. חברו הגיע במיוחד מצרפת כדי לחגוג עמו את המאורע המשמח.

לטענת משרד ההגנה הצרפתי, שני הצעירים שנהרגו בניסיון החילוץ הכושל הוצאו להורג על ידי חוטפיהם בעת פעולת החילוץ. עוד מסר משרד ההגנה בפריז, כי החוטפים משתייכים ככל הנראה לארגון מיליציה המזוהה עם אל-קאעידה.

הלוויותיהם של שני החטופים הצרפתים - דיווח חדשות

כמה חודשים לפני חטיפתם של הצרפתים הודיע מנהיג אל-קאעידה, אוסמה בן לאדן, כי חטיפתם של אזרחים צרפתים בניז'ר היא תוצאה של "יחסה הבלתי הוגן של צרפת כלפי מוסלמים". הוא הוסיף אז: "אינכם יכולים לצפות לכבוש את ארצותינו, להרוג את נשינו וילדינו, ולחיות בשלום ובביטחון".

לפעמים המבצע מצליח, חלקית

בדומה לצרפת, גם בבריטניה מעדיפים להסתכן בפעולות חילוץ של חטופים - בין שהם אזרחים או חיילים - על פני ניהול משא ומתן לשחרורם עם ארגוני טרור.

הכתב סטיבן פארל(צילום: Marko Georgiev/The New York Times, AP)

ב-9 בספטמבר 2009 שחררו חיילי קומנדו בריטים כתב בן ארצם של העיתון האמריקני "ניו יורק טיימס", סטיבן פארל, שנחטף בידי חמושים במחוז קונדוז שבצפון אפגניסטן שבוע קודם לכן. חייל בריטי ומתורגמן מקומי, סולטן מונאדי, שליווה את הכתב נהרגו במהלך מבצע החילוץ.

עיתונאי אפגני ששוחח עם תושבי הכפרים באזור שבו נערך המבצע סיפר כי אזרחים, בהם גם ילדים ונשים, גם נהרגו במהלך המבצע. אתר ה"ניו יורק טיימס" דיווח בזמנו, כי בשיחת טלפון קצרה שניהל בליל חילוצו בישר הכתב הבריטי לעורכת חדשות החוץ של העיתון: "אני בחוץ! אני חופשי!". הוא התקשר גם לאשתו, ובשיחה נוספת עם כתב העיתון בקאבול סיפר על דקות החילוץ מורטות העצבים, כששמע את המסוקים מתקרבים.

"היינו כולנו בתוך חדר, אנשי הטליבאן התחילו לרוץ, היה ברור שזו פשיטה", גולל פארל את שאירע. "חשבנו שהם יהרגו אותנו, ותהינו אם עלינו לצאת". כאשר שמע קולות של חיילים בריטים הוא צעק: "בן ערובה בריטי!". לאחר מכן ראה את עמיתו האפגני שוכב חסר תנועה על הקרקע וללא רוח חיים.