להחזיר את יום האם? השתגעתן?

שרפנו חזיות, הקדחנו סירים, יצאנו למרוץ על עקבים גבוהים, אנחנו נלחמות על זכויות, חותרות לשיוויון, טוענות שאנחנו טובות לא פחות מהגברים (ובמקרים רבים טובות הרבה יותר) - אז מה פתאום ההתבכיינות הזו נוכח יום האם שנגזל מאיתנו והפך ליום המשפחה? ומה פתאום הקריאות הקצובות להשבתו של יום האם ללוח השנה? האם לא ברור לנו שמדובר בגול עצמי?

טורים קודמים של ענת לב אדלר בערוץ הורים:

חוגים לתינוקות? תנו לגדול בשקט!

אמהות במשרה מלאה? תפסיקו לנפנף בזה

מה נשים רוצות? רק עוד קצת זמן לעצמן, בבקשה

55% מרגלים אחרי הילד בפייסבוק. למה לא יותר?

מטאטא ביד אחת - תינוק ביד השנייה

היזהר במשאלותיך, הן עלולות להתגשם, פסק רבי נחמן מברסלב., ובכן, אני ממש לא משוכנעת שהמשאלה הזו, להשבת יום האם, היא משהו שהיינו רוצות לשאת בתוצאות שלו. לקרוא כעת, בשנת 2012, "תחזירו לנו את יום האם" פירושו להיות מוכנות לכך שיחזירו לנו יחד איתו גם את הבעלות הבלעדית על התפקידים המסורתיים, אלה שכך כך התאמצנו להשתחרר מהם לאורך השנים. האם אנחנו באמת מוכנות לחגור את סינר המלמלה, לקלוע את הפקעת הענווה באחורי הראש, לאחוז מטאטא ביד אחת ותינוק מחותל לעילא בשנייה ולקרוא מפתח הדלת "הו, אהובי חזרת משדות הציד וההייטק" בשפתיים משוחות בגוון דובדבן?

על אף שהיה בבסיסו של רעיון "יום האם" מסר נאצל, שהלם את השנים בהן נולד – הכרת תודה לאמא הנושאת בנטל גידול המשפחה ומירוק הבית – הרי שהדרישה להשיבו על כנו היא בבחינת השבת הגלגל לאחור. לאחור עד שנת 1600, אז נוסד בממלכה הבריטית "יום ראשון של האמהות", בו זכו העבדים ליום חופשי שבו יוכלו לצאת את מעונות האצילים בהם הועסקו ולהיפגש עם משפחותיהם; לאחור עד שנת 1900, אז הניחה אנה ג'ארביס את היסודות

ליום האם האמריקאי שזכה לתאום ישראלי בכל שנה ב-ל' בשבט, עד שבעקבות הדרישה לכונן גם את "יום האב" הפך היום הזה ל"יום המשפחה".

יום אחד שבו הילדים יאמרו פשוט: תודה!

לדעתי, במקום להתבכיין על אובדן יום האם, עלינו לשאוף להפיכת "יום המשפחה" ל"יום ההורים", אז גם יחזור לחיינו אותו תבלין שאבד לנו עם הכחדת יום האם. לתבלין הזה קוראים היררכיה, והיא חסרה לא רק במועדים חד פעמיים לאורך השנה, היא חסרה לנו בכלל בהתנהלות בתוך המשפחה. בעשורים האחרונים נעלמה ההיררכיה הטבעית והדרושה שהייתה בעבר כה ברורה בין הורים וילדים - אתם שם, אנחנו כאן. ככל שהמסרים הפכו מיידיים והמסכים הפכו דקים, נשחק מעמדם של ההורים בתא המשפחתי, ושכחנו שאנחנו וילדינו אמנם שווי ערך ושווי זכויות (הזכות לאהבה, הזכות למזון, הזכות לידע, לקורת גג, לבריאות, לביטחון ועוד ועוד) - אבל לא שווי מעמד.

בסופו של דבר, אם יוחלף "יום המשפחה" ב"יום ההורים" יחזור ויהיה מועד אחד לפחות בשנה שבו הילדים יהיו מצופים לשוב ולשאת את הוריהם על כפיים ולומר להם – פשוט כך – תודה. ולא, עוגת שוקולד שמרוחה על כל קירות המטבח היא לא אופציה. תחשבו על משהו מלכלך פחות ומפנק יותר.

הכותבת היא מחברת סדרת ספרי המתנה בהוצאת ידיעות ספרים. לעמוד הפייסבוק של ענת לחצו כאן.